פברואר 2010

"אז מה אתה אומר", שואל אותי יורם שלום, היינן-בעלים-משווק-יחצ"ן של יקב אלכסנדר. "היין הזה שווה 490 שח"? יין ישראלי שעולה (בערך) כפול מקסטל ומרגלית, וב-50% יותר מקצרין? שאלה טובה, והיתה לי גם תשובה, אבל הרגע הזה הגיע אחרי שלוש שעות של טעימה, דיון ושיחה נעימה עם יורם שלום ומקבץ של אורחי היקב..
הכל התחיל עם ד, שטעם את הגסטון 2005 של היקב. חייבים לארגן ביקור, הוא טען, יש שם יינות טובים. אני זכרתי דווקא את סנדרו או משהו דומה ממודל 2004, יין שלטעמי היה על גבול הפגום, ואת יינות אלכסנדר הגדול מהשנים הראשונות – מפגני עוצמה וריכוז ריבתיים וחד מימדיים, יינות "ישראליים" במובן הפשטני והפחות מחמיא של המונח. אבל מה, יש הזדמנות לנסיעה קרובה לבית, יש מי שנוהג ומתמודד עם הצורך לאזן בין דם לאלכוהול, אז למה לא? (אגב, אל תחשבו לרגע שידידי ד. מזלזל בנהיגה תחת השפעה. לפני שבוע עלו הוא וזוגתו לירושלים ברכבת, אכלו במחניודה (מצויין, הם טענו, כמה צפוי) וחזרו במונית, רק כדי לא לחטוא בנהיגה תחת מצב גבולי או מעבר לו. שאפו לסיפור אמיתי.)
בפעם האחרונה ששוחחתי עם יורם הוא ספר לי על זכייה באיזו מדליה בינלאומית, ומשהו על איזו תערוכה בהולנד שם אחד מיינותיו הצליח לכבוש לבבות. נראה לי שיורם, אדם טוטאלי, קצת נעלב מזה שלא נפלתי מהכסא מההישגים הללו. אני לא בטוח שהאשם רק בי. יקב אלכסנדר הוקם בשנת 1996, מה שעושה אותו לאחד מיקבי הבוטיק הראשונים בישראל. למרות זאת, משהו בבאזז שלו קצת לא עובד. אולי זו הפרידה מהמשווק החזק (הכרם) שקצת פגעה בהפצה והצריכה השקעת מאמצים בשיווק ופחות ביחסי הציבור, אולי זו היעדר עבודה תקשורתית ואולי זו רמת היין, כאמור, שלא הרשימה אותי כעקבית. על כל פנים, התייצבנו לבדוק מה קורה.
המקום לא השתנה הרבה מאז ביקורי האחרון לפני 4 או אולי 5 שנים. חדר החביות עדיין נעים וקריר, מרכז המבקרים עדיין בתיכנון (ממש ממש בקרוב זה קורה, אומר לי יורם), ורק קיר הכניסה התעשר בתעודת כשרות ובשלל מדליות ותעודות הוקרה בהן זכה היקב במהלך השנים, למי שזה עושה לו משהו. הבאנו שמפניה – יורם אוהב את זה וכפי שהוא אומר בעיקר את יקב גסטון (שיקה), שמזכיר לו את הגסטון הפרטי. נאמן לכשרות, דחה יורם את המחווה והבקבוק נתחב חזרה לתיק המקורר. הערכתי את זה. מישהו שלף חריץ גבינה, יורם דאג ללחם טרי ולטונה כבושה וטעימה, והתחלנו במלאכה.

 

 

 

 

 

יקב אלכסנדר: תעודת זהות
שנת הקמה: 1996
בקבוקים בשנה: 45,000
תוויות: 4 סדרות, 10 תוויות 

ליזה סוביניון לבן 2008, 90 ש"ח
אני מתנצל שאני חוזר לעבר הפחות מרגש מבחינתי. לא התחברתי ליין הזה אף פעם, אבל מודל 2008  - תאווה לחך. מעט חבית, ניחשתי, ויורם מאשר - כן, לא היה מקום במיכל וחלק קטן מהמיץ אוחסן בחבית עץ ישנה. אפשר להרגיש בתוספת הנפח שהעניין נותן, למרות החלק המינורי של המיץ הזה בבלנד הכללי. מינרליות בולטת, פרי לבן, טרופי, נפח טוב ומרירות נעימה שמלווה את הטעימה. סיום ארוך וחד למדי, אבל לא עוקצני וחומצי כמו כמה יינות ס.ל. מקומיים שנבצרו טרם זמנם. "ניו זילנד סטייל", אומר יורם, ואני אומר שמספיק שזה אלכסנדר סטייל - זה יין טוב, מדויק ובעל אופי, יין שמעורר בי ציפיות לקראת ההמשך.
ציון: 87

אלכסנדר סנדרו 2008, טעימת מיכל, 89 ש"ח
היין ייצא לשוק לקראת חג הפסח, ולמי שזה חשוב - כמובן שהוא כשר. ממסך של קב"ס (60%), מרלו (20%), והשאר מתחלק בין שירז, פטיט ורדו וקמצוץ של סוביניון לבן, מסורת ביקב. הקו של היין מאוד ישראלי, אבל בניגוד לפעמים קודמות - הפרי הבשל-ריבתי-סוכרייתי מאוזן ע"י חמיצות נעימה שמונעת מהיין לגלוש לגרוטסקיות בלוקבסטרית. פרי שחור, קסיס וליקריות קלילה, עשבוניות נעימה, גוף מלא, אלכוהול מאוזן. שום דבר מרגש, אבל יין הוגן במחיר סביר לנוכח הרמה והבוטיקיות.
ציון: 86

פטיט ורדו 2009, טעימת חבית.
נראה כרגע כי הזן ישמש רק לתיבול בלנדים כאלה ואחרים, אני אוהב את ההחלטה. לא שלא היו כאלה שהיו קופצים על היין הזה כפי שהוא: בשרני, חרוך, כבד, עשיר, אם כי מעט חלול במיד-פאלאט. השוקולד והקפה המודגשים היו שם אחרי התסיסה, אומר יורם, זה ממש לא מהחבית! 
יין מעניין, כדוגמא לביטוי זני יפה בידיים של היינן. כיין עצמאי? לא בטוח. אני חושב שיורם חושב כמוני, יותר נכון אני כמוהו.

אלכסנדר שירז רזרב 2008, טעימת חבית, 129 ש"ח
מה זה, שואל יורם, ואנחנו שולפים - שירז. אכן, בול במקום, ושוב - שיפור גדול לעומת יינות קודמים שאני זוכר בסדרה.
מתובל, עשיר, שוקולדי ומעט ליקר דובדבן. אף מפתה, זני, נעים ומושך, מענבים שמגיעים מההר הצמוד למצפה הימים.
הפה ממשיך את החגיגה - עשיר ורחב, מאוזן, מעט אלכוהולי. סיום ארוך, היין אולי מעט לוקה בנפח, אבל זה משהו שבדרך כלל מסתדר. דוגמא נהדרת לשירז ישראלי.
ציון: 88

אלכסנדר קברנה סוביניון רזרב 2007, 129 ש"ח
אני אתחיל דווקא במה שהיין לא: הוא לא מתוק ולא סוכרייתי. הוא כן בשל, ליקרי וקסיסי על האף, לצד תיבול עשבוני מחמיא ונעים. למרות הגוף המלא והעושר הוא מצליח להרגיש מאוזן ורענן למדי. לא בדיוק הז'אנר שאני אוהב, אבל יין שפוגע היטב בטעם הישראלי (אפילו המתוחכם - עם מעט ברט), ועושה זאת מבלי להתחנף.
ציון: 88

גסטון 2004, יין ארכיון
בשלות יתר, ברט גבוה, היו כאלה שאהבו את היין הזה אבל לי הוא עשה שני דברים: אחד - טוב, אז הזיכרון עוד עובד, ושני - היקב מאוד התקדם מאותם ימים לא כ"כ רחוקים. ציון? לטעמי אין.

.

 

.

 

.

 

.

 

.

.

אלכסנדר סירה

בנקודה הזו העברנו הילוך ועברנו לטעום את יינות הפרימיום והאולטרא של יקב אלכסנדר. היין הראשון התכבד ועלה לשולחן:

אלכסנדר הגדול 2007, 1100 לשישיה כיין עתידי (183 ש"ח)
96% קב"ס מכב"ז (איזה יופי, יש לנו שפה ליודעי ח"ן בלבד), ועוד קצת מרלו מדלתון. אני זכרתי את היינות הללו כבלוקבסטרים מרוכזים ומגושמים (מבצירים 2001-2 אאל"ט). על היין הזה אפשר להגיד הכל - רק לא מגושם וכבד. זהו יין אלגנטי שבמידת מה שונה מהסטראוטיפ המונוליטי של הקברנה מהפלטו של בן זמרה. פרי שחור, שזיף נעים ובשל, עץ משולב היטב, גוף בינוני-מלא ואיזון טוב.
ציון: 89-90

אלכסנדר אמרולו 2007, 1340 ש"ח לשישיה כיין עתידי (223 ש"ח)
ה"אמרונה"סטייל של היקב, ולכל מי שקורא ליין אמרונה אני מזכיר - אמרונה עושים רק באיטליה, ואפילו רק במחוז יין אחד שלה. אותם דברים אמורים לגבי "פורט" - אין פורט ישראלי כמו שאין שבלי אמריקאי. תודה.
יורם מספר שהיין היה עם 30 בריקס בבציר, משהו מפחיד להפליא, שלפני ריכוז הטעמים בייבוש נותן אלכוהול של למעלה מ-15%! ממסך של קב"ס ומרלו בחלקים שווים, שעבר ייבוש של חודשיים בחדר מתאים ובטמפרטורה של 5 מעלות.
אז איך הבריון הזה מתנהג? האף, במפתיע, הרבה יותר אלגנטי מהמצופה. פרי שחור, סיגר ותיבול עשבוני, מעט קסיס ודובדבן שחור. לא רע, לא רע. גם הפה יפתיע לטובה את כל מי שחושב שמדובר במפלצת של ריכוז: יש ביין הזה בהחלט משהו מיופי של אמארונה, אם כי האלכוהול מעט צורב, החמיצות גבוהה, הטאנינים נוכחים והפרי ריבתי במפגיע. אם כן משהו באיזון לא מושלם, אבל היין הפתיע אותי לטובה, סך הכל.
ציון: 87

אלכסנדר הגדול 2005, 249 ש"ח
מנתה, אקליפטוס וציפורן, פרי אדום מסתתר מעט מאחורי התיבול המעניין. בשל ודי מאוזן על החך, אם כי הייתי שמח לקצת יותר פירותיות מול התיבול. זו תגיע מייד בהמשך הטעימה. בסך הכל - שינוי כיוון רציני מאז ימי תחילת היקב, ושינוי לטובה.
ציון: 89

אלכסנדר הגדול 2006, 249 ש"ח
יותר פרי, פחות עשבוניות ותיבול. האלכוהול מורגש ובוטה מעט, כמו גם החמיצות, אבל אני מוכן להמר כי הכל יירגע ויסתדר בהמשך. העץ (שלוש שנות חבית) משולב היטב, אם כי הטאנינים עדיין מעט מחוספסים. בקיצור, יין לטווח הארוך יחסית, בטח לא לשנה שנתיים הקרובות.
ציון: 90

אלכסנדר הגדול גרנד רזרב 2004, 490 ש"ח
למה המחיר? ככה. המחיר במכירה מוקדמת היה בערך חצי, ונמכרו 3,000 בקבוקים. 1,000 הבקבוקים שיימכרו במחיר הזה זכו לתווית שונה, מושקעת ומרשימה להפליא, שעשויה ממתכת. בכלל, הכל כאן מיועד ליוצור רושם: התווית, הבקבוק הכבד (1300 גרם!), ההשקעה בחביות - שני מחזורי יישון בעץ חדש - וכמובן המחיר ההצהרתי.
אז איך היין? אני לא מאשים אף אחד שמעווה פרצוף מול הרעיון של 200% עץ חדש. מצד שני, אני בטוח שמי שיטעם את היין באובייקטיביות - לא ירגיש בחוסר איזון. באופן מפתיע, העץ יושב היטב עם היין ולא משתלט עליו לרגע. מצד שני, האף מהודק וצריך הרבה זמן כדי לשחרר את העשבוניות המעודנת, את ניחוחות הפרי השחור, קופסת הסיגר והאלון. על החך היין רך במפתיע, ידידותי למדי, וכאמור הוא הלך ונפתח, הלך והשתחרר ככל שהתקדמנו בזמן.
ציון: 90-1

יין גדול? שווה את הכסף?
אחרי השאלה של יורם, נתתי לו את התשובה ההגונה ביותר שיכולתי לתת. כן, זה יין מצוין, אבל אני לא מכיר אף יין ישראלי ששווה את הכסף הזה, כי בסכומים האלה היין צריך להתמודד מול מיטב התוצרת העולמית. מצד שני, אולי אני מקובע מדי, ולא מסוגל לתת לדמיוני דרור ולשפוט את היין באובייקטיביות דווקא בגלל ההנחה המוקדמת שלי.
אתה יודע מה, אמרתי ליורם, הפתרון מבחינתי הוא אחד. אתה תביא את היין הזה, אנחנו נביא 4-5 יינות מהמיטב שיש לעולם להציע במחיר הזה - כל יין, כל סגנון, כל זן (אדום, כמובן) - וניתן לחך שלנו להוליך אותנו ולקבוע עבורנו ללא דעות קדומות.
מתי זה יקרה? בקרוב, אני מקווה. מבטיח שאתם תהיו הראשונים לקרוא על כך.
 

 

.

.

 

 

.

אלכסנדר הגדול גרנד רזרב

 

 

 

 

 

 


יורם שלום -
בקרוב מול בוקסטל וקוס ד'אסטורנל?

.

 

.



לייבסיטי - בניית אתרים