נובמבר 2011
האמת?
אני לא משתגע על שאטונף. היינות קצת חמים ועמוסים לי מדי, האלכוהול צורב ובולט, ובשנים "מוצלחות" כמו 2007 די ברור שמאחורי ציוני ה-100 של פרקר מסתתר חומר שאני לא מסוגל לבלוע.
משזה נאמר, שאטו בוקסטל הוא אחד היקבים אותם אני מכבד, מעריך ואוהב באזור. לפני שנתיים האהבה הפכה מוצקה וברורה יותר, אחרי טעימה מצויינת שהעביר בישראל פייר פרין, דור רביעי לבעלות על היקב. לכבוד תערוכת סומלייה הוא חזר להעביר עוד טעימה, אבל הפעם המיקוד שלה היה שונה. לא טעימת אורך של בוקסטל שאטונף, אלא מבט יותר רחב על היקב, עם התמקדות על שאטונף אבל תוך פזילה לכמה אזורים שכנים.
שנתחיל בסיכום?
היה מרתק. היה טעים, ולדעתי היה הרבה יותר שלם מטעימת בורגון שחווינו יום קודם, גם היא באדיבות אנשי שקד. היינות שטעמנו שם, מחלקת הפרמייר קרו המיתולוגית של בושארד (Greves Vignes de L'Enfant Jesus) נראו פחות עקביים ומדוייקים מהבוקסטלים. בורגון כמו בורגון - כשזה גדול זה ענק, אבל כשזה לא זה ביזבוז כסף לא מבוטל. ביינות של בוקסטל כל שערה עמדה במקום. כמעט. היינות היו סוג של תעודת ביטוח, ולעיתים הם אפילו הצליחו לרגש.
כמה עובדות מעניינות - על חלקן לא אחזור כי אפשר למצוא כמה מילים על הפילוסופיה של היקב במאמר שקישרתי כמה שורות למעלה. אבל כמו אקדח שתלוי על הקיר, מספר פייר על מגיפת הפילוקסרה, שהרגה את כל כרמי אירופה בתחילת המאה ה-20. משפחת פרין, מייסדת היקב, יצאה מהביזנס בשנת 1909, אחרי שתשע שנים קודם חוסלו למעשה כל כרמי היקב. ביתו של הרוכש (טראמייה), נישאה לבן משפחת פרין, שעד היום מנהלת את הביזנס.
רוב כורמי דרום הרון הלכו "על בטוח" אחרי אותו אסון. הם נטעו גרנאש, והרבה. יש לו לגרנאש תכונות טובות: עמיד, מבשיל מוקדם, יבולים גבוהים, אלכוהול טוב. הוא גם נוסע היטב, כלומר לא מתקלקל בהובלה, לא עניין של מה בכך באותם ימים. הצבע הבהיר? לא נורא, תמיד אפשר להסתדר. איכות לא תמיד גבוהה? מילא, נתפשר. העיקר היה לצאת איכשהו מהמשבר הנוראי ולהבטיח שרידות של העסק.
סב סבו של פייר חשב אחרת. הוא חקר ובדק מה היה נטוע בכל חלקה, ושיחזר ככל שניתן את יחסי הנטיעות של טרום הפילוקסרה. "המסורת חשובה מאוד, אז והיום", מספר פייר. וכך, אנשי היקב נטעו את כל 14 הזנים המותרים לשימוש באזור, ונוסחת הייצור הזו משמשת אותם עד היום.
"על הנייר", יקב בוקסטל הוא אורגני. "לא מעניינת אותנו הניירת", אומר פייר. "אנחנו מכבדים את הקרקע ושומרים עליה, אבל ללא האישורים הנדרשים ממכון הסמכה כזה או אחר". טוב לדעת, אני חושב, אבל מה שבאמת קובע בסופו של יום, זה מה שיש בבקבוק. יצאנו לדרך לבדוק מה יש שם.






פייר פרין, מימין, ושאר המשפחה.

Beaucastel CndP Blanc 2008, י549 ש"ח
עד לפני כעשרים שנה, היין הלבן מצא את דרכו לבלנד האדום. ביקבוק נפרד של מיץ זה היא פרקטיקה חדשה יחסית. בכנות? יכולתי להסתדר בלעדיה. היינות הלבנים מהווים 8% מהייצור, לא הרבה אבל בכל זאת כמות לא מבוטלת, והמחיר.. יקר.
היין הזה מבוסס על רוסאן (80%). האף חמאתי, רחב, נינוח, עשיר ומאופק. הפה - עוצמתי, רחב, מתקתק, חמיצות טובה, סיום ארוך. עוצמות גבוהות. יין טוב, אי אפשר להכחיש, אבל לא לטעמי.
ציון: 3.5 מתוך 5.
.
Beaucastel CndP Roussanne V.V. 2008, י699 ש"ח
האף אכן יותר מינרלי, יותר מורכב, הפה פחות עמוס ואינטנסיבי, יותר אלגנטי. יחסית. יותר מהנה מהקודם, אבל גם יותר יקר. בקיצור, למשוגעים לעניין.
הערה: פייר טוען, ולפי נסיוני הדל גם בצדק, כי אחרי חמש שנים נסגרים היינות הלבנים של האזור לעוד עשור, ובדיוק כמו פרפר, מהגולם בוקע משהו אחר, יפה וטהור. היין הופך יותר מינרלי, פחות אינטנסיבי. אני עוד לא הצלחתי למצוא דוגמא בת 15 שתשכנע אותי. אתם מוזמנים לנסות ולדווח.
ציון: 4/5

Perrin & Fils Gigondas La Gille 2007, י160 ש"ח
פרין-אה-פיס הוא מיזם חדש יחסית של בני הדור הצעיר במשפחה, שמשווקים יינות מכרמי המשפחה, אבל גם מכרמים אחרים באזור. את החלקה הזו קנו בשנת 2008, אבל את הענבים ליין קנו מעט קודם. ג'יגונדאס הוא האפלסיון השני בחשיבותו בדרום עמק הרון, מייד אחרי שאטונף. היינות מבוססי גרנאש, שרגיש לחימצון כזכור, ולכן רוב היין שוהה במיכלי בטון, כשהעץ מספק אכסניה לחלק קטן מהיין, גם פה וגם ביין הבא.
יין מבושם, קליל למדי, הפה יותר מרוכז ועשיר ממה שמרמז האף (צריך זמן? כי 2007 נחשב לבציר גדול ועשיר), מתקתק מעט, ארוך, טאנינים חלקים ונעימים. זה לא בייבי בוקסטל, אבל זה לא נורא. זה ג'יגונדאס מוצלח.
ציון: 3.5/5
.
Perrin & Fils Gigondad V.V 2007, י300 ש"ח.
עזבו הכל, תרימו טלפון למרסלו ותבקשו בקבוק, עוד לפני שאתם ממשיכים לקרוא.
מה, אזל?
איזו הפתעה. אחד משועלי היין הגדולים שאני מכיר לקח לא מעט מהסחורה הזו, הרבה לפני הטעימה, וכמה שהוא צדק. קודם כל כי המחיר מגוחך. יין כזה יעלה עוד עשור פי כמה. אבל לא לדאוג, הבחור לא ימכור. הוא ישתה הכל, ובצדק, כי זה פשוט יין מופלא. הגפנים בנות 150 שנה, טרום פילוקסרה. כיוון שהקרקע מליחה מעט, אותה כנימה לא מצילחה לחיות שם, והגפנים ניצלו. לאט לאט עוקרים גפנים מתות, אבל היין מיוצר רק מה"זקנות". 500 בקבוקים בשנה.
צבע כהה, בוודאי עבור גרנאש. היין בנוי 100% ממנו, ביבול של בערך 100 ליטר לדונם (!). אף מינרלי, מתובל, הפרי מרגיש ברקע. זמן, אוויר וניעור מוציאים ממנו קסמים. בפה מורגשת מתיקות גרנאשית קלילה ונעימה, יין מסיבי אך לא כבד, עשיר אך לא מכביד, מרוכז ומרשים להפליא. אם היו לי 12 בקבוקים הייתי פותח אחד כל שנה, משנה הבאה. יש לי רק אחד. מתי לפתוח? לאל פתרונים. נקווה לטוב.
ציון: 4.5/5

.
Beaucastel, Coudoulet de Beaucastel Rouge 2009, י160 ש"ח.
דירוג רשמי "מעליב" של קוט דה רון ליין ששורשיו וההיסטוריה שלו נטועים בשאטונף. כרמי בוקסטל נמצאים בקצה הצפוני של האפלסיון. האוטוסטרדה A7 חצתה אותם (ב-1947), וכל מה שנמצא צפונית לה - יצא מהאפלסיון. מזל רע למשפחת פרין, מזל טוב לכל השאר כי המחיר נשאר נגיש לכל. נכון, זה לא בדיוק דומה לבוקסטל דאטונף ה"רגיל", אבל זה טוב בצורה אחרת. טרי, רענן, צעיר וקופצני, קל לשתייה ומאוד נעים, מבלי לוותר לגמרי על מורכבות ועומק. הבלנד דומה (30% מורבדרה, כנ"ל גרנאש), האופי - באלגנטיות ובאיפוק. שוה בדיקה.
ציון: 3.5/5
.
Beaucastel CndP Rouge 2009, י500 ש"ח
"הבאתי במיוחד את היין הזה, כדי להדגים כמה הוא ידידותי, נגיש וקל לשתייה גם בצעירותו. וזה לא שהבציר הזה יוצא דופן במיוחד בתכונה הזו". כך אומר פייר פרין, ונותן מכה בבטן הרכה של הצרכן הישראלי, וגם במידה רבה של העולמי. כי אצלנו, כידוע, לא קונים יינות כדי לשתות אלא כדי "ליישן", לפעמים עד מוות. אז באמת, אפשר ליישן, אבל אפשר גם להנות מהיין הזה כפי שהוא. מורכב, מפורט אך עדיין מאופק מעט על האף. הטאנינים רכים ומלטפים, עוטפים את החך בנעימות ולא מכים בו באלימות. מורכב, נעים, עשיר וכייפי. בוקסטל מצויין, שאפשר (גם) לשתות צעיר, אבל למען האמת גם לשמור לעשור-שניים שלושה.
ציון: 4.5/5

.
Beaucastel, Coudoulet de Beaucastel Rouge 2003, י160 ש"ח.
בציר 2003 הלוהט מחום מהווה תמרור אזהרה לכל חובב יין אירופי, בטח צרפתי. גם כאן, היינות לא יצאו הכי מאוזנים. האף "חם" ובשל, בשל וסוכרייתי. מעט עור וטחב מתגנבים לחוויה. הטעמים מעט מחומצנים, ככה בשוליים, קצת עייף, הרעננות, אם היתהנ, אבדה. פירות מסוכרים, בשרניות, מאבק מעניין בין הגרנאש למורבדרה, במחיר הזה אפשר לבדוק את העניין.
ציון: 3/5
.
Beaucastel CndP Rouge 2003, י550 ש"ח.
פחות מעניין מה-2009, זה על בטוח. גם פחות רענן. בשל, מתובל ובשרני. לא קע, אבל אפשר לוותר.
ציון: 3.5/5
.
Beaucastel CndP Rouge 1998, י700 ש"ח
פייר לא מסכים איתי שהיין מחוזר, תופעה מאוד אופיינית לזן המורבדרה. אבל הזמן עושה את שלו, וגם כמה ניעורים אגרסיביים, והאף נפתח ומשחרר את מה שהוא אמור לתת. חייתי ובשרני אבל עם פרי צעיר מאוד. הפה ממשיך בדיוק את הקו של האף: פרי רענן, בשרניות, חמיצות נפלאה, מעט טעמים של התבגרות - והמלצה ברורה: בפאזה הזו של היין עדיף לתת לו עוד קצת זמן ולהנות מיין מעולה. מתי? אם הגעתם עד הנה תנו לו 3-5 שנים.
ציון: 4.5/5
.
Beaucastel CndP Hommage a Jacques Perrin 1998, י3290 ש"ח.
כרגיל, היין הזה, שלא יוצא לעולם כל שנה, מבוסס על חלקת מורבדרה ישנה מאוד שתורמת 60% מהמיץ. אני רגיל לקבל מהיין הזה פצצת פרי בשלה ואגרסיבית. הפתעה - היין הזה הרבה יותר מתון ומענג. עדיין - מדובר ביין מאוד עשיר ועמוס, ארוך ורחב, חם משהו, עם סיום כמעט אינסופי. מעט טאני, מפתיע, אבל באמת שאין מה להתלונן. מלך האינטנסיביות.
ציון: 4.5/5

 






.

.

.


.


.


.


.


.


.


.


.


.


.


.






.






.





לייבסיטי - בניית אתרים