יולי 2010

את הדור הצעיר של משפחת שקד אני מכיר עוד מהימים הרחוקים של ההיסטוריה הפרטית שלי בעולם היין. למעשה, את צעדי הראשונים בעולם היין עשיתי לצידם, בטעימות שבועיות בהם ניסינו להפתיע, לאתגר ולרגש את עצמנו ואת שאר החברים. אני מוכן להמר במידה רבה של וודאות שאת הברולו הגדול הראשון בחיים שתינו במרתף המרשים של הסניף התל אביבי של "דרך היין", בימים שהוא עוד לא היה סניף, אלא חנות אחת בודדה. Aldo Conterno היה אחד מהבתים הראשונים שקובי וטל דגו בעולם הגדול וייבאו לישראל. גם טל יודה שזה מקרה של מזל מוצלח יותר מאשר חריש מושכל בעולם או אפילו של אזור ספציפי. יקב Mongeard Mugneret מבורגון, שהגיע לארץ בערך באותו זמן, מהווה דוגמא נגדית לפגיעה פחות מוצלחת. לכן, כשטל מציג את פרנקו קונטרנו, בישראל, אני חושב שזה רגע משמעותי ומרגש גם עבורו. ביותר ממובן אחד זו חזרה לימים תמימים הרבה יותר, ימים בהם יין היה בעיקר תשוקה ופחות ביזנס, ימים בהם עוד היו אזורי יין חדשים לגלות ולחשוף בלי תיווך של האינטרנט, ימים בהם בקבוק אחד היה יכול להשאר בזכרון גם שבוע ויותר. 
גם בלי קשר לנוסטלגיה, היכרות עם יקב בסדר גודל של אלדו קונטרנו היא לא משהו שמפספסים. כשקולגה שלי רמז בחוסר סבלנות על נכונותו לוותר על המפגש עקב סדר יום עמוס ותובעני במיוחד, היה לי רק משהו אחד להגיד: "שמע, אם מכל טעימות העיתונאים וההשקות שעשינו השנה צריך לבחור רק אחת - אני הולך על זו של אלדו קונטרנו". שעתיים וחצי אחרי ההתחלה, ברור לי שלהצהרה הזו יש כיסוי. עזבו לרגע את רמת היין, את הסגנון ואת הטעם האישי שלי. המפגש עם פרנקו קונטרנו היה עבורי מפגש נפלא עם נציג בכיר מאזור היין המרתק, הטרואריסטי ולטעמי המתגמל ביותר באיטליה - אזור פיימונטה.



.

אלדו קונטרנו היא אחת משושלות היין הראשונות והחשובות באזור פיימונטה. הענף הנוכחי התפצל מיקב ג'אקומו קונטרנו, כאשר אלדו ואחיו ג'ובאני נפרדו בשנת 1969, בעיקר עקב מחלוקת בנוגע לסגנון הייננות הרצוי ליינות ברולו הגדולים שלהם, גאוות היקב ובכלל. "למרות שהיקב נוסד בשנה זו", אומר פרנקו, "אפשר למצוא בשוק יינות שנושאים את שם היקב ומבצירים מוקדמים יותר". איך זה קורה? "פשוט, לא היה מספיק כסף לחלק אז הם חילקו גם את היין שנשאר במלאי, והחלק של אבא יצא כבר עם תוויות של היקב החדש".
המחלוקת הזו יכולה להיראות היום כמו זו שהביאה לפיצול ההיסטורי בין דגניה א' לדגניה ב', למשל. הניואנסים, שאז נראו כמו עולם ומלואו, נראים היום מעט מגוחכים, כיוון שאין ספק כי שני היקבים המעולים הללו נמנים על הקו הקלאסי והמסורתי של הייננות באזור. אזור ברולו, למי שאינו מכיר, נחשב לבורגונדי של איטליה, ביותר ממובן אחד: דרוג לטרואר ע"י דרוג של כפרים וכרמים, היינות הגדולים עשויים זן אחד, ובעיקר - מבחר יצרנים שהולך וגדל עם הזמן, והכרה כי למרות הדרוגים הרשמיים של הכרמים, איכות היצרן היא הדבר החשוב ביותר.
אבל אזור ברולו קטן בהרבה מבורגונדי. בכל האזור יש בסך הכל 11 כפרים מורשים לייצור יין, בהם מעובדים כ-11,000 דונם של נביולו בלבד. הכמות הזו מתחלקת בין 600 מגדלים שונים, מה שאומר ממוצע של 20 דונם למגדל. יקב כמו אלדו קונטרנו, שמחזיק 250 דונם של כרמי נביולו באוזר DOCG ברולו, נחשב אימפריה של ממש. מתוך 11 הכפרים, חמישה נחשבים לטובים יותר: La. Morra; Serralunga d'Alba; Castiglione Falletto; Monforte d'Alba וכמובן הכפר ברולו עצמו. למען הדיוק, חמשת הכפרים הללו מכסים כ-90% מהכרמים הנטועים נביולו באזור. היקב עצמו נמצא באזור הכפר מונפורטה ד'אלבה, כמו גם כרמיו שממוקמים בתת האזור שנקרא Bussia, אזור נחשב וגדול למדי. את הכרמים הללו נכיר מייד, תוך כדי טעימת היינות.
היקף הכרמים של היקב מאפשר לו לייצר כ-200,000 בקבוקים מדי שנה, אבל משפחת קונטרנו מסתפקת בפחות מחצי מהכמות, כ-90,000 בקבוקים בלבד, כמחציתם נביולו-ברולו. לא תמיד היו הדברים כך. בסוף המאה הקודמת, ניסו בני הדור הצעיר לעשות דברים מעט אחרת, ונקטו בגישות, איך לומר זאת בעדינות, הרפתקניות מעט. היבולים היו גבוהים והבציר - מוקדם יותר. אבל מהר מאוד הם חזרו לתלם, לעבודה קשה וקפדנית בכרם, ולסבלנות הנדרשת כדי להפיק יין טוב מהענבים המאחרים להבשיל הללו. "ההבשלה הפנולית מגיעה בממוצע 3 ימים אחרי ההבשלה הסוכרית", אומר פרנקו, "וצריך ללמוד להמתין בסבלנות. אנחנו למדנו".
ההקפדה נמשכת גם מעבר לזה, ובבצירים מסויימים הם לא מייצרים כלל יין (כמו ב-2002 למשל) או לא מייצרים ברולו (כמו ב-2003). אלו החלטות לא קלות, כלכלית, אבל כשיש שם שצריך לשמור ואזור קפריזי למחצה - הן כמעט הכרחיות. גם בציר 2005 לא עבר חלק, מספר פרנקו, שיחד עם אחיו סטפנו אחראי על הייננות והמכירות (ג'אקומו, האח השלישי, אחראי על הכרמים). "בצרנו פעמיים, לפני ואחרי הגשם הגדול שירד במהלך הבציר, והתססנו את הענבים פעמיים, עם הפרדה כמובן בין הכרמים השונים". טוב שכך, הסתבר. "לא מצאנו הבדלים גדולים בצבע, אבל הטעם... את הבציר השני, זה שאחרי הגשם, מכרנו, 40% מהמיץ כולו הלך. הענבים שנבצרו ראשונים הפכו ליינות מעולים".


ככה זה נראה - אצולה פיימונטזית

אסור להתעלם מהיינות האחרים שנעשים באזור, כיוון ש, בואו נודה באמת המרה, לרובנו אין מספיק כסף לקנות המון מהברולו הנפלאים ביותר שיש. אבל גם אם יש, לפעמים מתחשק לשתות דברים אחרים, פחות מתוחכמים ומורכבים. בלי קשר, ליינות הללו יש תפקיד חשוב ב-DNA של האזור: הם נוצרים מהכרמים הפחות טובים של הכפרים, לרוב אלו עם מפנה צפוני - החלקים עם הכי הרבה שמש וחום שמורים לנביולו - ומפיקים מהם יינות שמוכנים מהר ומקלים על תזרים המזומנים של היצרנים. ברולו ממוצע נמכר כ-5 שנים אחרי הבציר, ומישהו צריך לממן את זה, לא?

Aldo Conterno Bussiador Chardonnay Langhe DOC 2006
250 ש"ח.
שרדונה שזכור לי כיין טוב, מעניין וייחודי. "הפוקוס שלנו בעשיית היין", מודה פרנקו, "הוא על מונרשה, אבל מונרשה יש רק אחד כמובן". הכוונה, אם יורשה לי לתרגם, היא שסגנון השרדונה של יקב קונטרנו יהיה של יין רחב, עם נוכחות לעץ, ויכולת התיישנות נדירה. את הסעיף השלישי תמחקו - מנסיון שלי זה לא קורה, אבל השאר די סבבה אם מחפשים שרדונה "עבה", שמן, חמאתי ורחב, אבל שלמרות הכל מצליח להיראות חינני ואלגנטי ומאוזן, בזכות חמיצות גבוהה שמקרינה רעננות על כל העסק.
פירותי עם טונים של חמאה ושמנת, עץ נוכח ומורגש היטב בטעם ובנפח. 14.5%. מינרליות, שלפעמים נותנת הופעה יפה ביין הזה, אינה נוכחת הפעם. אולי קצת זמן ישחרר אותה מתחת לחבית ולחמאה. אולי לא, וזה יקרה בבציר אחר.
ציון: 88

Masante, Langhe Dolcetto DOC 2008
100 ש"ח
אף "מודרני" ביחס למקובל, בשל יותר ממה שהיה נהוג באזור עד לפני עשור. כיום יותר ויותר עושים יין בסגנון הזה - מרוכז ועשיר ועדיין נטול חבית, ולמרות זאת חשתי במעט ריחות גרפיט ועיפרון לצד דובדבן אדום. הפה קצת פחות מרוכז ועשיר ממה שהאף מרמז. מתיקות קלה ומחמיאה, חמיצות נוכחת ומרעננת, טאנינים מעט יבשים – יין לאוכל. 14%.
ציון: 88
 
Conca Tre Pile Barbera d'Alba DOC 2006
180ש
ברברה, אם כי באף אפשר לחשוד בו במעט "גנטיקה ברולואית". פרי שחור ומעט ריח אדמתי. כנראה שזה מגיע מהליך הייצור, שכולל שנה בחבית חדשה צרפתית ועוד יישון בעץ סלובני ישן, מה שלטענת פרנקו מוריד חמיצות ומעלה טאנין. זה מזכיר לי את אחד הייננים המקומיים מהז'אנר הסטרילי, שתמיד טורח לציין ש"מה שאתה קורא ריח טרואר זה בהרבה מיקרים ריח של דרעק שנובע מליכלוך וחוסר דיוק". לא בדיוק המקרה, אבל שיהיה. חסר לי מעט נפח, אבל אפשר לחכות מעט, כי כאמור יש מספיק חמיצות וטנין שיעזרו ליין להחזיק מעמד.
ציון: 89.
 
Barolo DOCG 2005
379י ש"ח
אולי אני מפונק, אבל היין הזה לא ממש הרשים אותי. הוא לא רע, הוא לא מספיק טוב ובעיקר מרגש, ובמחיר הזה, באפלסיון הזה, אני מחפש התרגשות. קצת ריחות תות ועלים יבשים, ורדים, גוף בינוני וטאנינים נוקשים למדי, שדי מסתירים את הפרי. אפשר לוותר
ציון: 87
.
Colonello Barolo DOCG 2005
599י ש"ח.
חלקת הקולונלו, לא מונופול של היקב אבל אף יצרן אחר לא מוציא יין בשם הזה, מצליחה לטעמי בשנים בשלות במיוחד. בשנה כמו 2005, היין חסר מעט פרי, אבל הוא שופע מינרליות שתדבר לכל מי שאוהב את הז'אנר. אם כבר קניתם מהיין הזה, המלצה שלי לשמור אותו כמה שנים, אבל לא יותר מדי - פרנקו גם הוא טוען כי החלקה הזו מוציאה יינות שנגישים בצעירותם אבל לא נועדו ליישון ארוך טווח. ההמשך יוכיח שאולי הציון שמרני מדי.
ציון: 90

Romirasco Barolo DOCG 2005
699י ש"ח
עוד 100 ש"ח, אבל לעניות דעתי ההבדל ענק. האף הוא וואו גדול, אין מה להגיד, עם המון פרי שחור, תיבול מעודן, ליקוריץ' ואדמתיות קלה, שמגיעה גם מהחביות הישנות בהן שוכן היין, 3 חודשים יותר מהצמד הקודם, מספר פרנקו. נפח אדיר, עוצמה מרגשת אבל ארוזה באלגנטיות ואיזון נהדר. טאנינים נוכחים אבל הפרי מאזן אותם, וממש מזמין לשתיה מוקדמת, אם כי מי שיצליח להתאפק ייהנה לבטח גם הוא. חלקת מונופול. יין מעולה, מופת של מורכבות, הרמוניה ואלגנטיות בשלה.
ציון: 95

Colonello Barolo DOCG 1999
1000י ש"ח
אלף.... דוגמא נהדרת של ברולו שהגיע לשיא. נכון, ברולו מסויימים יכולים להתיישן יותר, אבל כאמור יינות החלקה הזו קצת פחות בנויים לטווח הארוך. הטאנינים כבר רכים, הפרי נמצא במרכז הטעימה, מעט מינרליות, גוף בינוני וסיום ארוך ומעניין. יין נהדר, נמצא בשיאו.
ציון: 93

Granbussia Barolo Riserva DOCG 2000
849י ש"ח
ליין הזה חיכיתי, והוא לא איכזב, אבל לא התעלה בהרבה על אחיו הצעיר, הרומירסקו. גראן בוסיה הוא עירוב של שלושת ה"קרו", הכרמים הגדולים של היקב. לשם מגיע הפרי הטוב ביותר, לרוב מהגפנים הזקנות ביותר, וכמובן רק בשנים מוצלחות במיוחד. התווית הזו היא לטעמי חותמת איכות חד משמעית, ואף פעם לא נתקלתי בגראן בוסיה שלא היה פחות ממעולה. אגב, 70% מהבלנד מגיע מרומירסקו, השאר בחלקים שווים מחלקות קולונלו וצ'יקאלה (אותה נטעם מייד), והאופי אכן דומה יותר מכל לכרם הטוב ביותר של היקב, הרומירסקו. גוף מלא, עמוס בפרי לצד עץ משולב היטב ומינרליות מעודנת, איזון מושלם, עוצמות מרשימות ואלגנטיות בוהקת (אני חוזר על עצמי...) וסיום שלא נגמר. חגיגה אמיתית ללא סייגים
ציון: 95


Cicala Barolo DOCG 2001
750י ש"ח
"הכרם הזה מייצר יינות טאניים, מאוד עוצמתיים, יינות שצריכים זמן כדי להראות את כל מה שיש להם", אומר פרנקו, והנסיון שלי עם היין הזה מראה שאכן כך הוא. צריך זמן. לצד הפרי (דובדבן שחור) והמינרליות אפשר להרגיש פרחוניות - ורדים יבשים אולי, תיבול מהעץ, אף מורכב, מפתה ובשל, תיזמון נהדר ליין הזה. גם על החך, היין נדיב והרמוני. הטאנינים התרככו, אם כי הם עדיין נוכחים בסיום הארוך. ברולו לא צעיר, אבל עם עתיד, וסיום ראוי לטעימה - אני חושב שזה היה היין הכי עוצמתי ואינטנסיבי בכל הסדרה המאוד מרשימה והאולטרא מענגת שטעמנו.
ציון: 94

תודה למשפחת קונטרנו, תודה לטל שקד על ארוח נדיב ומרתק, מה טובו ברולואיך, יעקב.

 

 

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.

 

.


גראנבוסיה. ככה נראה יין גדול

לייבסיטי - בניית אתרים