דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> יקבים וביקורים בארץ ובעולם >> Heymann-Lowenstein profile
 







ריינהארד לובנשטיין בישראל

מאי 2007

מאת: תומר גל והדס עזר
פורסם במגזין "יין וגורמה"
(אי שם בשנת 2002)

"אנו משווים את יינות הריזלינג ליצירותיו של מוצרט. יצירות אלו מופיעות באלגנטיות המתקשרת עם המאזין, בעדינות ובישירות. בו בזמן יצירות אלו מאופיינות בהמון עומק ומורכבות. הן מפתות אדם לגלות את החדש, ומאפשרות לאחר לצלול אל מעמקי התפישה החושית." ריינהארד לובנשטיין.

כשמדובר ביינות קינוח בחירתנו הראשונה תהייה כמעט תמיד ביין גרמני. אין עוד יינות קינוח עלי אדמות אשר בשיאם, מצליחים להעביר אל חושינו מורכבות כה רבה יחד עם רעננות מושכת שמקורה בחומציות "צפונית" עזה כפי שיודעים לעשות יינות גרמניה המתוקים. את חיבתנו הרבה ליינות אלו השכלנו למקד במהלך השנים ביינות נהר המוזל, או כשם האפלסיון הרחב של אותו נהר ארוך ומפותל: Mosel-Saar-Ruwer. ברצועה ארוכה זו רוב השיאים נמצאים בלב האזור, קיטוע של הנהר המכונה 'מיטל-מוזל', שם נמצאים הכרמים המופלאים ביותר שריזלינג יכול לחלום עליהם ואשר עליהם כתבנו בפירוט רב בגיליונות קודמים.
הדעה הרווחת אומרת שככל שאזור גידול הגפן יותר שופע שמש, כך גם היין יהיה טוב יותר. יינות גרמניה סותרים כמובן טענה זו. אם משך הזמן הדרוש מהפריחה ועד הבציר במצב נורמלי הוא 100 ימים, בגרמניה נדרשים לרוב 120 ולעיתים אפילו 160 ימים כדי שהענבים יגיעו לשיא בשלותם. "על אש נמוכה" יאמרו לכם כורמי הצפון. "רק כך ניתן להפיק יינות ארומתיים באמת המשמרים את הניואנסים הקלים ביותר ומכאן את קשת הארומות הרחבה ביותר."

היקב עליו נספר בסקירה זו אינו ממוקם באזור זה של ה'מיטל-מוזל' ובשל כך יינותיו כל-כך הפתיעו אותנו. במיוחד משום שהגענו אליו ללא כל תכנון מוקדם.
בביקורנו האחרון במוזל נהגנו כימים כתיקונם וביקרנו אך ורק ביקבים ב'מיטל-מוזל'. היה זה Loosen Ernst, בעליו של יקב Dr. Loosen, שהחליט שהגיע זמננו לגלות ש"יש חיים" גם מחוץ ל'מיטל-מוזל'. בהנחייתו המפורשת ולאחר תיאום קצר מצדו, נקבע לנו ביקור ביקב שכדאי מאד להכיר את שמו: Weingut Heymann Löwenstein (היימן לובנשטיין). יקב זה נמצא בעיירה Winningen השוכנת במעלה המוזל בנקודת מפגשו עם הריין, מרחק חמש דקות נסיעה מהעיר קובלנץ. זהו יקב צעיר יחסית, משנת 1980, אך אל תתנו לשנת ייסודו להטעותכם. זוהי למעשה שלוחה חדשה למשפחת כורמים המטפחת כרמים באזור מאז המאה ה- 16. ריינהארד לובנשטיין יצא לדרכו העצמאית ככורם וכיינן בשנה זו (אחיו המשיך את היקב המקורי) ומאז הצליח, תוך חתירה עיקשת למצוינות, להגיע לרמות גבוהות למדי.
שתי סיבות עושות יקב זה למיוחד במינו: האחת, הוא מפיק יינות ריזלינג מהרמה הגבוהה ביותר למרות מיקומו במורד נהר המוזל, ממש בקרבת נקודת מפגשו עם הריין. השנייה, היין אינו לגמרי אופייני לאזור. יינותיו ברובם יבשים ויש בהם משהו מאד אלזסי, איזשהו ריח שיוצר בלבול באשר למקורם.
ריינהארד מקבל אותנו בחצר היקב ועוד לפני שאנו פונים לדבר על היקב, הכרמים, הטרואר וכולי, כוסותינו כבר מלאות ביין ריזלינג צעיר וארומתי; Schieferterassen 2000. זהו היין הפשוט ביותר של היקב ומקורו אינו בכרם ספציפי אלא ערבוב של כמה כרמים שמקורם, כשם היין, בטרסות הצפחה באזור העיירה.
קשה שלא להבחין מייד שזהו יין שונה מכל מה שטעמנו עד כה בגרמניה. ריינהארד מזהה מייד את מבטינו המשתוממים ושואל: "מזכיר יין מאלזס, לא?". אנו מהנהנים בחיוב ומבקשים להבין את הסיבה. "אני חושב שהסיבה העיקרית היא שסלע הצפחה באזור זה של הנהר מכיל כמות רבה יותר של חול" אומר ריינהארד. התוצאה המתקבלת היא יינות בעלי חומציות נמוכה יותר משאר המוזל. בכלל, התחושה השלטת שהולכת ללוות את המשך הטעימה היא שילוב בין האלגנטיות והפינס של יינות המוזל, תכונות שמקורן בסלע הצפחה, יחד עם תחושת מלאות האופיינית יותר ליינות אלזס.
היינות מזכירים לנו מאד את יינותיו של Zind-Humbrecht האלזסי, כשהמשמעות היא עוצמה וריכוז טעמים, מלאות, אלכוהול גבוה ואיזשהו ביטוי פראי של הטרואר.





"טרסות הצפחה", שיפרטראסן

 הטרואר
הכרמים עצמם שונים משאר כרמי המוזל, בשל הרכב הקרקע השונה, בהיותם בנויים טראסות. ריינהארד מסביר לנו שכל היינות מופקים בדיוק באותה דרך וההבדל היחיד המבדיל אותם זה מזה הוא הטרואר. בכלל הטעימה מסתמנת כבר ברגעים הראשונים כמצוינת, למרות שהיינות הנטעמים הם מבציר 2000 עליו כורמי ה'מיטל מוזל' לא מפסיקים להתלונן. "כאן בוינינגן, בניגוד לשאר חלקי המוזל, זהו בציר נהדר. רוב הגשמים נעצרו משום מה הרחק מכאן ואפשרו לענבים את מלוא ההבשלה ללא כל סכנת ריקבון" מסביר לנו ריינהארד.
לכרמי העיירה וינינגן מיקרו אקלים משלהם. כמות האנרגיה המגיעה מן השמש ו"נלכדת" בצוקי הצפחה הפונים דרומה, יחד עם החזר קרני השמש ממימי הנהר והגנת הערוץ התלול מפני רוחות צפוניות קרות יצרו במקום תנאים שונים מאד מהסביבה. בכרמים אלו ניתן למצוא אוכלוסיות שונות של לטאות, נחשים, פרפרים וצמחים ים-תיכוניים המתקיימים אך ורק באותו מיקרו אקלים. האין זהו הביטוי המושלם למושג טרואר?

ריינהארד משדר המון פתיחות. הוא איש העולם הגדול והוא מאד נהנה כיום מהמעמד בו זוכים יינותיו בחו"ל. הוא מאד אוהב לנסוע והוא נהנה מהקשרים אותם הוא רוכש בסיוריו הרבים בעולם.
הוא עצמו, כגבר צעיר, הספיק לחיות שנים מספר בפריז. זה יחסית נדיר לפגוש גרמני הדובר אנגלית וצרפתית ברמה כה גבוהה. "את האנגלית שלי בוודאי לא רכשתי בבית הספר, שם המורה לאנגלית היה נאצי זקן והוא לא ממש חיבב את צלצול שם המשפחה שלי..."
כהמשך ישיר לדרך חייו, הוא כבר יודע בדיוק איזה תנאי הוא מתכוון להציב בפני בנו או בתו כדי שמי מהם ייקח את היקב תחת חסותו וימשיך את מורשתו אחריו. "אני אחייב את ילדי לחיות לפחות חמש שנים במדינה אחרת. רק כך הם יוכלו לנער את כל השיגעונות מהראש. כשאתה חוזר ליקב אתה לוקח על עצמך מחויבות ארוכת שנים. רק כשמישהו מהם ישוב הביתה אחרי לפחות חמש שנים בחוץ, אז אדע באמת שהוא בשל לקחת על כתפיו את אותה מחויבות."

ריינהארד סוגד לטרואר. "טעמים וריחות ניתן ליצור במרתף. טרואר אף אחד לא יכול ליצור יש מאין." כמו ארנסט לווזן, גם הוא לא ממש מתלהב מחלוקת הכרמים על פי חוק היין הגרמני המתעלם מהבדלי האיכות בין הכרמים השונים ומתמקד רק ברמת הבשלת הענבים. כפי שידידו ארנסט לווזן אימץ את מפת סיווג הכרמים הפרוסית הישנה שסיווגה את כרמי ה'מיטל מוזל' בשנת 1868, כך ריינהארד לובנשטיין אימץ את המפה שפורסמה בקובלנץ בשנת 1897. ההשראה למפה זו הגיעה מנפולאון, שכבש את האזור בשנת 1802 והביא את הרעיון של קלאסיפיקציית הכרמים כפי שנהוג כיום בצרפת. מפה זו מגדירה על פי איכויות הטרוארים את הכרמים המובחרים ואת המובחרים ביותר לאורך נהר המוזל. כל סימון הבקבוקים הולך ונוטה, לפחות אצל שני יצרנים אלו, לכיוון התווית הבורגיניונית המדגישה את חשיבות הכרם. מעניין עוד כמה יצרנים בגרמניה ילכו בדרך זו והאם זה יוליך אפילו לעדכון חוק היין בגרמניה. אנו בכל אופן תומכים ברעיון.

 

כרמי האיכות
בעבור שני כרמים יצא שמה של וינינגן ושמו של יקב זה למרחקים: Winninger Röttgen ו- Winninger Uhlen. כרמים אלו מפיקים את היינות האקספרסיביים ביותר באזור זה של המוזל. הקרקע בחלקת Röttgen מורכבת "דפים" של צפחה אפורה בעלי צד אחד מחומצן בגוון אדמדם. היינות המופקים מאותה חלקה מאופיינים בארומות איכותיות של פרי אקזוטי. היין שטעמנו מחלקה זו, Röttgen 2000, היה אקספלוסיבי, פרחוני, חד, שופע ומזמין, עם רמיזות ברורות לדבש מתוק ולמרות זאת היין יבש. ביין ישנם גם רמזים ברורים לבוטריטיס, מינרליות בולטת, עומק רב ופוטנציאל יישון טוב מאד. לאחר מספר שנים יין זה לרוב מפתח טעמי שוקולד וקפה.
Uhlen 2000: חלקה זו מבוססת על צפחה אדומה עשירה בברזל ומנגן. היין בעל אף מדהים, עמוק, פרחוני ומינרלי. הפה ממשיך את הרושם עם עושר טעמים נפלא, חומציות מצוינת יחד עם טעמי בוטריטיס. יין אלגנטי וטרואריסטי. ריינהארד מתוודה בפנינו שבשנים האחרונות הוא מפיק יין זה תוך שימוש ב- 20-25% ענבי בוטריטיס (ולהזכירכם, היין יבש).




צפחה כחולה

 יינות מתוקים
רק 5% לערך מיינות היקב הם מתוקים. ריינהארד מסביר שהגרמנים תמיד נהגו לשתות יינות מתוקים, עד שבשנות השישים החלה לחדור למדינה קולינריה צרפתית והטעם החל לנדוד אל עבר היינות היבשים.
בבציר 2000 שיחק מזלו והוא הפיק ארבעה יינות Auslese שונים משתי חלקות הדגל. אנו טועמים את ארבעתם ולא יכולים שלא להתרשם ממורכבות הטעמים, העומק, העושר והחומציות המצוינת. אך הם מהווים הקדמה ל"דבר האמיתי" של אותה שנת בציר, ה- Winninger Röttgen Beerenauslese 2000: ליין זה עושר מעולם אחר. מרוכז למדי, פטרול ברמיזה שרק ילך ויתחזק עם התבגרות היין, עמוק, בעל טעמי טופי, עישון קל, קפה, נוגט ומתיקות ברמה שממש צורבת בגרון. הגמר פשוט מסרב להיעלם וקשה לספור את הדקות הארוכות בהן יין זה ממשיך להתפתח על החיך לאחר הבליעה. הפגם היחיד שלו הוא חוסר בחומציות עוקצנית שתשלים את התמונה.
את היין מהדרגה הגבוהה ביותר ביינות גרמניה ומהיינות היקרים עלי אדמות, ה- Trockenbeerenauslese, ריינהארד הפיק בפעם האחרונה בשנת 1994 מענבים מכווצים עד כדי צימוקים מחלקת Uhlen. לרמת מתיקות זו הוא הצליח להגיע רק שלוש פעמים בכל המאה האחרונה!

בסיום הטעימה ריינהארד לוקח אותנו ברכבו לסיור ארוך בכרמים. יצירותיו של מוצרט מתחילות להתנגן בזו אחר זו מייד עם התנעת הרכב ומעבירות את מסר יינותיו בצורה מאד ברורה. הנוף הולך ונהייה תלול יותר ויותר. בכל עצירה יוצאים מהרכב, מתבוננים במדרונות הבלתי אפשריים לעבודה ומדמיינים עד כמה מסוכן לעבוד באותם כרמים. ניתן להבין בקלות מדוע המחירים הנדרשים בעבורם מרקיעים בימינו (שוב) לשחקים ומחזירים את יינות גרמניה הגדולים למעמדם הרם מהמאה ה- 19.

הערה:
ריינהארד לובנשטיין היה אורח של חברת ג'יאקונדה, היבואן הרשמי של יינות היקב.
המשך לכתבה יופיע בשבוע הבא, ובו סקירה של יינות 2004 ובעיקר יינות מבציר 2005 המרשים.
א. ל.


לייבסיטי - בניית אתרים