דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> ארכיון >> ברקן רזרב פינוטאז' 2004
 

אוקטובר 2006

מה יהיה, חברים? זו הגרסה השלישית של פינוטאז' רזרב שמשחרר יקב ברקן, וגם הפעם לא מוותרים לנו על הקומוניקט המפרט את תולדות הזן בעולם ובישראל. אותי מעניין יותר מה קורה עם ההצהרה של בעלי היקב ויינניו - בחזונם הם רואים את הפינוטאז' הופך לאחד מעמודי התווך של התעשיה. יש נטיעות חדשות? באזורים מעניינים? נעקוב ונדווח. בינתיים, הנה מה שכתבתי בזמנו ב"על השולחן" בהשקת טריו מרשים של יינות פינוטאז' ברקן - קלאסיק, רזרב וסופריור.

" האומנים ביצירת יין אדום" הוא הסלוגן החדש של יקבי ברקן, וזן הפינוטאז', כך נראה, הוא אחד הכלים המרכזיים באמצעותו ינסה היקב לצקת תוכן של ממש להצהרה זו. יתרה מזו: חלק מיינני היקב טוענים בלהט כי הזן הספציפי הזה יכול, אולי אפילו חייב, לעמוד במרכזה של תעשיית היין הישראלית בעידן ה"פוסט בורדו". הצהרה מעניינת, וכשהיא באה מהצוות הניהולי של אחד מהיקבים הגדולים בארץ – היא מעניינת פי כמה וכמה. אבל ראשית, מה זה בכלל פינוטאז'?
הפינוטאז', אחרי הכל, הוא סיפור על מקריות מדהימה, אחת מאלו שעולם היין כל כך עשיר בהן. אברהם-יצחק פרולד (Perold) הדרום אפריקאי, הכליא פינו נואר עם סנסו, ענב שכינויו המקומי היה הרמיטאז'. הזן החדש קבל את שמות הוריו: פינו-טאז'. לא ברור מה בדיוק הניא את פרולד לבצע הכלאה בין הסייח הכי אציל באורווה עם סוס העבודה הפשוט – ובכל זאת, ארבעה שתילים בלבד ייצר הדוקטור – וכולם נשתלו בחצר ביתו. חלפו שנים, הגינה הוזנחה, עד שנעקרה כולה בשנת 1928. האגדה מספרת כי בדיוק באותו יום רכב ד"ר צעיר בשם Charlie Niehaus על אופניו ליד הבית. בהכירו את עבודתו של פרולד, הוא נזעק והציל את ארבעת השתילים, מהם התפתחו כל הכרמים של הזן שמזוהה יותר מכל עם תעשיית היין הדרום אפריקאית כיום. היינות הראשונים היו על גבול הבלתי אפשריים, אבל לקראת סוף המאה ה-20 יושמו שיטות מתקדמות בגידול הזן – וההצלחה לא אחרה לבוא.
כיום, מקובל לדבר על שלושה סגנונות בייצור פינוטאז', לפחות ככל שאמורים הדברים בדרום אפריקה:
1) יין בסיסי ("סופרמרקט", אם תרצו) שיהיה רך ועסיסי, פירותי-ריבתי עם המון תות שדה, לרוב עם ניחוחות בננה ירוקה, ובמיקרים הפחות מוצלחים לצד ריח אצטי.
2) פינוטאז' קלאסי: יין כבד ועשיר, ריבתי, עם ניחוחות עור ולעיתים בננה בשלה, טאנינים מרוכזים, יין מוצק, כהה וחומצי משהו.
3) "יינות על" יוקרתיים מענבי פינוטאז': הללו יציגו פחות ממאפייני הזן, ויציעו פרי שחור ובשל, גוף מלא עם מגע משי חלק, סיום ארוך ואלגנטי עטוף בעץ אלון צרפתי או אמריקאי.

וכאן אנו מגיעים לנקודה המרכזית: מי שרוצה לבחון ברצינות את ההצהרה של יקבי ברקן, טוב שיידע כי שלושת היינות המדוברים מייצגים בדיוק את שלושת הסגנונות הללו. זאת, למרות שכל כרמי הפינוטאז' מגיעים מכרמים "חמים" יחסית, באזור תל צפית, אזור לכיש. אנשי היקב למדו להכיר ולבודד חלקות מוצלחות יותר, מהן מייצרים את הרזרב ואת הסופרייר.

ברקן רזרב פינוטאז' 2004:
בינתיים, יש יין, ויין טוב. מאוד דומה בסגנונו ליין של שנה שעברה, אם כי לזכרוני מעט פחות מרוכז. פרי שחור ובשל, ריבתי, חבית משולבת היטב, ריחות תיבול ועישון קל.
בפה מגלים פרי בשל ומחניף, חמיצות גבוהה ורעננה, סיום בינוני.
יש לשער, מנסיוני עם גרסת 2001, שתוך שנתיים יתפתחו ביין ריחות עור ובשרניות, ואז הוא יהיה נגיש משך עוד כשנתיים-שלוש. אבל לא לטעות - הוא מוכן ומהנה גם כעת.
ציון: 86



לייבסיטי - בניית אתרים