יוני 2013

1) הארוע הקולנועי של קיץ 2012 היה החלק השלישי והמסיים של הטרילוגיה המצויינת "באטמן" מאת אמן הסרטים כריסטופר נולאן. כמו כל סיפור טוב, גם הטרילוגיה הזו פועלת במספר רבדים. ברובד הכי בסיסי הסיפור של באטמן (כמו גם של הקולגה, סופרמן) הוא סיפור על מלחמה של טובים נגד רעים, על החוק נגד הפשע, על היפה נגד המכוער. זו כמובן הכללה גסה: יש הבדלים גדולים בין צמד גיבורי העל.
סופרמן הוא איש היום והשמש, ה-All American שגדל תחת ערכים נוצריים של מיד-אמריקה החקלאית, איש פלדה שכולו טוהר וטוב לב. באטמן, לעומתו, הוא איש הלילה, שגדל בגות'הם האלימה ומוכת הפשע, איש אפלולי בעל מראה מצמית, יצור שבעצם נולד מתוך ילד שמת ריגשית, באותו לילה נורא בו הוריו נרצחו לנגד עיניו.

2) מה שברור אצל סופרמן, ובמידה פחותה מעט אצל באטמן, היא העובדה שבסוף הם ינצחו. אצל איש הקריסטל, סופרמן, זה וודאי. הוא עובר את הקרבות ונכנס לאתגרים הכי קשים - ויוצא מהם ללא רבב. איש העטלף צריך לעבור בדרך לגאולה ייסורים פיזיים ובעיקר נפשיים, והסוף הוא לא תמיד "הפי אנד" קלאסי. כמעט תמיד הוא לא כזה. כן, איש העטלף של נולאן מגיע לניצחון אבל תמיד אחרי שזה גובה ממנו מחיר. לכן, ברובד היותר מעניין של הסיפור, אפשר להניח מהרגע הראשון שבאטמן ינצח, וכך מתפנה מקום לבחון שאלות אחרות.
מהם הערכים הנכונים לחיות לאורם? מה מותר לעשות כדי לנצח ומה לא? האם הנהנתנות האגואיסטית של ברוס ויין משרתת את הכיסוי של באטמן או שהיא בעצם מפגן חולשה ויוהרה שגם ההצלחה בקרב מול הרשע לא מצליחה להשכיח מאיתנו? האם המחיר שווה את הניצחון? האם הוא בכלל ניצחון?

3) מהו סופרמן בלי האויב שממול? גבר בודד לבוש טייץ שקופץ בין בניינים?
לא בדיוק.
יש עוד דבר משותף לשניהם, ובעצם גם לכולנו. אחד הדברים שמגדירים את צמד הגיבורים הוא הנמסיס שלהם, האויב שפועל נגדם, הדמות מולה עליהם להתמודד כדי להציל את עצמם או את העולם, תלוי מה בא קודם. דרך המבט על האויב אנחנו לומדים על דמותו של הגיבור עצמו. כי במלחמה כמו באהבה - מי שעומד מולך בעצם עוזר לך להגדיר את עצמך. סופרמן ניצב מול לקס לות'ור, מיליונר קר וחסר רחמים, שהופך לבסוף להיות נשיא ארה"ב ומסית את הציבור התמים נגד סופרמן הטהור. האויב שמגדיר את באטמן הוא כמובן הג'וקר, והגירסה המבעיתה של הית' לדג'ר הקרינה בעוצמה מפחידה ומשחיתה גם על באטמן עצמו. ראינו את באטמן בפתיחת החלק השלישי של הטרילוגיה, אחרי ה"ניצחון" על הג'וקר: ברוס ויין הפך שבר כלי פיזי, פגוע נפשית ונשכח מכל. אולי זו הסיבה כי הנבל שפעל בחלק האחרון בטרילוגיה היה "חלש" מעט, רוחו המצולקת של באטמן לא יכולה היתה להתמודד עם סיוט נוסף כמו הג'וקר.

4) סרטים הם סרטים, והמציאות מתנהגת לפעמים קצת אחרת.
הארוע היינני של קיץ 2012 היה ההשקה של "לא מסונן" 2008 מבית סגל. לא יכולתי להימנע מלחשוב על העלילות הללו כששתיתי בהשקה הזו את ה"לא מסונן" האחרון מאת אמן היין אבי פלדשטיין. לאור החדשות מהיקב, חזרתי אליו ואל ההשקה ההיא שוב השבוע.
ראיתי את אבי פלדשטיין חצי שעה לפני ההשקה. הוא נראה קצת מתוח. עישן שלוש ברצף. אבל אחר כך הוא דיבר ברהיטות ובקוהורנטיות מופתית.

5) "זו היתה הפרזנטציה הטובה ביותר שראיתי אי פעם על יין", התפייט עו"ד אורי גלבוע.
בהחלט. מעבר לדברים הרגילים שיש בהשקות - אוכל, יין, גלאמור - היה הפעם גם משהו קומיקסי, אפל, רציני, לא בהכרח משעשע. אולי לזה כיוון גלבוע בדבריו. אולי הזרמים האפלים, התת קרקעיים והעוצמתיים הללו חדרו מתחת לסף הכרתו. או שאולי הוא התכוון לפשט, למסה התמציתית והמדוייקת שנשא פלדשטיין, בסגנונו הכל כך אישי, על נושאים כמו אקלים ומזג אוויר של שנה ספציפית, על תפקידו הנשכח של החורף, על האסתטיקה והבחינה המחודשת של יחסים בין הפרי לעץ, ועל הדרך לקבל מרכיבי טעם מתוך מחשבה ולא מתוך חיקוי אוטומטי של אזורים וארצות אחרות. 

 















































 

6) התחלנו את הארוע באיחור גדול מדי. "ההשקות הבאות של סגל תיראנה קצת אחרת", פתח את הערב שמואל בוקסר, מנכ"ל יקב ברקן-סגל. הוא לא פרט. את ההסבר נקבל שנה אחרי.
בוקסר סיפר על מה שקורה או יקרה בברקן בשנים הקרובות - צמיחה מרשימה שתהפוך את היקב לגדול ביותר בישראל במונחים של קליטת ענבים. במונחים של ייצור יין, הוא אומר, ברקן הוא כבר תשלובת היין הגדולה בישראל. אבל מי יעשה את כל היין הזה? הוא לא סיפר, ואנחנו, העדר, לא שאלנו.
מולו בדיוק ישב אמן היין, אבי פלדשטיין, שחתום על הלא מסונן 2008. מפית נייר טועה, לוא היתה מתעופפת ביניהם, היתה עולה באש מבטיהם המצטלבים.

7) "הלא מסונן הוא אייקון, וככזה אסור לשחק איתו יותר מדי", פתח פלדשטיין את דבריו. "אבל כמו כולנו, כבני אדם וכתעשייה, עוברים עליו דברים". מה שהיה לפני עשור - כבר לא רלוונטי היום. אולי זו אופנה, אולי זו התקדמות שנובעת מתוך נסיון. "יחד עם זאת, השינויים שמובאים בו צריכים להיעשות לאט ובזהירות", טען פלדשטיין.
השאיפה להעמיד מול האיכות המוחלטת של הפרי דומיננטיות זהה של חבית וטעמי עץ - נכשלה. "קשה לצייר פסגה נישאה. אם בתמונה מופיעות שתיים, אחת מהן צריכה להיהפך לכלי בשירות השנייה. התמזגות של שתי פסגות ברבות הימים,  מין נתינת ידיים באפילה  - וידבקו השניים איש בבשר רעהו ויהיו לאחד - היא מיסטיפיקציה שמתארת למעשה  היחלשות לא מבוקרת של אחד הגורמים. לא מבוקרת - ולך תדע גם מתי זה יקרה". 
מרתק לראות שהתעשייה כולה הפנימה ואימצה את המסר הזה בערך בזמן דומה. ככה נראית אבולוציה? סגל-ברקן, פיק, רקנאטי, לוינסון, להט, לקסר בכרמל, עגור, בנימינה, טפרברג, וסליחה אם שכחתי מישהו. ה"לא מסונן" 2008, נצר לאייקון יין מהגדולים שנוצרו בישראל, מגלם בבקבוקו האלגנטי את הרוח החדשה הזו. הוא לא לבד, כאמור, אבל הוא הולך מספיק שנים אחורה כדי להיות מופת של שינוי. בחזית היין הזה, וביינות אחרים בצמרת העשייה והתעשייה ניצב פרי - מורכב, עשיר, מעניין - שמגיע מזיהוי ברור של מקום. היינות הללו גם נוצרים בידי אמנים מסדר הגודל של נולאן הבמאי: אנשים שמודעים למקומם ולפרספקטיבה ההיסטורית בה הם נמדדים ובתוכה הם יוצרים. הלא מסונן 2008, הטוב אי פעם בשושלת, נושא עליו את חתימתו של אחד מאמני הקולינריה המקומית, אבי פלדשטיין.

8) "שמעת? 2008 הוא הבציר האחרון שפלדשטיין עושה את הלא מסונן". שמעתי, אולי ארבע פעמים בערב אחד. נכון, החיים הם לא קומיקס, והם מעט יותר מורכבים.
"בלתי ניתן לאימון", כינה פיל ג'קסון, מאמן הלוס אנג'לס לייקרס מה-NBA, את הכוכב הגדול ביותר של קבוצתו, קובי בריאנט. היה זה אחרי פיטורי המאמן מהקבוצה, בעונת 2003-4. שנתיים אחרי הם שבו לשתף פעולה. כל אחד מהם שם טיפה מהאגו בצד, ואחרי סדרת שיחות אישיות הם הצליחו לבנות שושלת נוספת בעיר ה-Show Time האולטימטיבית. אגב כך, הפך מאמנו של בריאנט למאמן המעוטר ביותר בספורט האמריקאי עם 11 תארי אליפות (ועוד שניים כשחקן, אגב). קובי הגיע לחמישה, אחד פחות מ-MJ, אך עדיין עם הכרה כאחד הגדולים אי פעם.
האם בסיס היחסים הרעוע בין פלדשטיין לבוקסר - מנכ"ל ברקן-סגל ובעבר בעל היקב - הביא לפרידה בלתי נמנעת? האם מישהו מבין מה מקור הדם הרע הזה, שהביא לבסוף לפרידה הכמעט אפית הזו? בכל זאת - 30 שנה במקום עבודה אחד מספרות סיפור של התמדה, יכולת לימוד, שינוי והסתגלות. ואולי זה לא מספיק. אין מחלוקת כי פלדשטיין הוא אחד הייננים המוכשרים, המקוריים והמצליחים שהיו אי פעם בישראל, גם לאור היינות הפשוטים יותר של סגל, בוודאי מול יינות אחרים בתשלובת. האם אפשר היה לנסות ולהכיל אותו, מה גם שהזמן, כמו גם הגיל הכרונולוגי מיתנו אותו במעט? לג'קסון פתרונים, אחרי שג'ק אחר (או אולי ז'ק) - הרים ידיים מלנסות לפשר בסיכסוך.

9) היה עוד נסיון אחד של אנשי טמפו להשאיר את פלדשטיין במערכת. "ארקא", קרא לו פלדשטיין, והוא אמור היה להיות יקב בוטיק בתוך המערכת של טמפו, מחוץ למוטת השליטה של ברקן אבל תוך התסמכות מוחלטת על מתקן הייצור שבחולדה. על פניו, לאור היחסים הלא אידיאליים במערכת, אפשר היה לנחש שמשהו ייתקע בדרך. אז משהו תקע את העסק, אחרי שני בצירים שחלק מתוצרתם עוד הספקתי לגרגר בהנאה. האם היו אלה מאבקים אישיים נוספים? אולי מבול הענבים מהנטיעות האחרונות שיגיעו ליקב בשנה זו (2013) קצת מעמיס ממילא על המערכת? אולי הבעיות הגלויות בענף מונעות מהיקבים הגדולים מלהשקיע במותגי פרימיום? (תסתכלו מה קורה בתפריטי מסעדות מובילות: חולשה מזעזעת של חמשת היקבים הגדולים). אין לי מושג, אף אחד לא מנדב אינפורמציה, וזה לא הדבר הכי חשוב ממילא.

 
10) אז מה הלאה? עוד עשור נדע מה הלאה. אפשר להניח כי תשלובת ברקן-סגל תמשיך לגדול, עד שתגיע למטרה שהציב לעצמו מנהלה שמואל בוקסר, להיות היקב הגדול במדינה במונחי קליטת ענבים. עוד עשור נדע אם זו היתה מטרה ראוייה וכדאית, אלו מחירים היא גבתה, ובעיקר מי שילם אותם. או לחילופין מי הרוויח וכמה. הכל אפשרי, רק לא ברור מי קונה כל כך הרבה יין.
פלדשטיין הפסיד את רוב הכרמים האהובים שלו, איתם הוא בנה עבור כלל ענף היין המקומי את "חזון ארץ יין גליל עליון" לפני עשור ומחצה. אבל אולי, בראייה היסטורית, הוא הפסיד אותם עשור אחורה, כאשר למעשה הופקעה מידיו הסמכות הבלעדית לניהול תוצרתם. אבל בצורה מרתקת, וכמו שקורה לעתים בחברות היי-טק, דווקא התרבות של היקב הנרכש השתלטה על זו של היקב הרוכש: זה מתחיל בכבוד ובהכרה של אנשי ברקן באיכות הכרמים של סגל אך לא רק בזה - גם בסגנון העשייה המדוייק והמאופק של פלדשטיין, שעידן ברבות השנים את הסגנון הכוחני והמוחצן יותר של ברקן.
ומה יהיה עם פלדשטיין? עוד עשור נדע מי שם עליו את ה"Blue Chip" ומה יצא מהחיבור הזה. בינתיים, נראה שיש מי שדואג לנסות ולטשטש את המורשת ואת ההצלחות עליהן הוא חתום. חבל. אפילו ניוטון הגאון טען כי הוא "הרחיק ראות כיוון שעמד על כתפי ענקים". בכל מקרה, יש לי כמה הצעות לסדר היום: לפרק הבא בעלילה נקרא "שובו של הקאמבק של האביר האפל", ועד שיתחיל הסרט נצטייד בכמות יפה של הלא מסונן 2008. מבציר 2009 הבנתי שלא הוקצה אף לא בקבוק אחד לשיווק בישראל. מבלי להפחית ביכולות של אף אחד ואחת שטיפל ב-2010 ואילך, כנראה כי הלא מסונן מינוס פלדשטיין יהיה יין אחר. יותר טוב, פחות טוב, לא יודע. אחר. אשמח לטעום, ממי שישים יד על דוגמא.

גילוי נאות: (גם) לאור דברים אחרים שכתבתי, אני מצהיר חד משמעית כי שורים ביני ובין האזרח פ. יחסי ידידות חמים, רוויי הערכה וכבוד.
ברכת הצלחה שלוחה לו, כמו גם לאסף פז ולכל תשלובת ברקן-סגל.


11)
אוגוסט 2016.
יותר משלוש שנים חלפו, והחודש השיק פלדשטיין את יינות היקב החדש שלו - יקב "פלדשטיין". השם הכי פשוט, הכי נכון, הכי קולע. 
זמן לסיכום ביניים.
.
שמואל בוקסר כבר לא כל כך בברקן. לגבי מצב היקב - ההערכות סותרות.
אבל אין ספק ש"סקס אפיל" בקרב חובבי היין, זה לא הצד החזק שלו. יש איזה יין של ברקן-סגל עבורו הייתם מוכנים לצאת מהמכונית בצהרי אוגוסט, כדי לקחת הביתה? לא חושב, וזה עוד מבלי לדבר  על איכות או מחיר. את ה- "Star Quality" הם איבדו יחד עם פלדשטיין, ואף אחד שבא אחריו לא מצליח למלא את החלל. אפילו לא בערך.
.
מצד שני - 
"אין נקנית גאולה לישראל אלא בייסורים קשים".
פלדשטיין הציג באמצע הקיץ את סט היינות הראשון "נטו" שלו, וכאחד שעמד בצד הדרך אני יכול להעיד שאם הם מסמנים תחילת גאולה, הרי שזו נקנתה בייסורי שאול. אבל זו דרכו של אמן. וראשית דבר, עניין אחד נמצא מעל לכל ספק - "פלדשטיין" כמותג הוא אחד ממותגי היין החזקים שנוצרו במדינת ישראל, והסקרנות העצומה לקראת הצגת היינות מוכיחה את זה שוב. ושוב.
אישית, לא התפלאתי לגלות שהמותג גם מקיים את ההבטחה, בדיוק כמו שצריך. אלה יינות מלאי טעם אלגנטי, נוטפי אינטליגנצייה ייננית שטבולה בזיעה, עטופים בסקס אפיל כמעט חסר תחרות. שימו לב לתווית - היא עטורה במסגרת דמויית קואורדינטות, שמרמזות לסוג של מפת דרכים.
כך, כיקב, מובא פה לידי ביטוי נסיון חיים וסיפור של אדם אחד, שאורג בעשיית שתי וערב את חיפוש הזהות האישית עם חיפוש זהות התעשייה המקומית כולה.   

אז כן, שווה לצאת מהמכונית בצהרי אוגוסט כדי להשיג בקבוק-שניים, מהטעם הפשוט כי לקראת החגים - הימור שלי - כבר לא יישאר. 



 
לייבסיטי - בניית אתרים