רקנאטי  SR- טעימה על ציר הזמן

 הפעם - כתוב קצת אחרת. רוב הטקסט נכתב על ידי אנשי היקב, אני הוספתי הקדמה וחוות דעת פרטית על היינות שנטעמו, בהמשך לכל שנת בציר שמתאר היקב. חוץ מזה, הטעימה היתה מעניינת בכמה מובנים. הפורום האינטימי והמצומצם השאיר זמן להתעמק ביין ולסכם את הדרך שעשו אנשי היקב עד הלום, ולחשוב קצת על העבר ובכלל.
.
יינן חדש. קצת משונה לשמוע טעימה בה היינן מציג יינות שלא היה לו יד ורגל בהכנתם. מצד אחד, הסגנון של גיל שונה למדי מהסגנון של פסקו. מצד שני, מה הוא יכול להגיד? כאן הייתי עושה כך ופה אחרת? זה לא עובד ככה (חוץ מאשר בממשלות ישראל שמתעקשות תמיד להתכחש לכל מה שקרה טרם כינונן). אז פה ושם הוא קצת התפתל, אבל לא נורא, בסך הכל היינות לא רעים בכלל. זה חלק מהעניין, וכשנטעם את 2008 אפשר להניח שהעניינים יהיו טבעיים יותר.
.
כל ההתחלות קשות. יקב רקנאטי, וזה לא סוד, התחיל את דרכו בצליעה קשה, שכמעט הפכה לנכות. זמן ארוך היו יינות הבסיס רחוקים מלספק, היחסים בין השותפים היו רוב הזמן גרועים (במקרה הטוב), עד ליציאת חלקם מהעסק, ונראה שתקופה ארוכה השיווק של שקד החזיק את העסק מלקרוס ותמך בגידול המתמשך. רמז לבעיות אפשר היה לטעום ביינות SR של 2003-4, שהיו פחות טובים ממה שמצופה מיין דגל של יקב בסדר הגודל הזה, אם כי הם היו רחוקים מלהיות גרועים, כאמור. אגב, גם יחסית למיצוב ולמחיר, הם היו טובים בהרבה מסדרות הבסיס של אותן שנים. 
.
מצד שני, אנשי רקנאטי משרים סביבם תמיד אווירה נינוחה. הם לא פחדו להודות בטעויות, לא כעסו על מי שלא התעלף מכל יין שיצא, שידרו תמיד "דעתך חשובה גם אם איננו מסכימים לה" יקב הוא יותר מחביות ומיכלי תסיסה, וכאן האנשים בונים אירגון שקל לפרגן ולהעריך את פועלו.
.
העתיד נראה טוב. לני זרק לפני שנה משהו על הרי ירושלים, ומהמעט שאפשר להבין היום זה לא נעשה בעלמא מתוך חלום, אלא כחלק מתכנית פעולה שזזה לאט, אולי לאט מדי (מה עם הרפורמה במינהל?), אבל בכיוון ברור. "מה החזון שלך ליקב רקנאטי בעוד 25 שנה?" אני שואל את אורי. "יקב באזור ירושלים, עם כרמים סביב לו ויין אזורי במובהק". בקיצור, הכי לא מה שהיום, אבל בדיוק זו מטרת האסטרטגיה - להציב יעדים, לחלום חלומות ולעצב את העתיד.
.
"אנחנו מאוד גאים בזכייה של ה-SR בתחרות "Les Citadelles du Vin" שנערכה בבורדו", אמרו אנשי היקב, והיתה לי הרגשה שהם הסתכלו בעיקר לכיווני, הכופר הגדול בתחרויות. אז דווקא התחרות הזו המחישה לי היטב מה יש לי נגד תחרויות. לצד ההודעה הגאה מיקבי רקנאטי הגיעה למערכת הודעה נוספת מיקב ישראלי אחר, שבישר בקול גדול על זכייתו בתואר היוקרתי. האומנם? שני יינות שונים זוכים באותו תואר?
פנייה למשרד יחסי הציבור של היקב האחר לא נענתה עד היום. בשיחה פרטית, הודו אנשי השיווק של היקב בטעותם. ביקשתי הודעה מסודרת לעיתונות שמתקנת את ההודעה הקודמת. גם זו לא הגיעה עד היום. בקיצור, עם העדר החקיקה והאכיפה בארץ, האתיקה (של כולם, ללא יוצא מן הכלל) היא על בסיס התנדבותי בלבד. תחרויות בינ"ל אינן אתיות ממילא, אז להתחיל לנבור בקרביהן בשביל להביא מידע שיווקי שבסיסו האיכותי אינו ברור? לא בשבילי. יחד עם זאת, אני סבור שהיין שזכה (ולכך נגיע בהמשך) הוא יין איכותי ביותר. מצד שני, היין של 2004 שזכה שנה קודם, איכותי פחות. לטעמי כמובן. מסקנה - אני סומך על הטעם שלי יותר מכל, ועל המדליות - קצת פחות.
.
חנוך בר שלום. אינני נוהג להתייחס לאוכל שמוגש במסעדות בהן מתקיימות ארוחות ומסיבות עיתונאים, אבל נראה שהפעם פשוט אי אפשר להתעלם מהגאון הקולינרי שעמל על האוכל מאחורי הקלעים. היה לי העונג לעשות עבודה משותפת איתו לפני למעלה מעשור, וכבר במנה הראשונה, כשראיתי את הכלים והפרזנטציה - קפצתי: "מי עושה את האוכל?"
חותם אישי כל כך ברור לא זכור לי מזה זמן רב. הארוחה היתה אחת מהטובות, המדוייקות ורבות ההשראה שטעמתי בשנה האחרונה, ואם אי פעם תוזמנו לארוע שהאיש מבשל בו - צפו לחוויה מסעירה, באמת. היין הכבד והעשיר יחסית לא התאים לכל המנות, אבל מה לנו כי נלין. היה 10.

.

.

רקנאטי

.

.

.

.

.

.

.

.

.

..

.

טעם של מקום
בבסיס הוא עומד תמיד קברנה סוביניון, אומר גיל. ההבדלים בין השנים הם בראש ובראשונה הכרמים מהם הורכב הבלנד. ההחלטה להוציא את היין היא החלטה של כמה שלבים. איתור חלקות מוצלחות, בציר והתססה בנפרד, עירבוב בכמה שלבים - עד שמגיעים להרכב המנצח. שימו לב לגילגול הכרמים והזנים בבלנד של רקנאטי SR לדודותיו.
הערה: בצירים 2000 ו-2001 של היין לא נשמרו ביקב. בציר 2002 - לא נעשה.
 
 
בציר 2003
שנת הבציר 2003 הייתה איכותית מאוד, ללא השפעות בעייתיות של מזג האוויר. כרמי רקנאטי בגליל העליון מהם נעשה הספיישל רזרב 2003, הבשילו בצורה מאוזנת וטובה.
הכרמים נבצרו ברמת סוכר של 25 BRIX בערך, וסיפקו פרי בשל  בעל גוף מלא וצבע עוצמתי.   ניתן לומר שההבשלה הייתה רציפה ומאוזנת , מה שהביא לייצור יין איכותי בעל גוף. 
יין זה נעשה משילוב של 2/3 ענבי קברנה סוביניון שנבצרו בשני כרמים במושב כרם בן זמרה עם 1/3 ענבי מרלו שנבצרו בכרמי קיבוץ מנרה.
 
שלושת הכרמים שוכנים בגובה של כ- 800 מטר מעל פני הים. האקלים הקריר השורר שם והאדמה הסלעית המנוקזת היטב יוצרים תנאים אידיאליים לגידול זנים אציליים אלו.
בארבעת חודשי ההתיישנות הראשונים בחביות נשמרת תוצרת כל כרם בנפרד. לאחר מכן נערכת סדרת טעימות כדי להחליט על הרכב ה-"בלנד" הייחודי של היין, הרכב אשר ממצה את תכונותיו הטובות ביותר של אזור הגידול, הגליל העליון.
 עם סיום הרכבת ה"בלנד" מוחזר היין לחביות להשלמת תקופת התיישנות של 18 חודשים, בהם הוא מתבגר ורוכש טעמים נוספים.
 
רשמי טעימה:
גיל טוען לשנה מוצלחת, עם הבשלה טובה ואחידה. כולנו יודעים לספר שבניגוד לאירופה - כאן זו נחשבת לשנה מוצלחת. אגב, היין הטוב ביותר שזכור לי מאמפורה הוא הקברנה רזרב משנה זו. 
האף מציע פרי אדום - דובדבן בהיר אם תתעקשו, פטל. ניתן להנות מתיבול קל, הגוף בינוני, האלכוהול בולט. מורכבות? לא ממש. סיום קצר. עדיין חי, אם כי לא ישתפר. יין דגל של שנה כזו אמור לתת יותר.
 
                                       בציר 2004
טמפרטורות קרות מן הרגילומשקעים רבים אפיינו את החורף שקדם לבציר 2004. בחלק מן הכרמים החום והיובש הלאטיפוסיים בחודשים מרץ ואפריל גרמו להתעוררות פקעים מוקדמת. חודש מאי שהביא עימוטמפרטורות קרות מן הממוצע הרב שנתי השיב את קצב הצימוח למסלולו הרגיל. העונההסתיימה בבציר קצר ועמוס עם כמות יבול ממוצעת בעלת פוטנציאל איכות טוב.
שנת 2004 הוגדרה כשנה יותר אלגנטית. לרוב, כשאומרים דבר כזה, הכוונה היא לשנה חלשה יותר, אבל כאן, לא בהכרח.
ה"בלנד" של בציר 2004 מכיל 92% ענבי קברנה סוביניון (קדיתא) ו 8% מרלו (מנרה).
 
רשמי טעימה:
לא שנה עוצמתית, בנויה יותר לכיוון האלגנטי, זו הסיבה שיש יותר קברנה בבלנד, אומר גיל, כדי לתת יותר נפח ועוצמה. שימו לב - זו שנה ראשונה של כרם קדיתא. בניגוד ליין של 03, כאן יש מעט ריחות של פלפל ירוק וכבישה, לצד ריחות של פרי שחור. תיבול טוב, גוף בינוני, חבית משולבת היטב - אבל שוב, אין כאן גדולה או מורכבות יוצאות דופן. עוד לא.
 

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 
בציר 2005
בשנת 2005 היו יבולי הענבים נמוכים יחסית ולכן האיכויות טובות יותר. בנוסף, הקיץ היה מתון מבחינת הטמפרטורות, ולא היו שרבים וחמסינים המהווים אירועים טראומטיים לענבים, דבר שאפשר הבשלה מתונה.
ההבשלה ההדרגתית הייתה לטובת איכות הענבים, והבציר נמשך לאורך זמן ארוך מהצפוי. התוצאה הינה יין לא אלכוהולי מידי עם איזון מוצלח בין הפירותיות, החמצון והטאנינים.
היין מבציר 2005 מורכב מ- 84% קברנה סוביניון מקדיתא ו- 16% מרלו מכרם מנרה
שני הכרמים שוכנים בגובה ממוצע של 800 מטר מעל פני הים.
 
 
רשמי טעימה:
שנה עם הבשלה איטית ומתמשכת, אפשר להאמין. מוצלח..צבע כהה, עמוק, כמעט אטום. ריחות שחורים, קסיס ושזיף, לצד ריחות חבית משולבת – ארז, מעט עור. האף עמוק, מורכב ובשל, אם כי חובה לציין שהבשלות לא בומבסטית.
גוף בינוני-מלא, נפח ואחיזה מצויינים, היין מרגיש צעיר ועדיין סגור. פרי מצויין, סיום מעט מריר – ארוך ומעניין. יין רציני עם פוטנציאל יישון יותר מכל הקודמים. יחד עם זאת לא הייתי מהמר יותר מדי - נסו עוד שנה. 
 
 
בציר 2006
השנה התאפיינה עונת האביב באקלים יבש יחסית שהוביל לצימוח מרוסן ולהתפתחות של אשכולות פרי קטנים ומרוכזים. עונת הקיץ הייתה נטולת חמסינים כמעט, וכתוצאה מכך הבשלת הפרי הייתה רציפה ואיכותית. הבציר התאפיין ביבולים נמוכים ובפרי קטן ומרוכז, עשיר בטעם ובצבע.
 
 היין מורכב מ 88% קברנה סובניון מכרם קדיתא ו 12% ענבי מרלו מכרם מנרה. היין מרוכז בעל טאנינים מודגשים אשר אוזנו ביישון בן 18 חודשים בחביות עץ אלון, ומראה כבר עכשיו יכולת התיישנות טובה.
 
רשמי טעימה:
שנת המלחמה, יש לזכור, ומרלו מנרה שהה בשטח צבאי סגור בחלק מהזמן. המרלו למרות הכל יצא מצויין. מי שהו מחייך ואומר שכמה שפחות ידיים כן ייטב? לא מעט מאנשי היקב הינהנו בחיוך. האופי של המרלו אכן מורגש לעומת היין הקודם – פרי אדום יותר, גוונים ירקרקים של תיבול ומעט פלפל, או אולי עשבי תיבול ירקרקים – טימין.
גוף בינוני-מלא, אלכוהול מודגש מעט, קצת פחות מורכב מה-05, עדיין סגור ומהודק. ניעור פראי מוציא ממנו פרחים, עלווה יבשה, תיבול נהדר של החבית – היין סגור ומאופק אבל עם פוטנציאל. לא לגעת לפני שנתיים - שלוש. פחות עוצמתי מה-05 אך לא פחות מעניין.
 
 
בציר 2007
שנה זו הייתה שנה מוזרה ומבלבלת מבחינת הבשלת הענבים. הגפנים התעוררו כרגיל, לקראת חודש אפריל. אבל אז הגיע ברד שפגע בפקעים וגרם לירידה בפוטנציאל היבול. טיפול יעיל ומתוזמן בכרמים החזיר אותנו ליבולים הרגילים של הכרמים. כמה ימים חמים במהלך אוגוסט גרמו לעיכוב בהבשלה בחלק מהכרמים, ומי שלא הגיב נכון למשתנים נגרר להבשלה לא אחידה ולעיכוב בבציר, מה שיצר חוסר איזון בפרי. גם כאן הצוות המקצועי של היקב הגיב נכון והתוצאה היא שבכרמים במנרה ובקדיתא (כרמי הספיישל רזרב) לא ראינו ירידה ביבולים והכרמים נבצרו לקראת סוף ספטמבר כמו בכל שנה. 
 
הרבה ייננים הגדירו את שנת הבציר 2007 כ"שנה מעניינת ומאתגרת",   לפחות אצלנו ברקנאטי הצלחנו לשמור בכרמים אלו על איכות גבוהה שעומדת בדרישות האיכות של ייצור הספיישל רזרב. 
ב 2007 החלטנו לנסות ל"עלות מדרגה" ברמת הספיישל רזרב ולאחר ניסיונות רבים החלטנו להכניס לבלנד גם קצת פטיט סירה מכרם מבוגר מאוד בעל פרי מאוד ייחודי שתרם צבע עז, פרי בשל וטאנינים מורכבים. היין בנוסף להיותו פירותי ומאוזן הוא בעל יכולת התיישנות טובה ואנחנו מאמינים שילווה אותנו לאורך זמן רב.
היין מורכב מ 85% ענבי קברנה סובניון מכרם קדיתא ו 10% מרלו מכרם מנרה ו 5% פטיט סירה מכרם מבוגר בעל יבולים נמוכים.
 
 
רשמי טעימה:
ברוך הבא פטיט סירה. המוטיב של "שנה מוזרה" חוזר אצל לא מעט אנשים. הבשלה טובה, שנעצרה מתישהוא. שבועיים אמצע הבציר לא הגיעו ענבים. הכל עומד. מי שהגיב נכון ושחק עם המים, עם חילון והצליח להגיע עם סוכר לפני העצירה – קבל יין טוב. שני הכרמים הללו נבצרו ב-23 לספטמבר, לא נגררו לאיבוד חומצה, ולואיס הכניס 5% פטיט סירה מכרם מאוד מבוגר, הוסיף פרי ועומק לבלנד. אז מה עם רשמי הטעימה?
שאלה מצויינת. היין בוקבק לפני כחודש ושום עינוי לא הצליח לחלץ ממנו הודאה. יש לו משקל טוב על החך, נפח מצויין ללא חורים אבל מעבר לזה קשה לאבחן משהו אודות ריחות או טעמים שלו. ננסה לפענח שוב בקרוב את האניגמה הזו.
 
 

 

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.


גיל שצברג, יינן, רקנאטי.

 

רקנאטי SR במבחר מסעדות!

במהלך חודש אוגוסט יימכר בקבוק יין רקנאטי ספיישל רזרב 2005 במחיר של 195 ₪ במקום כ-300 ₪ בד"כ, כמעט כמו מחירו בחנות, שעומד על 180 ₪.
 
המסעדות המשתתפות:
בתל אביב - בראסרי; גשן; דקה; ז'אז'ו וינו - בר יין; טורקיז; מיתוס; מלון מונטיפיורי; מנטה ריי; מסה; מקום של בשר; מתושלח – בר יין; קופי בר; קוצ'ינה תמר; קימל; קפה נואר; רוקח 73; רפאל.
ברחבי הארץ – מאראבו- רמת גן; אורי בורי- עכו; אידי דגים- אשדוד; השדרה- חיפה; גבריאל- ירושלים; ויולט- אודים; לימוזין- רמת ישי.

לייבסיטי - בניית אתרים