דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> יקבים וביקורים בארץ ובעולם >> Heymann-Lowenstein - הטעימה.
 

 

 

מאי 2007

טוב, חשבתי לעצמי (אחרי ביקור שערכתי במוזל), מגיע לכאן איזה לובנשטיין אחד, אז נטעם עוד קצת יין, שיהיה. באופן אישי, אני נוטה להעדיף את יינות הריינגאו על פני אלו של המוזל.  יינות המוזל מתקתקים מדי, לטעמי, קשה לשלבם עם אוכל, וכמה כבד אווז כבר אפשר לאכול בחיים. (במקרה הפרטי שלי אפס, פלוס מינוס, בשנה האחרונה). יינות היימן-לובנשטיין,  היא קורנליה והוא ריינהארד, מוכרזים לא אחת כיינות יחסית "אלזסיים", עוד נקודה שעובדת לרעתם, תיאורטית לפחות. היינות של אלזס הם יינות "שמנים" יחסית, מתקתקים כמעט תמיד, (ושם בכלל לך תדע מה יש בבקבוק). ושלישית, כרמי היקב ממוקמים באזור הפחות "סקסי" של המוזל, אי שם בצפון הנהר, סמוך לעיר קובלנץ. 

תיאוריה לחוד, ומציאות לחוד. ריינהארד לובנשטיין, שהגיע כאורח של ענת ורפאלה מג'יאקונדה, התגלה כאדם נעים, פתוח, מקורי, לא אחד שעושה סיפור גדול מהיין, אם כי הוא בהחלט לא ממעיט בערכם של "ילדיו". טרואריסט אמיתי, ולמרות שיינותיו שונים מהמקובל באזור, הוא טוען כי הוא המסורתי, ולא עמיתיו. נשמע מעניין? אצל ריינהארד לכל הצהרה יש כיסוי, ודבר אינו נשאר תלוי באוויר. "המודרניזציה היא זו שאיפשרה ליינני האזור לעשות יינות מתוקים יחסית", הוא אומר. "לפני מאה שנה, לא היו יינות כאלה באזור, למעט כמובן יינות הבציר המאוחר. כך שיינות מוזל יבשים, כמו שאנחנו מכינים, הם היינות המסורתיים באזור". הטעימה הותירה אותי נבוך משהו. כן, אפשר ליצר יינות כמעט יבשים במוזל. אפשר, והם יכולים להיות טובים. מה טובים, מצויינים.
אזהרה: טעימת היינות הללו עלולה לגרום להתמכרות, והיא עלולה להיות מסוכנת ליציבות חיי הנישואין.

Heymann-Lowenstein, פרופיל:
גרמניה, מוזל-סאר-רובר, מוזל, בכפר  ווינינגן
בעלים: ריינהארד לובנשטיין וקורנליה היימן-לובנשטיין
יינן: ריינהארד לובנשטיין
שטח כרמים: 140 דונם
בקבוקים: 90,000
חלקות מצטיינות: Uhlen, Röttgen, Kirchberg
בקטנה: 99% מהכרמים נטועיםבריזלינג, חבר ב-VDP.

 Schieferterrassen 2004, מחיר 129 ש"ח
"טרסות הצפחה" בתרגום חופשי, הוא יין הבנוי מעירוב של כמה כרמים שאינם מסווגים "גרנד קרו" (בהמשך). בסך הכל יש ליקב כ-45 דונם מהם מופק היין הזה. האף מינרלי, פרחוני, דבשי, כשההתקפה של הפרי הלבן מגיעה אחר כך, כשהיין מתחמם והכוס מעט מתרוקנת. "יכול להיות שאני מריח בוטריטיס"? אני שואל. (בטעימה קודמת לא הבחנתי בבוטריטיס ביין הזה). "אני לא מפחד מריחות בוטריטיס, גם לא ביינות יבשים", הוא עונה. "בהחלט יכול להיות, אם כי אני לא הייתי אומר שזה בולט דווקא ביין הזה". ניסוח דיפלומטי?
הפה ממשיך את הקו, לא ממש יבש אבל גם לא חצי יבש. Off dry. לא מורכב אבל טונות של הנאה במחיר נוח.
ציון: 86

Schieferterrassen 2005, מחיר 135 ש"ח.
נקי, ממוקד, פחות מינרלי באף, יותר פרי. באופן כללי היין נגיש וידידותי יותר, אך לא על חשבון דברים אחרים. מאוזן, מתיקות קלילה, מתובל, נעים ומהנה. רחב, אך פחות "שמן" מהיין של 2004. מה עדיף? בעיני - השני. קנייה מעולה.
ציון: 89

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Erste Lage Kirchberg 2004, מחיר 195 ש"ח

 מה ההבדל? איזה הבדל? מה הסיפור?
הסיפור הוא סיפור גדול, ומבחינות רבות זהו בעצם הסיפור הגדול ביותר שקורה ליינות גרמניה בעשור הנוכחי, ומבלי להפריז, אולי גם בחמישים השנים האחרונות.
במבט ראשון, אפשר לטעון כי שיטת הסיווג של כרמי גרמניה דומה לבורגונדי. סיווג איכות  שנעשה בראשית המאה ה-19 לצרכי מס מהווה עד היום את הבסיס הכמעט מוסכם להיררכיית הכרמים של המוזל, למשל. אבל בניגוד לבורגונדי, בגרמניה דרוג זה אינו פורמלי, ואף אסור (על פי חוק) להתייחס לכך מעל גבי תוויות היין. 
לאנשים כמו ריינהארד, טרואריסטים בנשמתם, יש כאן בעייה. אפשר להיות ציני ולטעון כי אותם אלה שמבקשים להחיל את ה"טרואריזם" הם אותם אלו שברשותם הכרמים שיקבלו את הסיווג הגבוה ביותר. ייתכן, וזה טבעי, אבל אין חולק כי הכרמים של אחוזה זו אינם נימנים כרגע על המקומת הנחשבים ביותר במוזל. כרגע. מי יודע מה יילד יום, כדאי לזכור כי גם Ausone ו-Petrus היו "סתם מקומות" עד שהגיע האדם הנכון לחשוף ולנצל את הפוטנציאל הגלום בקרקע.
על כל פנים, אנשי ה-VDP, אירגון מגדלי העל הגרמניים, אימץ סיווג פנימי שבמסגרתו הוכרזו כמה עקרונות חדשים:
1) הוכנס סיווג שנקרא Erste Lage (אֶרְסְטֶה לָאגֵה), ומשמעותו "גרנד קרו".
2) רק לכ-20% מהכרמים המוכרים מותר להיקרא כך.
3) חברי האירגון אינם רשאים יותר לציין את שמות שאר הכרמים על תוויות היינות שלהם.

שימו לב: זו אינה החלטה ממשלתית, כך שיצרנים שאינם חברים באירגון (99% מהיצרנים בערך), רשאים להשתמש בשמות ה"פסולים". מבלבל? בהחלט, כאילו שחסרו לנו צרות גם קודם. וכדי להכביר בסיבוך, חוק היין הגרמני אוסר על רישום הכינוי המפורש E.L על התווית. אבל לצייר ציורים - מותר. וכך הגיע לעולם הסימן של אשכול הענבים עם הסיפרה 1 לצידו - אדוני הצרכן הנכבד, הכרם שלהלן מסווג כגרנד קרו "אמיתי", אליבא דאנשי ה-VDP. בשנת 2005 כבר יצאו כ-2 מיליון בקבוקים עם הסימן הזה, והבעיה היא לשכנע עוד ועוד חברים ב-VDP להצטרף ולעטר אתה בקבוקים בסמל.
"ואז, כשנצבור כוח והכרה עולמית - כיוון שרוב רובו המוחלט (מעל 90% !) של הריזלינג המיוצא מגרמניה מגיע מאיתנו, יצרני ה-VDP, אז נוכל להתייצב מול הממשלה ולדרוש את שינוי החוק", אומר ריינהארד בלהט.
ובינתיים הבילבול גדול. אבל אם יש לפניכם בקבוק שעל הקפסולה שלו מצוייר נשר עם ענבים, ועל התווית יש את סימן ה-1 עם ענבים, אז דעו כי..... כי מה, בעצם? כי יש סיכוי טוב שהיין שלפניכם מגיע ממקור טוב: הן מכרם איכותי כמו גם מיקב מוביל. זהו.

היין עצמו, אחרי כל הסיפור, מרגיש "שמן" ורחב, ומדגים היטב את ה"אלזסיות" של חלקות היקב. מעט טחב ופטריות, פרי לבן ומינרלי, הפה כמעט יבש, יין טוב אם כי לא ענק.
ציון: 87

ואז נדלק השלט:
נא להדק חגורות לפני ההמראה.

Erste Lage Kirchberg 2005, ש"ח 195:
פרי לבן, פלפל ירוק ועשבוניות, המינרליות - ברקע. פרי בשל, מתיקות קלה, חמיצות רעננה, שעוד לא מרגישה ממש מחוברת ליין. משקל מעולה בפה, קל יחסית ליין מהשנה הקודמת, אלגנטי, מורכב ובעיקר יותר רענן. עם התחממות היין בולטים יותר ריחות הדבש והצוף הפרחוני, והיין ממריא אל על. הבציר המיוחד בולט בעיקר בחדות ובפירוט בו ניחן היין. זו רק ההתחלה.
ציון: 89

Erste Lage Rottgen 2005, ש"ח 210:
גם כאן ההתחממות חושפת את מורכבות האף: לפרי הלבן והבשל (א-נ-נ-ס)מצטרפת פרחוניות עם פרי הדר ואשכולית, ותיבול מקסים. גוף מלא, יותר נוכחות מהיין הקודם אבל ללא השמנוניות של שנת 2004. מתיקות קלה, 12% הסוכר תורמים לתחושת off-dry, לא יותר. היין הרבה פחות מחצי יבש. מרשים.
ציון: 91

Erste Lage Uhlen-B 2005, ש"ח 230:
להבדיל מהכריך הידוע, BLT, בכרם אוהלן יש BLR. שלושה סוגי צפחה שונים, ושלושה שמות שונים לשלושה ביקבוקים שונים מאותו כרם.
אבן אש, פרי לבן (פחות טרופי מהיין הקודם), פרחוני, הדר וליים, אף מורכב, עשיר ומפתה.
הפה מוכיח כי היין הזה זקוק לשני דברים: לזמן ולאוכל. מאוזן, חמיצות נוכחת ומרעננת, סיום ארוך. נגמרו לי הסופרלטיבים.
ציון: 92

Erste Lage Uhlen-L 2005, ש"ח 250:
פרי לבן, טרופי יותר. מעט פטרול, אבן אש. המינרליות פחות בולטת מאשר ביין הקודם, ולאף מתגנבים ניואנסים מאובקים-מעושנים.
גוף בינוני, בשל ורחב אך לרגע לא כבד, מאוזן, יין שיחבור לאוכל בקלות. מזכיר במשהו יינות אלזסיים מהצד הקליל יחסית. ובסך הכל, ההבדלים בין שלושת הביקבוקים, יש לומר, מינוריים אך קיימים. יין שאפשר לטבוע בתוכו.
ציון: 93

Erste Lage Uhlen-R 2005, ש"ח 275:
מסורתית, היין הזה נחשב לטוב שבשלושה. אני אומר - הזמן יגיד, כרגע הוא מאופק וקשה לי לראות אותו עולה על גירסת ה-L. אבן רטובה, גירית דווקא (אני יודע שאין, אבל הריח היה קרוב). דבש וצוף, פרחוני - הכל מינורי וארוז היטב בפירותיות מקסימה.
הפה מרגיש "קשוח" ו-"גברי" יחסית, אולי הזמן ירכך. בשל, מאוזן, משקל נפלא בפה - לא כבד אבל משתלט על החיך בצורה כמעט טוטאלית. מרשים.
ציון: 93


Schieferterrassen Auslese, 2005, ש"ח 195:
פרי לבן, מאופק משהו באף. דבש מינרלי, בקיצור - האף לא אופייני לפראות הלעיתים וולגרית שמפגינים יינות אאוסלזה. צריך לטעום.
אז הכל מסתדר. מתיקות מקסימה, חמיצות מרעננת ותומכת, "טהור" בטעמי הענבים שלו. מתיקות שאפשר למצוא ביינות קינוח. 150 גר' סוכר לליטר, יין מרשים עם סיום ארוך.
ציון: 92

Erste Lage Uhlen R Auslese, 2005, ש"ח 600:
פרי טרופי, בשל, דבש ובוטריטיס, מינרליות, אף עשיר וכבר מוכר יותר מזה של היין הקודם.
גוף מלא, מאוזן, עשיר ורחב אך עם משקל ואורך נהדרים. יין קינוח מרשים. כל מספר בין 95 ל-98 יתאים.
ציון: 95

את היינות ניתן לרכוש ישירות מחברת ג'יאקונדה,
טל' 03-6022746

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים