דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> כתבות שונות >> עשרת המיובאים המרתקים של 2006
 


 

"הרשימה שהרכבתי מציעה את הטוב שבכל העולמות, אלו שלי, לפחות. היא מבוססת על מה שבכל זאת טעמתי השנה". 

 

 

 

 

 









 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 















 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 






















 

 

 

דצמבר 2006

בעוד שביינות ישראליים הבחירות יכולות ואף חייבות להיות מנומקות, בחירת היינות המיובאים מציגה כמה תהיות לא קלות. ראשית, ברור שמה שמגיע לארץ רחוק מלספר את הסיפור העולמי במלואו. שנית, אם לשפוט לפי פרמטרים איכותיים, אז העסק יכול להיות קצת משעמם. מה, נבחר 8 בורדו מבציר 2003 ונסגור עניין? שלישית: האם לגיטימי לבחור יינות שהגיעו לארץ אבל שלמרבית הפליאה לא טעמתי? ונניח שטעמתי, אז נרכיב רשימה של יינות שאין היד משגת לקנותם, יינות שאני מכנה "נרות חנוכה", בבחינת שאין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד? Ta Tache2002 מדגים את הבעייה היטב: הוא נמכר בארץ, אבל לא טעמתי אותו, והוא עולה אבסולוטית על כל יין אחר שברשימה. אז מה, שנבחר אותו? ומה עם פטרוס 2005, שנמכר כיין עתידי? בעייה.
הרשימה שאני הרכבתי מציעה את הטוב שבכל העולמות, אלו שלי, לפחות. היא מבוססת על מה שבכל זאת טעמתי השנה. נכון שלא כל היינות עולים פחות ממאה ₪, אבל הם כולם מוצעים במחירים אפשריים, גם אם לא יומיומיים. לצידם, נבחרו כמה יינות שמייצגים מותגים חדשים\מחודשים בארץ. המשותף לכולם (טוב, חוץ מהאחרון) הוא שכולם נותנים תמורה מצויינת לכסף הנדרש עבורם.

1) Lucien le moine Borgogne Chardonnay 2003
בורגונדי הכי כחול לבן שיש, לפחות בינתיים. מוניר סאומה ורותם ברקין, ישראלים, השתקעו בבורגונדי והקימו בית לתפארת. בשלב זה עדיין אין להם כרמים משלהם, אבל זה לא מפריע ליינות שמכין מוניר, לשעבר היינן של מנזר השתקנים בלטרון, לעמוד בשורה הראשונה של יינות בורגון. היין הזה נבחר כיוון שהוא מיוצר מערוב של ענבים מחלקות מיוחסות, וחוקי האפלסיון הנוקשים של האזור לא מאפשרים לציין זאת על התווית. יינות 2003 אזלו, אבל יגיעו מחליפים, במהרה בימנו. זיכרו ! שני הבצירים העוקבים בבורגון שונים זה מזה. אם ההתחממות הגלובלית נראית לכם כבלתי הפיכה – 2004 הוא הבציר בשבילכם, כיוון שהוא יחסית קר, "קלאסי" ומינרלי. 2005 הרבה יותר בשל, אלכוהולי ו"חם".
יבואן: "אוסף יין פרטי".

2) Marques de rascal reserve 2001
שמות אזורי יין בעולם הפכו למותגים לכל דבר ועניין. טוסקנה, בורדו וגם ריוחה הם שמות שמוֹכְרים, ומוכרים טוב. כל יבואן גדול חייב להחזיק נציגות מאזורי היין הללו, ושקד בחרו ביצרן הזה. מרקס דה ריסקל מייצר יינות ריוחה קלאסיים, לצד יינות מודרניים ומהוקצעים. 2001 היא שנה מצויינת באזור, וטעימת אורך מהיין הזה הוכיחה שבמחיר צנוע יחסית, מקבלים את המיטב שיש לאזור להציע.
יבואן: המגש שקד.

3) Ch Talbot 2003, Ch Beychevelle 2003
חבל בורדו הפך לטרוף, והמחירים – לפארסה. אבל יש עוד דברים שאפשר לקנות וליהנות, וגם בעלי כיסים לא הכי עמוקים בעולם יכולים להתמודד עם הרכישה. בורדו 2003 היתה שנה מרתקת, דווקא בגלל השוני של היינות. תמורת 250 ₪ לפני הנחות למיניהן ניתן היה לרכוש יינות מדורגים, שניצחו בנקל את טעימת הנושא שערכנו לקראת החורף. צמד היינות הציב פרופורציה ליינות הישראליים שהתמודדו מולו בטעימה עיוורת – נכון, יש אצלנו התקדמות גדולה, אבל עוד רחוקה הדרך.
יבוא: דרך היין.

4) Fournier sancerre la chaudouillonne 2003
איזה שם ארוך ליין, שבתרגום לעברית יוצא עוד יותר ארוך: "הסוביניון לבן הכי מרשים שמגיע לארץ, ושמשאיר בכל פעם התמודדות פתוחה רק על המקום השני". כמו מכבי תל אביב בכדורסל, גם לדבר הזה אין תחרות בארץ. אבל לא רק הוא – גם הסוביניון לבן הרגיל של פורנייה מצליח לספק את הסחורה, ובמחירים צנועים בהרבה. לא לשתות קר מדי, כתבנו, כיוון שהעושר והמורכבות הולכים לאיבוד בקור.
יבואן: מינקול.

5) Trapiche malbec broquel
החיפוש המייגע והסיזיפי אחרי הדבר הבא יוצר ריגושים עבור עיתונאים, וסיכונים לא מבוטלים עבור יבואנים. כך בכל תחום, וגם בתחום היין. אבל בנושא ארגנטינה נראה כי יש קונצנזוס עולמי גורף – זה הדבר הבא. טראפיצ'ה כבר יובאו לארץ, ולפני יותר משנה חידשה החברה הסקוטית את הייבוא וההפצה של אחד היקבים המוכרים והאיכותיים מארגנטינה, הארץ היחידה בעולם, להזכירכם, בה חיים קופים ופינגווינים, עדות חיה לעושר האקלימי. היין התבלט בטעימת "יינות הבשר" שערכנו, ובכלל – זה יופי של יין ויופי של סדרה.
יבואן: הסקוטית.

6) Yellowtail בכלל.
מה לא נאמר על הסדרה הזו, מה לא נכתב, כמה שיאים רשומים על שמה - וכמה שיאים היא עוד תרשום. אוסטרליה מייצרת יינות מתוך גישה מסחרית, שגורסת שיין הוא מוצר צריכה לכל דבר ועניין. לא מתביישים במיכלי נירוסטה מפלצתיים, לא מסתירים את העובדה שעושים פה ושם מניפולציה קטנה, ובסופו של יום – הקהל קונה בקרטונים, ומשאיר על המדף את יינות האפלסיון המוקפדים והנפוחים מחשיבות עצמית, שלעיתים תכופות היא ריקה מכל ערך. ילוטייל הוא הנציג הבולט של הגישה הזו – יינות Fun טהורים, לא משהו לידעני היין, קנייה בטוחה ומומלצת לכל השאר (שזה, למרות מה שנראה ל"מבינים", עדיין רוב העולם). נסו את השיראז גרנש, בלי לחשוב על המחיר הזול. איך אמר מישהו? "אם היין הזה היה עולה 120 ₪, בכייף הייתי קונה". הבעיה שהוא עולה 52 ₪.
יבואן: "הכרם".

7) Jadot Volnay “Clos de la Barre” 1er Cru 2003.
עוד בורגון, הפעם פינו נואר, אבל הבחירה שרירותית – גם ה-Clos St Jacques גרם להרבה הנאה, ועוד יינות לא מעטים של היקב היחסית גדול הזה מבורגון עושים עבודה טובה. כאן המחיר משחק לטובת הבחירה – שנה חמה ובשלה, דרוג רשמי מחמיא ומחיר של פחות מ-300 ₪. בורגונדי היא במקרים רבים "בלתי חדירה" לזרים – מי שלא מכיר את כל פיתולי החלקות ושיטות הדרוג וההיררכיות לא מצליח למצוא את ידיו ורגליו בסבך. דווקא בתים גדולים ואיכותיים, דוגמת ז'אדו ודרוהין שגם מיוצג בארץ, יכולים לקרב קהלים חדשים לאזור המופלא מכולם (ונכון שגם היינות הבסיסיים לא ממש זולים).
יבואן: שקד.

8) De Martino Cabernet Sauvignon Legado Reserva 2003
לא צריך ייחוס אבות, טרואר מרשים והיסטוריה ארוכה כדי לעשות יין טוב. הקברנה הזה, כולה 56 ₪, עשה עבודה שגם יינות כפולים ממנו במחיר לא הצליחו לעשות. בעוד כולם חוזרים ומשננים את המנטרה "ארגנטינה, ארגנטינה", מגיעה תזכורת ברורה ובקול צלול – גם בצ'ילה עדיין יודעים לעשות יין, ויין טוב. שלא ישמעו אותי: הלוואי והיה לנו יין ישראלי שיודע לתת כל כך הרבה בכל כך מעט. שאר החברים בסדרה, אגב, אטרקטיביים הרבה פחות, אבל זה, אם נשאר – לחטוף.
יבואן: הסקוטית.

9) Guigal cotes de rhone 2003
אנשי שקד-דרך היין לא עושים חשבון ולא מביטים אחורה, בוודאי לא בזעם. מי יקנה את כל היין שלהם? מהרהרים כולם. על השאלות והתהיות שעולות מכל פינה בענף הם מגיבים במשיכת כתף אדישה, והמדפים מתרוקנים. גיגל נחשב לגדול יצרני עמק הרון. אני מודה שבטעימות עיוורות היינות שלו הביסו אותי לא פעם – לא התלהבתי כמו פרקר ושות', אבל לפעמים היינות סוחטים ממני 'וואו' גדול. ודווקא היין הבסיסי הזה, מבציר 2003, עושה את זה בענק: בלנד בסגנון ה-GSM (סירה, גרנש ומורבדר) שמעניק המון סיפוק והנאה, במחיר שווה לכל נפש.
יבואן: שקד.

10) Chateau Petrus 2005
למה דווקא היין מבציר 2005? למה לא. ולא, לא שתיתי. דרך היין הציגה בסוף השנה את הקטלוג החדש שלה – מה אומר ומה אדבר. סחרחורת אמיתית, חגיגה לכל חובב יין. מבחר יינות מפיימונטה ומשאטונף ועוד כהנה וכהנה, לאט לאט בנו בדרך היין פורטפוליו שלא מבייש אף חנות יין בשום מקום בעולם. אבל היהלום שבכתר הוא שאטו פטרוס – ללא ספק היין המבוקש והנחשק ביותר בבורדו, ואולי בעולם כולו. אין ויכוח כי המחיר מצוי מחוץ להישג ידם של בני תמותה, אבל שרי ממשלה, מנכלי"ם ובכירים נוספים יוכלו להרשות לעצמם, ועוד יקנו את היין בארץ, ובמחיר הכי זול בעולם. הבחירה בפטרוס מבטאת הערכה לחבר'ה מדרך היין, שמביאים את המיטב שבעולם אל (כמעט) דלת ביתנו, במחירים מצויינים ובאיכות שמירה והובלה ללא רבב. לקטלוג המלא בידקו באתר החנות, http://www.wr1993.co.il .


לייבסיטי - בניית אתרים