אוגוסט 2011
אהוד ולטר

עמק האוקנאגן, חודש אוגוסט 2011, בדרך מהרוקי'ס לאלסקה.
פרט לרעייתי שלצדי, מי עוד מכיר את המקום?
בתחרות "אזור היין הפחות מוכר לישראלים", לא מן הנמנע שהאוקנאגן היה זוכה במקום מכובד, אולי אפילו ראשון. נכון, אני יודע על עוד ישראלי אחד שביקר השנה, אבל חוץ ממנו.......... יוק.
 

קובץ:British Columbia, Canada.svg

הרי הרוקי'ס הקנדים ממזרח, ונקובר במערב, ובתווך שוכן "סל הפירות" של קנדה, כך הם, הקנדים, קוראים לעמק המרהיב ביופיו, שבטבורו אגם האוקנאגן, אגם ארוך (70 ק"מ) וצר במיוחד (לא יותר מ-3 ק"מ), פתלתל ועתיר חופים והמוני תיירים, כי רצה האל והמקום לא רק מקסים למראה אלא גם בעל אקלים נוח במיוחד. נכון, יש שלג בחורף (קר עד כדי עשיית Ice Wine, למרות שזה לא ניאגרה), אבל שאר עונות השנה נעימות וחמימות, ולהלן מתכון בדוק לפירות נהדרים – מזכיר קצת את רמת הגולן.
 
עצרנו לשני לילות בבירת העמק, Kelowna, שבעבר חלפנו דרכה לבאנף וג'אספר שברוקי'ס מבלי להקדיש לה מחשבה שנייה, והחלטנו שאת היום שם נבלה בתיור ביקבי האזור, שנודע בעיקר ביינות הלבנים שלו, אך גם האדומים צוברים מוניטין עם השנים.
 
אז עשיתי שיעורי בית, התעניינתי בפורומי יין צפון אמריקאיים, וליקטתי המלצות.
להזכירכם, כמו בארה"ב, ליקבים מרכזי ביקור בתשלום, וצוות מטעימים – מנוסים יותר או פחות – מגיש יינות לפי בחירת האורחים.
כבר כאן, לפני תיאור של יינות נבחרים מהטעימות שערכנו, חוזרת התופעה שמוכרת לכולנו מביקורים ביקבים – ברגע שהם מזהים שהאורח הוא "שרוט-יין-בעניינים", היחס משתנה באחת, אפילו בקנדה, וכשזיהו אותי ככזה זכינו לפטור מדמי טעימה ולחשיפה של יותר יינות, מאלה ששומרים מתחת לדלפק.
 
בעמק האוקנאגן פריסת היקבים היא סביב האגם, מצ"ב קישור. (משחק קטן - נסו לנחש טרם הלחיצה כמה יקבים יש סביב אגם אחד בקנדה). היינו בכמה מהם, והנה רשמי טעימה של כמה יינות נבחרים מתוך שלל היינות שטעמתי ב-3 היקבים שביקרתי בהם.
 

יקב Sandhill:
מוכר גם כ-Calona Vineyards, ושותף בו גם יקב Peller  שיש לו אופרציה תפעולית מרשימה ב- Niagara on the Falls.
Calona אכן ב-C  ולא ב-K, ולא במקרה (היסטוריה משפחתית). יקב מסחרי וגדול, עם יינות לבנים ואדומים מאוד ראויים, בייחוד אלה שמגיעים מחלקות מטופחות, מה שמכונה "Small Lots", ובאמת מדובר  בחביות ספורות מכול חלקה שכזו.
Calona, Artist Series, Unoaked Chardonnay 2010 - כמעט שקוף, מזכיר את העשבוניות של ס"ב אבל פרחוני מאוד, חומצי ורענן, בן דודו היותר טרופי של השאבלי.
Sandhill, Pinot Blanc 2008 - האף משדר פריחה צהובה ופרותיות רעננה, והחך הזכיר לי את הס"ב 2001 האלמותי של דלתון בפירותיות ובפריכות.
Peller, Pinot Gris 2009 - לפגוש את הענב הזה היה הפתעה, והוגש לי כשזיהו שאני "מייבין". מינרלי מאוד, פריחה לבנה, עשבוניות קלה ואגס ירוק – וואללה נחמד!
Peller, Private Reserve Merlot 2008 - בטעימה עיוורת הייתי טוען שזה אמרונה! פרופיל הריחות והטעמים יושב בול על "המר הגדול "מוונטו, צימוקים, דבלים, שוקולד מריר ואלכוהול מרשים (14.9%), סיומת ארוכה. 20 דולר, ובהמשך שמעתי שכיכב בתערוכות יין. די ברור לאור הפרופיל הארומטי. 

 

יקב Tantalus:
יקב בוטיק משודרג, עם כרמים משלו, מקצועי ומוקפד, ומרלין, מורה בדימוס וחלק ממשפחת היקב, נעלב כשהתעקשתי לשלם על הטעימה, לאחר שעתיים של חברותא. ויתרתי.
הנוף הנשקף מחדר הטעימה - עד האגם - לא פחות ממדהים, ראו תמונה.
Tantalus, Rosé 2010 - בלנד של פינו נואר ופינו מונייה (מוכר משהו?), ללא חבית, ברונזה ורדרדה, כשהארומות והטעמים משדרים "פטל, תות, פטל, תות", רעננות וחומציות שמזמינים מאכלי ים.
Tantalus, Riesling  2010 - נכון, מרלין לא ידע מה זה שפייטלזה אבל אני בטוח שהיינן כן. איכות שפייטלזה, נגיעות בוטריטיס ורק הטרופיות הקלה של הפרי הרענן והמאוזן מבדלת אותו מהגרמנים.
Tantalus, Old Vines Riesling 2008 - גרסת 2005 הפכה לאייקון באמריקה, ונראה שזו שטעמתי קרובה לה עד מאוד. קלאסיקה של ריזלינג, ואפילו הפטרול המוכר וטעמי הסלרי/פטרוזיליה שם, אבל הסיפור האמיתי הוא של משרעת הטעמים הרחבה, מתפוח בוסר ירוק ועד אגס אמריקאי, ללא שמץ של טרופיות. חומצי, מאוזן, ארוך ומרשים. שני בקבוקים היו לי כבר ביד, כשהחצי השני הזכירה לי שיש לפנינו עוד שבוע שייט ונסיעות מרובות; השכל גבר על החשק.
Tantalus, Pinot Noir 2009 - אני מזכיר אותו לאו דווקא בגלל האכות (סבירה בהחלט) אלא בשל הכיוון המסתמן – יהיה שם פינו נואר מצויין, עוד כמה שנים. אדמתי, פרי אדום טרי, טאנינים מודגשים וחומציות די חורכת, מזכיר פינו מאורגון אבל לא אופתע אם בעוד עשור הכיוון יהיה ליבשת הישנה.
 
יקב La Frenz:
יקב בוטיק שנהנה ממוניטין כאחד הטובים בכול קולומביה הבריטית. מקומיים ששמעו שאני מתעניין ביקבים השביעו אותי לבוא לכאן. זה השתלם, כי מליסה פתחה לי כל בקבוק שהיה בסביבה You have to taste it, ואני צייתתי בהכנעה.
.
La Frenz, Sauvignon Blanc 2010 - הסגנון מזכיר את הניו-זילנדים, דשא קצוץ וטרופיות המלווים ע"י חומציות מצויינת, וטעמי ליים.
La Frenz, Reserve Chardonnay 2010 - כייחוס אציין שהכיוון אמריקאי, ומי שזה יעלה אצלו אסוציאציה לקצרין לבן אז לא אכחיש. זהוב, וניל וחבית בחזית, וסחרור נמרץ מסלקם ומותיר תפוח צהוב, אגס בשל, בריוש נגיעות של אגוז לוז ויערת דבש.
עושר ורוחב מרשימים, וטוב שיש חומציות עסיסית כ"כ לאיזון.
  
La Frenz, Reserve Pinot Noir 2009 - אם ב-Tantalus  התגעגתי לפינו הבורגוני (חולשה שלי), פה יכולתי להשבע שיש לי בכוס נואי סאן ג'ורג אוריגינל. פרי יער אדום טרי, אדמת יער ופטריות, בשרניות קלה, איזון נהדר, עומק והתפתחות בכוס מרשימים.
La Frenz, Grand Total Reserve 2008 - 18 חודשים בחבית, בלנד בורדולזי (קב"ס, קב"פ, מרלו ומלבק) שעולה ביקב 40$ ונהנה מביקוש רב. נעזוב את רשימת המכולת של הרשמים, זה יין מורכב ורב רבדים, שהטאנינים המתוקים מהווים את שדרתו. חוויית עולם ישן, שווה אחסון.
 

 
בלי להוסיף מילה וחצי על הפירות האחרים שבעמק אי אפשר – דמיינו לכם אפרסק בגודל ראש של תינוק, שזיף אדום-כתום בגודל כדור טניס, בננה אדירת ממדים, וכולם מתוקים להפליא וטעימים בטרוף!
אמרתי כבר
Canada's fruit basket?

סיכומים?
אף אחד בעולם לא נוסע במיוחד כדי לבקר באזור היין הזה.
עדיין לא, לפחות.
וזאת למרות שהיינות שווים, שווים מאוד. כל כל חובב טבע ויין חייב לשלב את האזור בנסיעה מהרוקי'ס הקנדיים לוונקובר, אחת הערים המקסימות בעולם כולו ואחד המסלולים היפים בעולם כולו. תייר היין יגלה אזור מודרני ומאוד טכנולוגי, שכמו ישראל עדיין לומד להכיר את הטרואר שלו. בניגוד לישראל, כאן רוב העשייה היא של יקבים קטנים עד קטנים מאוד, וההצלחות הן בזנים חובבי הקור - לבנים (רררריזלינג !) ופינו נואר. מי שיגיע יזכה לחווית יין נעימה, על התפר בין העולם הישן לחדש - ומיינות מצויינים בנוף כמעט בלתי אפשרי.

 

 

 

 

    

 

 

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים