המאמר על טים האני עורר תגובות לא מעטות, והאמת - הוא שינה גם אצלי כמה דברים. מתברר שלא רק אני מהרהר בדברים הללו. יעקב אור-יה, יינן ועיתונאי, כתב מאמר מעניין בנושא שמשיק לנושא הכתבה על האני - על נקודות ומה שמאחוריהן.

לכתבה המלאה
זה כבר הפך למסורת - אנשי קלואליס מפיקים מייד אחרי פסח חודש הצדעה ליינות הבוטיק הישראליים.
עשרה ימים, עשרה ייננים, עשרה יינות במחירים אטרקטיביים, והזדמנות לטעום, להחליף רשמים ומילים עם כמה מהאנשים המקוריים והמחדשים ביותר בתעשיה המקומית.
לסיפור המלא, ליינות ולרשמי טעימה קצרים

חיים ומוות ביד הלשון. אבל לא רק.
Tim Hanni, מאסטר אוף וויין, טוען כי גם הנאתנו מיין היא פונקציה של הלשון הפרטית שלנו. יותר מכך - האני טוען כי אין סוג אחד של טועמי יין, וכולם - כולל המבקרים הגדולים ביותר - מוטים בעקבות טעם אישי שנקבע במידה רבה מתכונות פיסיולוגיות מולדות. רוצים לדעת איזה סוג של טועמים אתם?
לסיפור המלא.
 שנה אחרי שנה, נדרכת תעשיית היין באביב לקראת הצגת יינות בורדו של הבציר הקודם. מחירי יינות היוקרה העולמיים נגזרים במידה רבה מתוצאות המכירה הזו.
מערכת האתר גייסה תרומות מכאן ומשם, ושלחה את חיים הלפגוט למבט של פעם בחיים על הטעימה - איך זה נראה מבפנים? וגם - האם 2007 הוא בציר שימשיך את ההייפ? והעיקר - האם מצאנו מחליף מקומי לפרקר? זאת ועוד -
בסיפור המלא
  "אני לא ממש מת על היין הזה עם הבועות, נו, שמפניה", רטן אחד הכותבים הקבועים שלנו. כמה חודשים אחרי, הכל כבר נשמע אחרת.

מסעדת פורטרהאוס אירחה מפגש נוסף של חבורת צפון השרון, עם יינות משובחים, אוכל טוב, ומעט בועות. רן שפירא מספר על התמכרות קשה למפגשים חשאיים של כת מסתורית.
לסיפור המלא
יינות Bouchard מסמלים בצורה מסויימת את מה שקרה ליינות בורגונדי בשני העשורים האחרונים. פריחה, האטה, קשיים כלכליים גדולים יותר או פחות, וכיום - שיגשוג חסר תקדים. היקב, שנמצא כרגע בבעלות בית השמפניה Henriot, חווה תקופה טובה בחייו המקצועיים. והיינות? למרות תדמית הנגוסיאנט הבעייתית, בורגון משתנה בנושא הזה, כן, ממש כמו כרמל אצלנו. יש דברים מצויינים מהבתים הגדולים.
לסיפור המלא

הבציר הראשון של יקב הבוטיק הראשון בישראל.
מרגש?
אותי כן, מה גם שהפעם גם זכינו לטעום את הדבר הזה, לא רק להביט בתווית. ערב אצל יאיר ואסף מרגלית, אירית שנקר על הסירים (היה מ-עו-לה) ומשק כנפי ההיסטוריה ברקע. על רקע הפרידה מהמשווק הישן, עליית המחירים ההיסטרית וחגיגות ה-20 ליקב, ארח יקב מרגלית כמה אנשי תקשורת לטעימה היסטורית.
לסיפור המלא.
  העיקר, העיקר שנגיע לשקיעה, מלמל כל הדרך יורם, איש יחסי הציבור של יקב הרי גליל, אל מול מטר הטלפונים הבלתי פוסק של... של מי לא? הגענו לשקיעה בקצה העולם.

אנשי הגליל לקחו אותנו לביתו של ארז ק. כדי להשיק את ה"אביבים" החדש, התשובה הלבנה ליראון. אכלנו מצויין, שתינו כיד המלך, וחזרנו בריאים ושלמים כדי לדווח.
לסיפור המלא.
יום השישי, ויכולו השמיים והארץ, והגיע הזמן לשתות יין. החודש האחרון לא היה מרובה-מפגשים. מי שמכיר את הנסיבות יודע מדוע, כרגע אין יותר מדי חשק לצאת ולחגוג, וחוץ מהגיחה ההיא לצפרה גם לא ביקרנו במסעדות
בינתיים, הנה כמה יינות בורדו פלוס שמפניה אחת, מהכפר שקרוג הולך לעשות ממנו היסטוריה ולמכור בקבוק יין ב-3000$, כמעט יותר יקר מרומנה קונטי, אגב.
לסיפור המלא
זכויות רבות יש לאנשי "דרך היין" בהנחלת תרבות יין לישראל, ואחת העיקריות והחשובות שבהן היא אספקה רצופה וסדירה של יינות בורדו הגדולים.
הללו, מה לעשות, מתרחקים מעט (מעט?) מהשג ידם של רבים מאיתנו, וסוג של תחליף אפשר למצוא ביינות ה-Bourgeois, יינות "הגל השני" של בורדו אם תרצו.
אורי כפתורי  יצא לדוג מציאות באגם היין הצרפתי וחזר עם כמה בשורות, אלדד לוי  עושה קצת סדר בעניינים ומספר על הפוליטיקה של האזור ועל גילגוליו של הדרוג החצי יוקרתי.
Dugat-Py הוא אחד הדומיינים המוערכים ביותר בבורגונדי. מחירים בשמיים, יינות וילאז' שמתמודדים בקלות מול יינות פרמייר קרו אצל אחרים, כורמות מעולה ומוקפדת בכל קנה מידה, ומוניטין בהתאם.
הזדמנות לטעום את יינות 2004 ביחד עם תומר גל, יבואן היינות, אינה נופלת כל יום. בעיקר כאשר הבציר הספציפי אינו מה"חמים" ביותר בשוק, רגע לפםני שה-2005 המצויינים מגיעים לשוק. האם המוניטין של היקב אכן מוצדקים? ב-2500 ש"ח לבקבוק, חסר לו שלא.
לסיפור המלא

רוני ג'יימס מיקב צרעה הלך לעולמו ביום הכי מיוחד בשנה - 29 לפברואר. אפשר למצוא כאן קישור להספד ולכתבה הנפלאה שערך ישראל פרקר, אבל אני בחרתי לציין את המאורע העצוב בדרך שאני חושב שרוני היה אוהב:
פתחנו בקבוק יין, מהאחרונים שהוא עשה, את השורש 2004, יין הדוניסטי שבנוי 100% מרלו ו-200% אהבה.

לסיפור המלא.
צילום מימין באדיבות אתר יינות ישראל

בורגון זה "נכון".
לפחות בישראל, לפחות כרגע.
שימו לב מה קורה בקטגוריה - כל חודש יש 3-4 טעימות מונחות ליינות מחבל הארץ הכי אפילי, ובואו נודה, גם הכי סנובי שיש.
והקהל מגיע, אולי לא בהמוניו, אבל הטעימות כולן - מלאות.
אהוד ולטר נידב את מעותיו ורץ לטעום את הליין הלבן של אנשי דרך היין.
לסיפור המלא
אין לי מושג מדוע הכתבה הזו התעכבה כל כך, אבל מילא. היא נכתבה כמה ימים לפני פירסום התוצאות של טעימת פרקר ועניינה - אירוח מרתק אצל בני משפחת בן-זקן, בביתם ברמת רזיאל.
קסטל הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו למורשת יין רצינית, וזהו גם היקב הישראלי הראשון שפרץ בצורה משמעותית את חומות הזיהוי האו