דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> הדוש - Revisited.



 

ינואר 2008

שיא החורף בתל אביב. התנועה פנימה לתוך העיר כמעט ובלתי אפשרית, אולי זה מסביר את מיעוט המואילים להגיע. חבל, כיוון שמי שבכל זאת התאמץ זכה לחוויה נעימה ולערב מקורי ומרתק עם עוד"דוש", האיש מאחורי חברת ""הדוש".
בסיכום 2007 כתבתי כי אחד ממאפייניה הוא פריצת יבואני הבוטיק, כאשר השניים הבולטים הם ג'יאקונדה ומרש. מגובים ביינות שזכו בציונים מפוצצים ובהכרה בינלאומית רחבה, פרצו שתי החברות הללו קדימה, והשאלה הראשונה היא מה קרה לחברת הדוש במהלך 2007.
עודד כהן עושה את הדברים אחרת. למרות שרוב "יינות פרקר" כבר מיוצגים בארץ, ישנן עוד הרבה מציאות מוכרות בפיימונטה. הן אינן מעניינות אותו. עודד עדיין מנסה לרדת לעומק החוויה הפיימונטזית, לחשוף גם ובעיקר את הצדדים הפחות מכירים ומוכרים שלה, ולמצוא את היהלומים הנסתרים, אותם אלה שמציעים תמורה מצויינת לכסף. "זה עלול להיות תהליך של שנים", אני מעיר לו בנימוס, "עד שהקהל יידע להבחין באיכויות הספציפיות שלך ושל היינות שאתה מאתר עבורנו".
עודד מאשר את ההבחנה. "אני לא ממהר לשום מקום, כיוון שאני כל כך נהנה ממה שאני עושה, ובסך הכל גם די מצליח לחשוף יותר ויותר אנשים לעניין". אני לא אוהב להשתמש יותר מדי במילה באמת, יש בהדגשה הזו משהו מלאכותי שזועק בקול משהו שצריך לעבור בשקט. אבל נראה כי עודד באמת מכיר את פיימונט האמיתית, זו שמאחורי צמד אזורי ה-B היוקרתיים, שגם בהם שליטתו אינה מוטלת בספק.
אפשר להתווכח אם הדרך הטהרנית של עודד, והימנעותו הכמעט אדוקה מיינות שהם אפילו "מסחריים למחצה" היא הדרך הנכונה לפריצה מהירה לתודעה. אפשר, אבל אי אפשר להימנע מההערכה לו ולחזונו. המלצה ראשונה - אם יש לכם קבוצת טעימה מסודרת, הזמינו את עודד לערב מרתק, העלויות לא בשמיים, ותזכו לטעום כמה דברים שאין לאף אחד אחר בארץ, ואני מתכוון בעיקר מבחינה סגנונית. אין לכם כזו קבוצה?
צרו קשר ובקשו להצטרף לטעימה. הנאה מובטחת.
 

 

את הערב ארח באר היין של מסעדת "פיקולה פסטה", שקוטפת בקלות את התואר "המקום הכי מקסים שלא ידעתם שקיים בתל אביב". ליה לוי התחילה לנהל ולתפעל את באר היין האמור - 20 מקומות סביב הבאר ועוד 10 סביב שולחנות, ולמטה במסעדה ממתינים עוד 25 מקומות, אולי טיפה יותר. פיצות דקיקות שמזכירות שיש חיים אחרי והרבה לפני יחסי הציבור המבהילים של "טוני", פסטות במבחר רטבים לא ממש מקוריים אבל בביצוע מצויין, קינוחים בסבבה ואם איני טועה גם כמה מנות של ירקות. מסעדה לצעירים, כנראה, בוודאי לפי הקהל שראיתי בדרכי החוצה, ולי נותר רק לקונן על כי איני גר בסביבה, לארוחה חפוזה ומפנקת פעם-פעמיים-שלוש בשבוע.

תפריט היין של המקום סביר, ובזמן הקרוב המיקוד יהיה לכיוון ישראלי-איטלקי, עם נוכחות ראוייה למפעלו של עודד. הלוואי הלוואי ותהיה לי הזדמנות להגיע "בקטנה" ולראות מה קורה שם. מאוד נהניתי שם, מאוד, אם כי אני מציין מראש - זה לא המקום להביא את היינות הגדולים שלכם מהבית. יותר מדי ריח ורעש מכדי להוציא מהם את המיטב. אז מה.


פיקולה פסטה

בן יהודה 53, תל אביב
טלפון: 03-5290643 

 


היינות:

Bianchi Passione Rose 2006, מחיר: 52 ש"ח.
לארץ תגיע כנראה גירסת 2007 הצעירה יותר, ולפי עודד אין הבדלים גדולים בין הגירסאות בשנים שונות. זה רוזה מענבי נביולו, שנועדו מראש להכנתו ולא תפסו טרמפ על שיטת ה"דימום". במחיר הזה - זה כמעט הכי רוזה שאפשר לבקש, במחינת הגוף, הריכוז והעוצמה. הרבה פרי, נפח טוב אם כי כמובן שלא מעיק או כבד מדי, רחב ומאוזן עם גוון מתקתק ונעים בסיום. הריחות והטעמים בהחלט מזכירים את הענב ממנו הוא יוצר. שווה.
ציון: 85

Roero Arneis 2006, Cascina Chicco, מחיר 85 ש"ח.
ארנייס הוא הזן, קיקו הוא היצרן. יין פירותי, פרחוני ורענן, סיום ארוך ו"נקי", עוד יין קייצי ששתינו בלב סערת החורף הכי כבדה שירדה על העיר השנה. היה סבבה.
ציון: 84

Chardonnay Piemonte 2006, Cascina Orsolina, מחיר 98 ש"ח.
שרדונה שיכול להגיע מכל מקום בעולם. אם אתם אוהבים פופקורן וחמאה, וניל וקוקוס - זה היין בשבילכם. מתקתק וארוך, זה שרדונה של יינן נלהב ולא של טרואר קסום. לחובבי הז'אנר ולהם בלבד, ודומני שמספרם הולך ומתמעט.
ציון: 85

Nebbiolo d'Alba 2005, Francesco Rinaldi, מחיר 98 ש"ח.
זה נביולו - אבל תשכחו מהעוצמות של ברולו, גם של הברולואים הפחות בומבסטיים. פרי אדום, תיבול ופרחים, חבית משולבת, אף עשיר ונעים. החמיצות דומיננטית כצפוי, הפרי טיפה'לה מסתתר מאחוריה. יין "כפרי" ומסורתי בסגנונו, וכשעודד מדבר על חוויה אותנטית - ליינות כאלה יש בה מרכיב חשוב. מעניין אם כי לא ממש "ישראלי", שווה הצצה, וודאי עם מנת פסטה מצויינת.
ציון: 86

Gattinara 'Valferana' 1999, Giuseppe Bianchi, מחיר 130 ש"ח.
עליית מדרגה בריכוז ובעוצמות. פרי שחור ובשל, עשבי תיבול, מעט ריחות עור, אף מרוכז ומבטיח.
ההבטחה מתקיימת על החך. גוף בינוני-מלא, בשל ומאוזן, אם כי הסיום מעט חמצמץ. יופי של פרי, אמנם בלי עוצמות או מורכבות. יופי של יין.
ציון: 87

Roero 'Valmaggiore' 2003, Cascina Chicco, מחיר 135 ש"ח.
מי שלא הריח בחייו "יין מתובל" מוזמן לחלוץ פקק ולרחרח. כמו ססלוב שלנו, גם היצרן הזה נהנה לשכשך את יינותיו במגוון של חביות שונות, והתוצאה מלבבת. פרי שחור ועמוק, קינמון ושאר תבלינים - חנות בשוק לוינסקי מריחה פחות מתובלת.
הגוף מלא, הפרי בשל ומתקתק, אם כי הסיום מעט יבש וטאני. עשיר, רחב, סיום ארוך ועוצמתי, מורכבות מסויימת והתפתחות ארומטית בכוס - יין שקולע היטב לטעם הישראלי מבחינת עושר ורוחב, עם בונוס נאה של מורכבות. פיימונטה? לא ממש, אבל לא ממש חשוב.
ציון: 89

Barbaresco San Stefanetto 2004, Piero Busso, מח' 320 ש"ח.
גם המחיר מבשר שהגענו לשטח של ה-"B" הגדולים. הכרם נמצא באזור נייבה, אחת משלוש העיירות החשובות של ברברסקו, והוא אחד הקטנים והנחשבים באזור. היצרן נחשב קלאסיקן, אחד שמייצר לא יותר מ-35,000 בקבוקים בשנה. מי אמר בוטיק? זה באמת יצרן בוטיק. חביות בוטי ובאריק משמשות גם יחד להכנת היין, והתוצאה, ייאמר מייד, מלבבת. פרי אדום, מתובל, מורכב ומרשים. גוף מלא, בשל, רב שיכבתי, איזון מרשים ומשקל טוב על החיך. יין אלגנטי אם כי לא ממש מורכב. לא נורא, השאר יושב בדיוק במקום.
ציון: 91

Barolo Riserva Speciale 1982, Dosio Vigneti, מחיר 680 ש"ח.
תשואות לעודד על העלאת היין הזה ארצה, לא מכיוון שהוא גדול במיוחד, אבל מעטים מאיתנו יכולים להחשף לחוויה של ברולו כל כך ישן, וכאן היא מוגשת לנו הישר ממרתפי היקב. 1982 שינה שנה ענקית באזור, אולי בציר 1990 שהגיע גם הוא בכמות מוגבלת ייתן יותר פרי ובשלות. כאן יש ריחות של פרי שחור, בשרניות ועור ישן, מעט ליקר, קמצוץ מנתוליות - האף בוגר, אי אפשר לטעות.
החמיצות עדיין נוכחת - היא תישאר שם הרבה אחרי שהפרי ידעך, אבל כרגע יש משניהם. קסיס, הטאנינים אינם, הסיום בינוני באורכו - חוויה מיוחדת למי שמעוניין לחוות סוג כזה של יין, אני אישית ממליץ. יין מרתק.
ציון: 89

 



לייבסיטי - בניית אתרים