נובמבר 2018


1)  "תתחדש, איזה יופי, מיכלי תסיסה מנירוסטה. ובטון! ".
גבי מסתכל עלי בעין חצי מחייכת. "שבע שנים זה פה. כמה זמן לא ביקרת"?
כנראה שיותר מדי.
בפעם הראשונה שביקרתי אצל גבי סדן מ"כרם שבו" הוא היה בערך חמש דקות אחרי הבציר הראשון שלו. חמוש בצלם ובאבא של הצלם, היתה לי זכות להכין את אחת הכתבות הראשונות על יקב שסימן דרך חדשה ולא מוכרת בסבך יקבי הבוטיק שהציפו – ומציפים – את ישראל. עשור אחרי, נדמה שהמסר והבשורה שמעביר יקב "כרם שבו" רק מתחדד ומתעצם.
הערה: רוב הדברים שכתבתי נכתבו על דעת עצמי ואינם ציטוט של המארחים, למעט במקומות בהם ברור שזה מצוטט.

 
2)      ראשית דבר וכל יקב אמיתי מתחיל משם – יין טוב מתחיל בכרם. ל-70 הדונם הראשונים שנטע גבי הצטרפו עוד 30, ובסך הכל מעבד היקב כ-100 דונם, שמספקים לו כ-80,000 בקבוקים מדי בציר. תקציר הפרק הקודם: נטיעת הכרם הבטיחה לגבי שני דברים: אספקת ענבים רציפה ובאיכות גבוהה לאורך זמן, ובעיקר – כיוון יינני אחר.
נכון, היום כולם מדברים על "זנים ים תיכוניים", לרוב מתוך גימיק שיווקי ולא מתוך אמונה אמיתית. בכרם שבו האמינו ב"אחר" כבר מהרגע הראשון: ברברה, גרנאש, מורבדר, שנין בלאן, סירה, סוביניון לבן. לא תמצאו פה קברנה, לא מרלו ובטח לא שרדונה.


3)      "רזה זה יפה". ובריא. לצוות המאוד מצומצם של כרם שבו הצטרף לאחרונה ארנון הראל, איש השיווק המיתולוגי (מיל.) של יקבי רמת הגולן. האם זה אומר שהמכירות תקועות? שהייצור עומד להכפיל את עצמו וצריך למכור?
התשובות הן – לא ולא, ושוב לא. היין הראשון של כרם שבו היה רוזה, החלטה שגרמה להרבה גבות להזדקר, שלא לומר ללגלג. היום, אין בישראל מספיק רוזה כדי לספק את הביקוש. צריך לחשוב קדימה: אחרי כיבוש "המרובע" של מרכז תל אביב, צריך להרחיב מעט את הפריסה של היינות, ולכן צריך איש שטח מקושר, מוכר ונמרץ. בינגו. "אנחנו חברים כבר 20 שנה, עוד מימי רמת הגולן", אומר ארנון, "ועבורי זה סוג של סגירת מעגל, לעבוד יחד, משהו שחייב היה לקרות".



4)      עודף ממאה ליין מיקב בוטיק היה נראה בזמנו כמחיר התאבדות. אבל מתברר שאפשר לחיות גם במחיר כזה. "אני רוצה לעשות יין שישתו, לא שיאגרו בכל מיני מרתפים", הוא אומר. וגם כשמגיע יין מסידרת ייצור קטנה במיוחד, שאין בעייה "לדפוק" עליה קופה, גבי מתאפק. הנה, תווית הסירה הראשונה של היקב, שאחרים ורבים היו מתפתים למכור ב-200 ₪. "רוב היין יילך ל 2-3 מסעדות כדי להימכר בכוסות. התמחיר בהתאם, כזה שיאפשר למסעדה לעשות את זה". כאמור, מעניין אותו שישתו את היין, לא שיאגרו אותו. בדיוק כמו בבורגון, אגב, שם יצרני העל מאוד לא אוהבים את ספקולציות המחירים סביב היינות שלהם, ומאוד חשוב להם למצוא משווקים שימכרו ויפזרו את היין ללקוחות "אמיתיים" ולא לספקולנטים.
 
5)      כשרואים את החזון, המעוף והמחשבה השיווקית, קשה שלא לדמיין מה היה קורה אם ב"יקב האם" של גבי סדן, יקב הרי גליל, היו מתחילים את הדרך בהירתמות מלאה לחזון דומה, ולא הופכים להעתק דהוי של יקב האם שלהם עצמם, יקב רמת הגולן. אני מדמיין מה היה קורה אם יקב הרי גליל היה מתמקד בזנים לבנים ובאדומים "ים תיכוניים", איפה זה היה מציב אותו היום. אין לי מושג אם זה עלה על הפרק, ואולי בסדר גודל כזה ההימור גדול מדי, אבל לחשוב ולדמיין – מותר.


6)      ומה עכשיו? מה עם קו מוצרים כשר, אולי לקנות קצת פרי מהשכנים ולסגור ביקושים שנותרים חסרי מענה? אולי להכפיל את הייצור ולקחת משווק חיצוני ענק, שיעשה עבודה?
כמו שאני מכיר את גבי, ואנחנו לא באמת חברים קרובים שחולקים את הרהורי החיים על בקבוק שמפניה משובחת במיוחד, זה לא באמת הוא. כרם שבו הוא הגשמה של חלום של אדם שרצה לייצר יין מהכרם שלו, כמו שהוא מבין ויודע ואוהב. בניגוד לרובנו, שחולמים על "אקזיט" או על "מכה" שתסדר אותנו בחיים, נראה לי שפה אין בעייה להישאר במודל הנוכחי עד לפנסיה ואולי גם אחריה. מקסימום מסתייעים ב"גלגלים" שירידו את עבודת ההפצה המייגעת, ובארנון אנרגטי ופעיל שיעשה קצת "שמוזינג" איפה שצריך. אי אפשר שלא לכבד ולאהוב את הלך הרוח הזה. אלא אם הוא ייטע חלילה גוורץ.....



7)        התעלומה: אם העקרונות כל כך ברורים, והם ברורים, ונניח שגבי – מוכשר ככל שיהיה – הוא לא יצירת אל חד פעמית, מדוע אין בסביבתו עוד יקבים כאלה? או שיש ואני לא מכיר? תעלומה. או שאולי צריך חזון ואמונה עצמית, טיפה כסף ועצבי ברזל , שילוש שקצת נדיר למצוא במחוזותינו?
 
 
    קצת על היינות.
 8)   כרם שבו "אדום" 2015
מהבציר "המאובק" ביותר בתולדות המדינה, סוס העבודה של היקב (כחצי מהייצור) לא מגמגם וסוחב היטב בעלייה. בציר "חם" בעיקרו, והיין בהתאם – בשל ועשיר, עמוס בפרי שחור, מרגיש ישראלי אבל בלי עודף של עץ ואלכוהול. כלומר, ככה זה כרגיל ביקב. מהיום הראשון גבי כיוון לעשות יינות במחיר שווה לכל כיס (במונחי יוקר המחייה בישראל), והוא עדיין לגמרי שם. תמורה מעולה לכסף.

כרם שבו "שנינצ'יק" 2017
כרם שבו חתום על אחד משני השנינים הטובים של ישראל, באופן עקבי (השני הוא ג'יימס של סוסון ים, אם תהיתם). השנין הצעיר מציע יין, ובכן, צעיר. ללא חבית, ללא זמן יישון ארוך, מעט קופצני על החך (שיירי גז מהתסיסה, שיהיה כייף). יין מסעדות מעולה.

כרם שבו שנין בלאן 2016
אבל אם יש לכם כמה גרושים לשלם את ההפרש, זה היין עבורכם. בעוד הילדים מקפצים להם בחן, זה כבר יין מיושב בדעתו, בוגר בעשייתו ומרשים בטווח שלו על החך. מי חשב לפני עשור ומחצה שיש עתיד לזן הזה בארץ? רק גאון.

כרם שבו סוביניון לבן 2017
חד למדי, מינרלי, מלא בפרי ובכל זאת שומר על 100% רעננות. שוב, מהטובים שאני מכיר בישראל.

 
9)         כרם שבו ברברה 2015
שווה סעיף נפרד, ובתכלס, בשביל זה נכתב הכל עד כה: אז אם הגעתם עד הנה, להלן הסוכרייה הראשונה: תתכוננו להתאהב, כי זה יין שפשוט עושה את זה, ובדרך מלאת חן וקסם. על החך, היין קל בהרבה מאחיו ה"אדום", עסיסי להפליא אבל קל בסגנון כמעט אירופאי ויחד עם זאת עם Mouthfill מופלא. חמיצות זנית ומרעננת, ורצון לחסל את הבקבוק רק כדי לפתוח מייד עוד אחד. אם תצליחו להשיג – ורמזתי איך לעשות זאת – חכו רבע שעה מהפתיחה ו..קדימה, הסתער עד שייגמר.


 
10)       כרם שבו סירה 2014
כאחד מה-Rhone Rangers הישראליים, גבי משתעשע עם סירה מהיום הראשון ביקב, ועוד קודם בהרי גליל. אבל זה הסירה הזני הראשון שהוא מוציא תחת ידו ב"כרם שבו". היין מאוד עשיר ודי כבד, עם מאפיינים זניים ברורים וטאנינים שעדיין נוכחים. יין שירוויח מכמה דקות בכוס או מכמה שנים בארון היין, אם תמצאו ממנו.

10.5)  כרם שבו מורבדרה
טעמנו מבקבוק שפתוח כבר שבועיים, ומעט סימני חימצון התגנבו ליין שרירי ובשרני במידה. עדיין לא בשוק, אבל יגיע, ובכמות קטנה להכאיב.
שבועיים אחרי, טעמתי שוב, ומה להגיד - למרות העושר, האלכוהול והאופי הזני שלא נולד כדי לעשות יינות קלילים, נשמרת חוויה מאוד אלגנטית והרמונית על החך. מאוד מעניין ומומלץ. 
 
לייבסיטי - בניית אתרים