מאי 2010

"עד היום אני סוחבת את זכר הימים הראשונים בכיתות השונות בהן עברתי כילדה", מספרת לנו הדר ברבדו, שמארחת אותנו בהרבה חן על דק העץ הקסום שממוקם בלב הכרמים המקיפים את היקב המשפחתי. "אף פעם, אף אחד לא ידע איך מבטאים את שם המשפחה. BerBedo, Barbado, הכל הלך חוץ מ-Bravdo. מאוד חששנו שלקוחות לא יזמינו את היין, רק בגלל שלא ידעו לבטא את השם. לפיכך כתבנו את השם באנגלית, לרגע לא מתוך זילזול בעברית."

נרגענו. לא שקודם היינו עצבנים, חלילה, אם כי לביקור הגענו בעיקר בגלל עבודת שיווק נמרצת-אגרסיבית-מנדנדת של יחצני"ת היקב, וגם בגלל שפעם הבטחנו להדר להגיע. רגע לפני הקיץ נראה לנו יום מתאים לקיים. ברגע שעלינו את חמשת המדרגות והתיישבנו סביב השולחן - שמחנו על הזמן שבחרנו להשקיע בלוקיישן. אחרי שטעמנו את היינות שיש ליקב להציע, גם התחלנו לחייך. הסיפא? הנה היא. היינות הרבה יותר טובים ממה שזכרתי לפני חמש, ארבע ושלוש שנים.

הרבה שנים עברו מאותם ימים בהם הבת היתה נבוכה משם המשפחה הלא מקובל. כיום מקבל אותנו בפתח היקב פרופסור בן עמי ברבדו, איש בעל שם עולמי. הוא הוביל את המפגש, שגלש מהר מאוד (לבקשתנו המפורשת) להרצאה על תחומי התמחותו של ברבדו (שיטות טיפול בגפן, הצמאה ובטח יש עוד). את שוסיוב, למי שצריך תזכורת, קבל ברבדו כתלמיד לדוקטורט (ייצור והתפתחות חומרי הטעם בגפן יין) יחד עם נדוניה מפתה - 250 דונמים של כרם, רובה ענבי יין.
"אגב, יקבים קולטים גם לא מעט ענבי מאכל", מעדכן אותנו ברבדו. "חלקם מיועדים לייצור מיץ ענבים, חלקם מהווים בסיס לזיקוק כוהל". ברבדו מפציץ אותנו באינסוף עובדות, מונחים, סיפורים וציטוטי מחקרים. הביקור מאלף, והיתרון הוא שאני יכול לשמוע את דבריו פעם אחר פעם, בלי להתעייף: אני לא זוכר דבר, וכל פעם מתפעל מחדש מהידע ומהמידע. הידעתם כי היחס האידיאלי (ממצא מחקרי-תיאורטי, לא אמפירי) הוא 12 סמ"ר עלים על כל גרם פרי? אבל כמה עניינים אחרים מושכים יותר את תשומת לבי.

"תאריך הבציר שלנו נקבע ע"י נתונים אנליטיים בלבד", מודה ברבדו, וממוטט בבת אחת דורות של סיפורים רומנטיים, על מילול הגרגרים, הרחתם וטעימתם. "כמובן שאנחנו טועמים את הפרי, אבל בכל קונפליקט בין הטעם לכימיה - האחרונה מנצחת". אני מניח שלדוקטור אחר, מרגלית, יש משהו אחר לומר על זה, אבל זה כל היופי.
גם לגבי המספר הקדוש של ק"ג ענבים פר דונם כרם יש לברבדו מה לומר. "אם נקדש את הקו כי כמות יותר נמוכה=איכות יותר גבוהה, הרי שהמספר האידיאלי יהיה 0 ק"ג לדונם, באיכות חסרת תחרות. לא משכנע? טוב, ק"ג אחד לדונם. האבסורד ברור. משזה הובן, אין שום עדיפות אוטומטית ל-300 ק"ג לדונם על פני 1300. כל מקרה לגופו. "אצלנו המספר נע בין טון לטון ורבע", אוצר לנו ברבדו, ולמען האמת הוא לא לבד בטיעון זה. כרמים ישראליים שמניבים 300 ק"ג לדונם הם לרוב יותר תוצאה של תאונה מצערת מאשר של אידיאל נשגב. לברבדו יש גם חזון ברור של דמות היין שלו.
"אינספור שנות אבולוציה עשו את גפן היין שאנו מכירים לפירותית וטעימה יותר מזנים שנכחדו", אומר ברבדו. "זה המנגנון היעיל ביותר להבטיח הפצה של זרעי הענבים. אם כך רצה הטבע, כך אנחנו צריכים לנהוג ביין: להדגיש את הפרי, ורצוי לעשותו נגיש ככל האפשר". המודל הבורדלזי הקלאסי של יינות שמיועדים לנום עשור או שניים במרתף אינו מקובל עליו. הוא מספר לנו באכזבה על אוזון 2000 שנלגם צעיר מדי ומצא את דרכו אל מורד הכיור, לפחות רעיונית. "אנחנו מכוונים לייצר יינות שיענגו מהרגע הראשון".
הגיע זמן לבדוק. חלצנו פקק.
 

 

ברבדו שרדונה 2009, 90 ש"ח.
השרדונה של ברבדו היה זכור לי כמזגזג בין כבדות לרעננות, תלוי בבציר. אני חושב שהשנים האחרונות לוקחות אותו לכיוון הרענן יותר. מרוב התרגשות אני שוכח לשאול על האבולוציה של ייצור היין ביקב. מאוחר יותר אני למד כי משנת 2005 בה הוא הוצג ועד 2009 לא השתנה כמעט דבר בפילוסופיית הייצור של השרדונה לבית ברבדו, לפחות ככל שאמורים הדברים במשטר העץ. כרגע הענבים נבצרים בסוף יולי ומותססים עד לרמה של 9% כוהל. אז עובר חלק מהיין לעץ ומשלים תסיסה, וחלק ממשיך את חייו במיכלי הנירוסטה.
אחרי כ-3 חודשים (במהלכם הסתיימה גם התסיסה המלולקטית) מתאחדים צאצאי החבית עם בני משפחתם ילידי הנירוסטה ליין אחד. האלכוהול - נמוך, 12.5%, מעיד משהו על רמת ההבשלה הלא גבוהה של הענבים. טעם דווקא יש להם. וניל ועץ, אשכולית ופרי לבן, מעט חמאה בולטת כשהיין מתחמם מעט, יין מאוזן וידידותי, לא מתוק או כבד מדי, אבל גם לא מורכב או עשיר בצורה בולטת. בסך הכל יין טוב.
הערה: טעימת אותו יין ממודל 2008 מראה התבגרות מהירה למדי של היין. מעט יותר רחב ומתקתק, יותר שמרי וקרמלי. חלק אהבו ככה, חלק אהבו את הרעננות של היין הצעיר. אני מעדיף להמליץ על שתיה מהירה של היין מ-2009, עוד הקיץ הזה.
ציון: 87.

ברבדו מרלו 2008, 130 ש"ח (110 בקניית שישייה, גם מעורבת).
הרבה מהמרלואים של היקב זכורים לי ירוקים מדי. כאן אין זכר לירקרקות. ברבדו מציין כי המרלו מאוד מצליח באזור יהודה, לפעמים אפילו יותר מהקברנה. אמנם זה לא המקרה כאן, אבל המרלו הזה נעים ומוצלח. פרי שחור, עור טרי, פטל, הרבה פרי על החך, לצד טאנינים מעט נוקשים. כן, העץ מורגש על הפה, למרות שהיין נמצא בחבית לא יותר מאשר 12 חודשים. ואולם בסך הכל היין מאוזן, פירותי ונעים, לא מאוד מורכב אבל מאוד מדויק וידידותי. אני מניח שהוא ישתבח בשנה פלוס הקרובה.
ציון: 87


בין הכרמים.



פרופסור בן עמי ברבדו

 ברבדו קברנה סוביניון 2008, 130 ש"ח (110 בקניית שישייה, גם מעורבת)
עד לאן שזכרוני לוקח, זו התווית הכי מוצלחת של היקב. גם הפעם הקברנה משאיר את הרושם הגדול ביותר. זה קברנה ישראלי קלאסי, עם שזיף וגרגרי עיר, מעט קסיס ותיבול מינרלי מעניין, העץ משולב היטב, אולי כי יש יותר "חומר" מאשר במרלו. לאט לאט הוא מפתח גוון ירקרק מתובל ומחמיא.
גוף בינוני, מתיקות קלה, טאנינים רכים ומשולבים וסיום בינוני. יין עשיר ורחב, לא כבד מדי, מאוזן יפה. שוב, עבודה טכנית מעולה, אבל המורכבות והעניין אינם הבנצ'מארק של היין הזה. ובסך הכל - אחלה יין.
ציון: 88-9

ברבדו שירז 2008, 130 ש"ח (110 בקניית שישייה, גם מעורבת)
היין הינוקא בחבורה, סך הכל שנה שניה ביקב. הגפנים צעירות, וזה מורגש בנפח של היין, שאינו ממלא את הפה כמו שמצפים משירז כהלכתו. לא נורא, זה יגיע בהמשך, כך מרמז האף של היין, שהוא משובח ומעניין: מתובל, שחור, בשרני, מעט מנתה.
14% אלכוהול, לא גבוה מדי, בוודאי באזור חם כמו כרמי יוסף. סיום קצר.
ציון: 86

ברבדו קברנה סוביניון 2001, ללא מחיר
הפתעה גמורה. אין מה לדבר על היין במונחים של אסתטיקה טהורה, כי למרות שהיין רחוק מלהיות מת, הוא רחוק מלהיות מושלם. ברגעיו הראשונים הוא מפיץ ריחות בוגרים של צימוקים, קרמל, זיתים שחורים ועור ישן. הלגימה הראשונה מדגישה טאנין וחומצה, אבל מעשה כשפים הוא מתעורר לאט לאט בכוס, מעט פרי מגיע משומקום, הטאנינים עדיין בולטים מדי אבל יש קסם כלשהו ביין. לא, לא הייתי אומר שיינות ברבדו הם מועמדים אידיאליים ליישון, אבל חלק גדול מהנוכחים היה מוכן לשלוף ארנק ולרכוש את היין הזה בארגזים, אז לך תדע. בסך הכל - יין שמצליח בעיקר לרגש, היישר מהבציר הראשון של היקב.

 
לייבסיטי - בניית אתרים