טעימת יינות פסח 2012 סיבוב 2

הקדמה? אין. אני גם לא יודע מי קורא את ערימות המלל הללו. אבל האמת, שהפעם כמעט ולא היו יינות רעים. בעצם לא היו בכלל יינות מבאסים. זה כבר טוב. 

Sito, קיאנטי 2010, 65 ש"ח, כשר
סיטו היא סדרת יין שמופקת ומשווקת ע"י יקבי ארזה, ומטרתה היא להביא את חווית אזורי היין הגדולים מהעולם היישר אל החך הכשר. לפיכך, זו צריכה להיות אמת המידה הראשונית לשיפוט היינות.
האף מאוד נקי, פרי ומעט עץ עם קצת מניחוחות הסוכריית תרנגול-דובדבן שאני אוהב בקיאנטי. חמיצות טובה אם כי היין מרגיש מעט מגושם – קיאנטי בסיסי, לא מבריק אבל מעביר את החוויה. אבל התווית - מבריקה. שווה פי 2. 

Sito ריוחה 2010, 65 ש"ח, כשר
האף – לא נקי, נשלט ע"י הריח הטיפה מאובק של ריוחה.
הפה – קצת בעייתי. לא במקום. לקריץ, ירוק, מאובק. לא מוצלח.
הערה:
אחרי הטעימה קיבלנו מייל שטוען שחלק מהיינות היו פגומים. נטעם שוב בקרוב. בינתיים, עד להבהרות, שווה להמתין עם רכישתם.

Sito בורדו 2010, 65 ש"ח, כשר
האף אופייני לבורדו – עם המינרליות האדמתית באף. הפה – קצת חלול, דל מעט, לא משהו שיש סיבה לשתות אם אתה לא חובב כשרות. מאוד בסיסי לאזור. סיום מעט טאני ויבש. לא.

Sito מרלבורו סוביניון לבן 2010, 65 ש"ח, כשר

אף מאוד אשכוליתי, דשא, טרופי, אפרסק ומשמש. בקיצור, כמו שצריך.
פה – קצת מתקתק ורחב מדי, חמיצות קצת נמוכה. זה מה שבני ישראל חיפשו במדבר 40 שנה ולא מצאו. המצטיין בסדרה.

דלתון D שירז 2010, 65 שח
אף מאוד במקום – פרי בשל, מתובל, מאוד זני.
הפה – קצת מתקתק, קצת אלכוהולי, מאוד מספק, חנפן ונגיש. כייף.

דלתון D זינפנדל 2010, 68 שח
ר' למטה את "הראיון שלא התקיים השבוע" עם ייננית היקב.

דלתון D  פטיט סירה 2010, 68 שח
בהמה – אבל מרוסנת ומבוייתת היטב. אף עם מעט עץ (אמריקאי?) ברקע, ממש מעט, פרי שחור ובשרניות, פרחוני. הפה עם מבנה טוב, עשיר אבל לא כבד, הסיום מעט עצי ויבש – טאני ומריר. צריך זמן בבקבוק או לחדרר.

פסגות אדום edom 2009,
81% קבס, השאר מרלו, פרנק ו-ורדו. האף מורכב, מעניין, פרי אדום עם ירקרקות מתובלת, הפה מעט חסר אחיזה ונפח, אבל אני אהבתי, יותר משאר הטועמים.

 תבור, אדמה קבס מרלו 2009, י85 שח.
בשלוש מילים – נכון, מדוייק, תקין. משעמם אבל בקונטקסט של יין עבודה זה חיובי. קצת יקר בשביל יין כזה. תווית יפה.

תבור קברנה פרנק – קבס, 2009, י85 שח
טיפה יותר ירקרק, ואולי יותר מעניין. משהו שונה ואופי. הפרנק, כנראה. סיום מעט יבש. למתקדמים.

גוש עציון, האלון הבודד קב פרנק 2008י, 125 שח.
בשל, מתובל, אף נעים ומעניין. הפה, למרות 20 חודשי חבית, לא עצי ולא תוקפני. בעד: ביטוי זני יפה. נגד: ה-2009 טוב בהרבה.

Gentil de Pfaff 2007, פפאפנברג, הכרם, צרפת, 70 ש"ח
בלנד חביב, כשהמונח Gentil מציין סיווג ספציפי ליינות אלזס. במקרה הזה- כל חמשת היינות משתתפים בבלנד, האציליים לצד ה"פושטיים". הריחות מציעים את החנפנות הגוורצית  לצד פרחוניות ריזלינגית, הפה מסביר שזה יין אפריטיפי, מתקתק, חנפן ונעים. פחות "פרחי" מגוורץ, פחות מרתק מריזלינג.


 
סיטו. אריזה מבריקה, התוכן לא תמיד.
   
השיחה שלא התקיימה השבוע - עם נעמה סורקין על דלתון "D" זינפנדל 2010.
"טוב, משונה שמכל היינות שהוצאתי השנה אתה שואל אותי דווקא על הזינפנדל הזה. לא משונה, מעצבן. כי בינינו, זה היין שאני הכי פחות מתחברת אליו, היין שהוא הכי פחות "אני". אבל ניסיתי לעשות אותו הכי לא קברנה שאפשר, ועם ציטוטים מהכי קליפורניה שיש. אנחנו כבר יקב של מיליון וחצי בקבוקים, כמעט, וצריך לגוון, גם סגנונית, גם זנית, ובכלל, צריך קצת לצאת מהמעגל של הקברנה-מרלו-שרדונה. איזה כייף לאורי ולגבי שאין להם מרלו ושרדונה. טוב, כמעט ואין.
אז הכנסתי את הזינ הזה לחבית אמריקאית, עם הכי הרבה קלייה ו-וניל בעולם. וואלה, פחדתי שזה כמו ברט, ידביק לי את כל היקב. זה לא קרה, אבל היתה תקופה שהייתי מתעוררת בלילה מכוסה זיעה קרה. בסוף התרגלתי. ועובדה, הפטיט סירה יצא לי על הכיפק. בהמה, אבל מרוסנת. רק הזינפנדל הזה.... מאיפה בא לי האלכוהול והירקרקות הזאתי. טוב, לא נורא, הוא מאוד נקי טכנית, וגם אם זה לא הסגנון שלי - יהיו כאלה שיאהבו את זה. מה לעשות, אנחנו כבר יקב של מיליון וחצי בקבוקים. אז צריך לגוון".

אחרי רגע, הלא-טלפון מצלצל שוב. "עשה לי טובה. יש את המשפט הזה שטוען שהיקב עושה יינות בסגנון העולם החדש, עם נטייה לעיתים לסגנון העולם הישן. תדע שהקישקוש הזה הוא לא שלי ובטח שלא על דעתי. אלוהים אדירים, מאיפה זה בא להם? עשה טובה, תכתוב את זה".

 
לייבסיטי - בניית אתרים