אוגוסט 2009

"החברה הסקוטית שוקלת את צעדיה בעקבות הפסקה חד צדדית של קמפיין הרדיו אותו היא העלתה בקול ישראל". זו, פחות או יותר, לשון הידיעה שקיבלתי ממשרד יחסי הציבור של הסקוטים החביבים. קמפיין הרדיו לוודקה סטולי שרץ בקול ישראל ("הפרסום ברשת - עובד!") הוסר אחרי יומיים תמימים עקב תלונות חוזרות ונשנות מצד "אזרחים מודאגים". כן, קל לתלות את האלימות הגואה ואת תאונות הדרכים הרבות בצריכה מוגברת של אלכוהול, אבל בעוד החברה הסקוטית ושאר היבואנים "שוקלים את צעדיהם", נראה כי רכבת החקיקה יוצאת מן התחנה, ואין איש יודע היכן היא תעצור. המחוקק כבר החליט, הציבור רוצה לראות את דם הפושעים ניגר ברחובות, ואם לא אז לפחות שתהיה זו וודקה, ואיש לא ייתן לעובדות לבלבל אותו. אבל רגע לפני שמשנים לנו את העולם, בואו נבדוק כמה דברים.

1) רמת האלימות בישראל. המספרים ברורים להפליא. מספר מקרי הרצח בישראל אינו בעלייה, בוודאי לא בעלייה דרמטית. המספרים היחסיים (מיקרים לגודל אוכלוסיה) אינם משתנים כבר כ-30 שנה. מה שכן, האוכלוסיה הוכפלה ועימה מספר המיקרים האבסולוטיים, כך שבמקום כותרת אחת בשבוע אנחנו מקבלים שתיים, וזה שינוי דרמטי. יחד עם זאת, אין ספק כי רמת האלימות הכללית, לאו דווקא הרצחנית, נמצאת בעלייה. בגלל הוודקה? רק בגללה? בעיקר בגללה? מחקרים בעולם מראים מתאם בין צריכה מוגברת של אלכוהול לאלימות, אבל איש לא יכול לטעון שזהו הגורם הראשון במעלה לאלימות בישראל.

2) ישראל מול העולם. הפתעה. המצב לא רע, לא רע בכלל, אפילו טוב. בניגוד להשגים במתמטיקה, למשל, שם אנחנו מידרדרים בעקביות משנה לשנה, כאן אנחנו במקום טוב בעשירייה הראשונה של מיעוט מקרי רצח ביחס לאוכלוסיה. אין מה להתלונן, וגם מפלס האלימות המקומי אינו מהגבוהים בעולם.

3) שוטר זה טוב, וודקה זה רע. כמה קל, לא? אם בוחנים את תאונות הדרכים והרציחות המזוויעות של החודש האחרון, נגלה כי למעט הרצח הנוראי בחוף תל ברוך אין קשר בין מספר השוטרים ברחובות או נוכחות אלכוהול בגוף אזרחי ישראל למניעת הרצח הבא, בוודאי הקודם. הכפלת מספר השוטרים במדינה לא היתה מונעת את רוב מעשי הרצח שארעו השנה, וזו עובדה. מה שאפשר, רצוי וצריך למנוע הם את עשרות מקרי האלימות האחרים שלא נגמרים במוות.

4) עלייה ברמת החרדה מפגיעה מיקרית. אם עד היום לרצח היה "הגיון" משלו, כלומר היה קשר קודם בין הרוצח לנרצח, הרי שהשרירותיות של חלק ממקרי הרצח האחרונים מפחידה ומזעזעת כל אחד מאיתנו, ממש כמו טרור. זו אולי הנקודה העיקרית - ההכרה החדשה שזה עלול לקרות לכל אחד, ללא קשר לרמת הנורמטיביות שלו.




אבל רגע, לא לקפוץ. אני ממש לא חושב שהכל בסדר.
1) אין מחלוקת אמיתית על כך שנהיגה תחת אלכוהול מהווה סכנה, לנהג ולאחרים שבכביש. בסביבה הקרובה שלי חל שינוי של ממש בהרגלי הנהיגה - או ששותים פחות או שנוהגים פחות, נקודה. חינוך, אכיפה וענישה מרתיעה עושים עבודה טובה גם בלי שינויי חקיקה מהפכניים וגורפים.
2) אין מחלוקת כי ההפקרות - אין מילה אחרת - שקיימת בנושא מכירת אלכוהול לקטינים, חייבת להיפסק.
3) עזבו אתכם מקטינים, מי קבע שתל אביב חייבת להיות העיר הליברלית ביותר בעולם ככל שאמורים הדברים בשעות המותרות למכירת אלכוהול ובכלל?
4)
כבר הייתי במצב ששכן מטורף עם קבלות הצמיד סכין לבטן של חבר, ושוטר שהגיע (אחרי שעתיים) הסביר לנו שאין מה לעשות, והתיק נסגר מחוסר עניין לציבור. עוד 20,000 שוטרים ימנעו את הרצח הזה, שכתוב על הקיר? כנראה שלא, אבל הציבור מאוד מעוניין שאנשים עם עבר של אלימות יורחקו מהחברה בצורה כזו או אחרת. כיום זה לא תמיד קורה.


תאונה עצמית.

נכון, קל לחפש את האלכוהול הפושע מתחת לפנס, אבל הבעיה מתחילה במקום אחר. חקיקה לא מספקת, מערכת משפט רופפת, משטרה שלעיתים נתפסת כמזלזלת - הכל טוב ויפה. אבל שום דבר מזה לא נתון בידינו, האזרחים הקטנים שברחוב. 
ברמה הראשונית צריך לייצר הפרדה בין האנשים לבין האלכוהול. ידוע כי בארה"ב מערכת הפיקוח על האלכוהול קפדנית בהרבה מאשר אצלנו אך רמת האלימות גבוהה יותר. אי אפשר להתנחם בסטטיסטיקה, והיא אינה יכולה להיות סיבה שלא לעשות דבר. אני מקווה כי יתחילו לאכוף ברצינות את החוקים הקיימים, ושיחוקקו כמה נוספים שעניינים הגבלה על מכירה חופשית של אלכוהול (גילאים, שעות ומקומות, למשל). אבל גם זה לא בידנו.

לתעשיה היה הרבה מה לעשות, גם אם בעיקר להטיל על עצמה מגבלות באופן וולונטרי. כאן, לצערי, נראה שההזדמנות אבדה. בשלב הראשון היו צריכים היבואנים והיצרנים הגדולים לסכם ביניהם על מגבלות פירסום כאלה ואחרות, לצד קמפיין רחב שעניינו לקיחת אחריות אישית בצריכת ובעיקר במכירת אלכוהול. אני מניח שלעוד אנשים יש עוד רעיונות, אבל כנראה שכבר איחרנו את המועד. לא נותר אלא לקרוא בצער כיצד
הוודקה מוצאת להורג, או איך הרפורמה בעניין מיסוי המשקאות תצא לדרך בחופזה וללא מחשבה מעמיקה. מי ששמע את עירית לינור, אחת שאמורה להבין מה היא מדברת, משוחחת בגל"צ על "ההוזלה במיסוי האלכוהול" (מי? מה? מתי?) שהורידה את מחירי הקאווה וגרמה לכך שהערסים שותים אותה (ערסים? קאווה?) - מבין שהמלחמה כבר אבודה ונשאר רק לנהל קרב מאסף אחרון, שגם אותו נראה שאין מי שיוביל. עצוב.

לייבסיטי - בניית אתרים