July 2008
Written by: Andrew Jefford
תרגום: אלדד לוי

הכתבה הנ"ל הופיעה בבלוג של אנדרו ג'פורד, מבחירי הכותבים בנושא שמפן. כתבותיו מופיעות בעיתון דקנטר ובבלוג האישי שלו. לבקשתי, הוא התיר את תרגום הכתבה ואת פירסומה כאן ובאתר www.bdch.co.il . תודותי נתונות לו.
ולכתבה:

שמפיין מתכננת להגדיל את אזור הייצור שלה. הנה כל המידע, מבוסס על ביקור שערכתי לאחרונה באיזור.  

  




אנדרו ג'פורד

האם זה רעיון חדש?
לא, הם מתעסקים שם עם הגבולות כבר כמאה שנה. זיכרו כי שמפן היא
AOC אחד, ששוכן בצפון הרחוק של עולם היין האירופי. התוצאה היא דפוס מורכב של אלפי חלקות קטנות שמשתרעות על פני שטח נרחב ביותר בין דרום הארדן לצפון בורגונדי. אדמה, שיפוע וחשיפה לשמש צריכים להיות מושלמים כדי להשפיע על סיכויי הענבים להבשיל כאן. אלפי חלקות קטנות פירושן אלפי מחלוקות פוטנציאליות.

 

איך זה עובד?
בשמפן יש בעצם שני אזורים. האחד, שכמעט ואינו ממופה, הוא "אזור הייצור" הנרחב, שרק בגבולותיו שמפניה יכולה להיעשות (ושום יין אחר, בעצם – אסור). בניגוד לכך, כשרואים את המפה הרגילה של שמפן, היא נראית כמו תאונה קטנה עם דלי של צבע, זה "אזור הגידול" של שמפן – אזור הכרמים. אם ברצונך לגדל ענבי יין שיהפכו לשמפניה – עליך לעשות זאת רק ב"אזור הגידול" המוגדר, כך שכאשר מדברים על הרחבת האזור – לכך הכוונה (כלומר להגדלת שטח הכרמים המותרים א.ל).
.

למה שני אזורים?
חלקית, כיוון שלבתים הגדולים היו מתחמי ייצור מחוץ לאזורי הגידול, אבל בעיקר כדי לסיים את התחרות בין היצרנים השונים על רכישת נכסים "בשמפן". היסטוריה ארוכה של זיופים קדמה לחלוקה הנוכחית.

מתי הוגדר אזור הייצור הנוכחי?
האזור, כפי שהוא מוכר כעת, הוגדר ונתחם ב-22 ליולי 1927.
.

ומה הגודל?
460,000 דונם בזמנו, מתוכם רק כרבע היו נטועים. כיום נטועים כ-350,000 דונם בענבי יין, כשרק כ-3,000 דונם אינם שמישים או נטועים כלל.

מדוע לא הושלמה המלאכה ב-1927?
שנות העשרים המאוחרות של המאה שעברה היו זמן רע בשמפן. למעשה, האזור הלך מדחי אל דחי החל מאמצע המאה ה-19. מכת הקימחון, פילוקסרה, מלחמת העולם הראשונה שחלק ניכר ממנה התחולל בשערי האזור, אובדן השוק הרוסי, תקופת היובש באמריקה – ששים שנות משבר הובילו למצב בו גידול חיטה היה ריווחי יותר מגידול ענבי יין, וענבי יין לבדם לא היה בם די כדי לכלכל משפחה חקלאית. כשהתנהלו הדיונים לקביעת גבולות כרמי שמפן, חקלאים רבים לא טרחו לנסות ולצרף את חלקותיהם לאזור הגידול המוכרז. קחו לדוגמא את הכפר
Montgueux, בו ביקרתי בתחילת יולי. כיום הוא יושב מבודד באזור העיר טרוי, אבל אם בוחנים מפות קדומות רואים כי בתקופת הטרום פילוקסרה היו באזור לא פחות כרמים מאשר באזור ריינס ואפרנה. אף לא אחד מהכפרים סביב Montgueux טרח לבקש ולהצטרף לאזור הייצור המוכרז של שמפן בשנת 1927, ולמעשה, כך ספר לי מגדל מהאזור, רוב כורמי הכפר לא חשבו שהטירחה ראוייה, אבל סוחר יין בשם ליאון בוגראן שנישא לאשה מהכפר, שכנע יחד עם סנטור מקומי את ראש הכפר להצטרף לאיחוד המתהווה. כיום, מובן מאליו, מכים כל אנשי הסביבה על חטא ורוצים להצטרף לתחום ה-AOC.

ומדוע נערכה הרוויזיה האחרונה הזו?
במילה אחת – עורכי דין. התיחום של 1927 היווה פשרה כואבת בין הביקוש למסורת, ובשלב די מוקדם הוברר כי היא לא התבססה על אנליזה מדעית עמוקה מדי. 399 הכפרים שהיו כלולים באפלסיון בשנת 1936 צומצמו ל-318 במהלך הרוויזיה שנערכה בין 1946 עד 1974. באמצע שנות ה-70 החל עידן הזהב האחרון של שמפן, כמותו לא היה משך למעלה מחצי מאה. אותם כפרים שהוצאו מהאפלסיון החלו להבין שהם מפסידים משהו. כפר "מודח" אחד,
Fontaine-sur-Aÿ, לקח את העניין כל הדרך עד לבית המשפט העליון של צרפת (1992) – וניצח. עורכי הדין החלו לחכך את ידיהם בהנאה אל מול המחשבה של מאות מיקרים נוספים שיעלו לדיון. כדי לעצור את ההליך היקר הזה החליטו אנשי מחוז שמפן  (ב-2003) לבחון מחדש את כל החלקות שכלולות ב"אזור הגידול", ובמקביל לעיין במעמד החלקות שהוצאו ממנו. גם גבולות "אזור הייצור" נבחנו שוב.
 
טוב, אז לאן הגענו?
לשלב הראשון.....שהיה בחינת מעמד הקומונות שנמצאות מחוץ ל"אזור הגידול". ועדת מומחים החליטה להתיר ל-40 כפרים נוספים להצטרף ל"אזור הגידול". אין צורך לציין כי רבים אחרים נותרו מאוכזבים, והליך העירעור יצא לדרכו, כך שהמספר 40 אינו סופי. הוא אמור להיות מאושר (או להיות מתוקן) עד מרץ 2009.


מונטו וכרמים עתידיים של מחוז שמפן (photo: Andrew Jefford)
איפה הם, הכפרים החדשים הללו?
מקובצים באשכולות. אשכול אחד מרחיב מערבה את קבוצת הכפרים מערבית לריינס, והוא שוכן לאורך הנהרות
Ardre  ו- Vesle. Fismes, Baslieux-lès-Fismes, Courlandon, Breuil, Romain, Ventelay, Bouvancourt, Loivre and Courcy,, וגם הכפר Mont-sur-Courville ששוכן מעט דרומה מהם. באופן מפתיע נכלל גם הכפר הנמוך יחסית Champfleury בקבוצה. Péas  ו-St Loup צורפו לקוט דה סזאן בדרום, ומבלי לפרט יותר מדי- הרי שרוב הכפרים שצורפו לרשימה הם בדרום החבל, הבשורה הגדולה היא כי העיר Troyes תהפוך מחדש להיות עיר של שמפניה. הכפר הדרומי ביותר שצורף לחגיגה הוא Etourvy, והוא שוכן בערך במחצית המרחק בין טרוי ואוקזר. כמה כפרים נוספים צורפו ל"אזור הייצור", אבל כדאי שנגביל את עצמנו לדיון על הכרמים, כדי שלא לסבך מצב מסובך ממילא.

ומי עוד מגיש מועמדות?
כמאה כפרים נוספים לא הצליחו להיכנס לרשימה.
ומי הם המומחים שמקבלים את ההחלטות?
הקבוצה מורכבת מגיאולוג, פדולוגיסט (חוקר קרקעות), פיטוסוציולוג (שם מרשים – בתמצית, זהו אדם שלומד משפחות של צמחים, ועליו לקבוע אם הכרמים שגדלים בקומונות המצורפות דומים לאלו שגדלים בשאר שמפן), גיאוגרף, היסטוריון (כיוון שהיסטוריה מוכחת של ייצור שמפן היא תנאי הכרחי) ומהנדס חקלאות. אגב, הם כולם עוסקים בתחומים ובעניינים אחרים, והם יכולים להקדיש רק כ-30 ימים בשנה לעניין שמפן, וזו הסיבה שההליך יארך כל כך הרבה זמן.

אה, אז אנחנו רק בשלב הראשון.
בהחלט. הרשימה הסופית של הקומונות תושלם במרץ 2009, ורק אז תתחלנה ההחלטות הקשות. כלומר,אילו כרמים יוכללו מתוך הכפרים החדשים. לא רק זאת, כל אחד מ-319 הכפרים של שמפן "יזכה" לכך כי כרמיו ייבחנו שוב, עם אפשרות תיאורטית של גריעה והוספה של חדשים. (כפרים רבים בדרום, ב-
Aube, מקווים לתוספת של כרמים חדשים). רק בסיום הליך זה, שיארך לפחות חמש שנים, נדע בכמה יגדלו 340,000 הדונם של שמפן. 50,000? אולי 100,000? אף אחד לא מוכן לנחש כרגע, דבר אחד וודאי: זה יהיה מתוח. לאחרונה ביקרתי ב- Etourvy, אחד מהכפרים -לעתיד, ושוחחתי עם אלו שאוספים את החומר לקראת הדיונים.
“Avec les délimitations parcellaires,” אמר לי מהנדס רכבות בשם   Gilles Huard
 “les fusils peuvent sortir.” ("כאשר יוכרזו הכרמים הזוכים, ייתכן ואז יישלפו הרובים").
ומדוע המתח גבוה כל כך?
זה פשוט: קרקע חקלאית רגילה שוויה כ-5,00-15,000 אירו להקטר. המחיר הממוצע של קרקע בשמפן של 2007 עומד על 734,000 יורו להקטר. צריך עוד הסבר?
 
ואילו כרמים יצורפו, עקרונית?
בביקור שערכתי לאחרונה בכמה מהכפרים הללו, העיקרון נראה ברור. הם נבחרו כיוון שהם ניחנים בקרקע בעלת שיפוע טוב (אידיאלי – במפנה דרום מזרחי). ה"שיפועים" ייכנסו לאזור, והקרקע השטוחה יותר (מעל או מתחת לחלק המשופע) – לא. באופן גס, זה המצב גם בשמפן כיום. שרדונה ופינו נואר מגיעים לאחוז אלכוהול של 10-11 רק בשנה טובה ובכרם בעל שיפוע טוב.
גיאולוגית, רוב הקומונות מוסיפות בפשטות עוד אבן למחרוזת שכבר קיימת לאורך שלושת הרכסים שיוצרים את התחום של שמפן באגן הניקוז של פריס. הראשון שבהם ידוע בשם
Côte de France: החלקים המוכרים שלו הם הקוט דה סזאן, הקוט דה בלנק והקצה המזרחי של מונטן דה ריינס. הרכס המרכזי והנמוך יותר הוא הקוט דה שמפן, שמחבר בין המדרונות של Montgueux ו- Vitry. הרכס השלישי הוא הקוט דה באר: מדרון מאבן סיד שבהמשך הדרך דרומה מגיע לשאבלי ולסנסר. זה לא כל הסיפור הגיאולוגי של שמפן, כמובן. אותם רכסים נחתכים ע"י נהרות שיוצרים גאיות עליהם נמצאים כמה מהמדרונות המשובחים ביותר באזור, במיוחד אלו שבמורד נהר המארן, סביב העיירה Aÿ ומערבה ממנה. (ראו מפה בעמוד 11)
.
ומתי נזכה לראות את השמפניות הראשונות מהאזורים החדשים?
2020, פלוס מינוס. תהליך הגדרת הכרמים לא יסתיים לפני 2014, והעירעורים הצפויים יעכבו את ההליך בעוד שנה-שנתיים. הגפנים יזדקקו לשלוש שנים כדי לתת פרי סביר, ועוד כמה שנים כדי ללגום בקבוק שמפניה שנוצר מהפרי הזה.


אבן סיד בכפר Etourvy (צילום:andrew Jefford)



















ומהרגע בו הכרמים יאושרו, האם תחל קדחת של נטיעות?
לא בהכרח. כרגע יש צורך ב"זכויות נטיעה" כדי לטעת גפן יין, גם אם ברשותך קרקע
AOC זמינה. אותם אלה ששואפים לראות חרות גדולה יותר במשטר הנוקשה של האיחוד האירופאי בנושא דאגו כי הפיקוח יסתיים ב-2018. אחרי שנה זו, תיאורטית לפחות, אם יש ברשותך שטחי AOC תוכל לטעת עליהם כמה גפן יין שתרצה. זה גורם לכמה עיניים בשמפן להתגלגל. מילת המפתח אותם שומעים באזור היא maîtrise – שליטה. ההצלחה של שמפן נבנתה לשיטתם בעזרת פיקוח מהודק על הכל, והם סולדים מהפיקוח על הנטיעות ושואפים לראות אותו נעלם מחיי החבל. " מעולם לא הפסדנו בקרב גדול", אומר לי פטריק לה ברון, "וגם בזה לא נפסיד". פטריק לה ברון הוא יו"ר Syndicat Général des Vignerons, ולפיכך הוא אחד משני היורי"ם של ה-CIVC, איגוד יצרני השמפניה הכל יכול. עמיתו, ג'יסלן מונגולפייה מאיגוד בעלי ה"בתים" בשמפן, איש יקב בולינג'ר, מסכים עימו לחלוטין. במילים אחרות, הפיקוח על זכויות הנטיעה יהיה קפדני ביותר, ובעיקר יבטיח כי לא יינטעו יותר גפנים מכפי שהשוק של שמפן יוכל להכיל בזמן הנתון.

בהינתן כי החלקות החדשות לא תהיינה "הטובות ביותר" אלא "טובות מספיק", האם אין בכך כדי לקבוע כי האיכות הממוצעת של שמפן תידרדר באופן בלתי נמנע?
זה היה יכול להיות נכון אם כל השמפניה שאנו שותים היתה מגיעה מכרמים שמעובדים ללא רבב, ואם השמפניה שאנו שותים כיום היתה נוצרת כתוצאה מההכרה האידיאלית בפוטנציאל הטמון בכל ענב. למרבה הצער, שתי ההנחות אינן נכונות. ישנם בשמפן מגדלים גרועים לצד מגדלים טובים. המאבק להשגת ענבים הוא כה עצום, כך ש – קשה להאמין שזה נכון – המגדלים הטובים והגרועים מקבלים בדיוק אותו מחיר עבור ענביהם. (נכון, יש את "מחיר הכפר (שנגזר מהדרוג הרשמי א.ל.) לו מצפה כל מגדל, בלי קשר לאיכות הבציר, מיקום הכרם בכפר וגודל היבול (לדונם). אם קונה אחד מסרב, תמיד יבוא אחר במקומו, שישלם את המחיר הנדרש). יתרה מזו – רוב השמפניה מיוצרת ע"י הבתים הגדולים בהליך יעיל אך סטנדרטי למדי, ולאחר מכן מעורבב כדי לפגוע בטעם הקהל הנדרש. הרחבת הכרמים (ואני מודע כי זה לא מובן אינטואיטיבית) עשויה לשפר את האיכות הכללית.

 מה??? כמה הם שלמו לך כדי לומר זאת?
כלום. הקשיבו לי. זה עשוי לשפר את האיכות כיוון שהיצע גדול יותר של ענבים יהפוך את השוק לשוק של מוכרים, מה שיכריח את הכורמים החלשים להתאמץ יותר. באופן אידיאלי צריך לסיים את שיטת "מחיר הכפר" בשמפן, והמחיר אותו יקבל המגדל צריך שייגזר לא רק ממיקום הכפר אלא ממיקום החלקה בכפר, תוך התחשבות באיכות הכללית של הענבים הממויינים. אגב מיון, מגדלים רבים בשמפן אינם יודעים מהו משטח מיון (משטח גדול בו ממיינים את הענבים טרם הסחיטה א.ל.) הרחבת האפלסיון הופכת את התרחיש הזה לסביר, אם בכלל. דבר לא ישפר את האיכות הכללית של יינות שמפן יותר מאשר שיפור איכות הענבים המוצעים.
שנית, אני מקווה ומאמין כי הרחבת ה-
AOC תבליט יותר את הטרואר של שמפן במהלך שני העשורים הקרובים. עניין זה הוזנח למצער עד כה – כיוון שהבתים הגדולים (שהצלחתם בנויה על עירבוב) שולטים הן בקניות הענבים והן במכירת השמפניה. בכל מקום בו מגדל מכין שמפניה, יש לה באופן בלתי נמנע חותם של טרואר, כיוון שאסור לו לרכוש יותר מאשר 5% מהענבים המשמשים לייצור. כרמי המגדלים הקטנים מרוכזים כמעט תמיד בשטח ספציפי של האזור. רק חלק זעום מהמגדלים בחר בנתיב המפרך של הכנת ומכירת שמפניה משלהם, אבל ככל שיגדל היצע המגדלים (ועוד 100,000 דונם בהחלט יגדילו את מספרם), כך נוכל לבחור יותר שמפניות של מגדלים.
לבסוף, אינני מאמין כי הכרמים החדשים יהיו נחותים מול רוב הכרמים הקיימים. לפי מה שראיתי, הם בהחלט בעלי פוטנציאל, בוודאי מול כמה כרמים קיימים שתקועים, למשל, מתחת לצל של היערות באזור המונטן דה ריינס. אבל ביקרתי רק בחלק מהם. ההוכחה תגיע.... בעוד עשרים שנה. בערך. 







 

 

 

 

 






Grower's Champagne
האם נראה עוד ועוד מהן?
לייבסיטי - בניית אתרים