דף הבית >> שני מפגשים, תריסר יינות, והפתעה.
 

 

אוקטובר 2007

הפתעה מרה, למען האמת.
אבל נתחיל מהתחלה. המפגש הראשון לא התיימר להציג נושא מסוים, אבל הביא עימו כמה יינות טובים ומוכרים.


Domaine de Marcoux CndP Blanc 2005
שני שלישים רוסאן, שליש בורבולאנק, קצת חבית, קצת נירוסטה, תסיסה מלולקטית - זה ברור מהלגימה הראשונה. ריחות של פרחים, דבש ופרי לבן, לצד רוחב ועושר בלתי רגילים על החיך, וסיום ארוך שלמרות העושר מצליח להיות רענן. היין נראה בשיאו - אני מודה שעדיין לא פיענחתי לגבי היינות הלבנים של עמק הרון מתי צריך לשתות, מתי ליישן ומתי לשפוך. את זה, על כל פנים, לא הייתי שומר:
ציון: 90

Cathiard Vosne Romanee aux Malconsorts 1999
כאן, לעומת זאת, פתחנו את היין בדיוק בזמן. התיבול המוכר של וון רומנה בולט, לצד אדמתיות וטחב שכבר לא ברור אם הם נובעים מגילו של היין - אני זוכר את היין חמש שנים אחור וטוען שזה היה שם ברובו מהתחלה. גוף בינוני, חלק ומשיי, ואפילו נפתח בכוס רבע שעה מאוחר יותר, עד שעברנו הלאה.
ציון: 90

Potel Chambolle Musigny les Charmes 1999
גם כאן התיזמון מושלם - אין טענות. פרי אדום לצד פרחוניות, מבנה טוב - הרבה נוכחות על החיך, אורך טוב, רעננות, ובסך הכל מדובר על יין רך ומשיי, מפתה אפילו, שלמרות הבית ה"נגוסיאנטי" מצליח להרשים בקסם ובייחוד משלו.
ציון: 91

Tua rita Giusto di Notri 2001
אני זוכר שכאשר רכשתי את יינות טואה ריטה 2001 בזמנו, חשבתי לעצמי כמה מיותר נראה לרכוש את המרלו היקר יותר (רדיגאפי), במקום לקחת במקומות עוד צמד מהיין הזה (שעלה חצי וקיבל נקודה יותר מרוברט פרקר). אני עדיין לא יכול להשיב על הטענה הזו, אבל יכול בהחלט להצטער שלא קניתי יותר מהיין הזה. "קאלט" איטלקי, פרי שחור ואדום, מתובל, חבית מורגשת ותורמת ריחות טבק וגרפיט, אבל החגיגה האמיתית היא על החיך. טאנינים מתוקים, אורך בלתי רגיל, מורכבות שופעת, יין שהלך והתרכך יותר ויותר - עד שנגמר. כל מה שמצפים מיין שרירים איטלקי: בריון יפהפה בחליפת ארמאני.
ציון: 95

Montevetrano  1999
19,000 בקבוקים יוצרו בשנת 1999, ומישהו העיר בחיוך "כמו המערה של בנימינה". עוד יין עליו חתום ריקארדו קוטארלה, אני נתקל בו לאחרונה יותר ויותר ביינות הפרקריסטיים שמגיעים מאיטליה. אבל זה לא יין רע, לא רע בכלל. המון פרי שחור ומתובל, עם ניואנסים מעניינים, שיושבים היטב על מבנה מוצק אבל לחלוטין לא כבד, עם נפח ואחיזה מצויינים, טאנינים מעט מורגשים אבל כאלה שמבטיחים עוד חיים ארוכים ליין. פאר תוצרת קמפניה.
ציון: 92

Chapoutier Hermitage vin de paille 1996
במשפט אחד? ייין בכלל לא רע!
בשניים? במחיר הזה אני מעדיף יינות קינוח אחרים.
פטריות לצד פרי לבן ובשל, שילוב מוזר ומרתק, אבל מה שחסר לי כאן זה מה שאנחנו מחפשים מחלוץ כדורגל טוב: קצת ריכוז ברגע הקובע.
ציון: 91

 

 

 


Jos Christoffel Erdener Treppchen Riesling auslese 1992

מה למדנו? הטמפרטורה הנכונה יכלה להרים יין למקומות חדשים.
היין הגיע לא מספיק קר, כוס אחרונה נכנסה למקפיא לחצי שעה, והיין היה כמובן קר מדי. לאט לאט הוא התחיל להתחמם, ולגלות מדוע שני כוכביו - מוצדקים. האף לא השתנה בהרבה. פרי לבן, טחב ופטריות, דבש ופרחוניות. היופי היה לגלות איך מתנהגת החמיצות - ככל שהיין קר יותר - היא בולטת יותר, ולהפך. גם ביין האחרון של הערב חזרנו לשיעור הזה. היין קיים כל מה שהאף הבטיח, למעט הסיום - שהיה קצר מדי גם בטמפ' הנכונה.
ציון: 91

Walter Hansel Russian river valley cahill lane Chardonnay 2004
מה למדנו? שיש בקליפורניה גם שרדונה ממש ממש אחר.
לא הייתי בטוח שזה שרדונה, אבל היה לי ברור שזה לא בורגונדי, למרות שהאיש שהביא את היין ציטט את פרקר שאומר שזה מזכיר את שסאן מונרשה.
האמת חייבת להאמר - זה שרשונה מהטובים שטעמתי בחיי, אם לא מחשיבים את מה שמגיע מבורגון. מינרליות מסחררת, אשכולית ובעיקר קליפתה, שפע בלתי רגיל על האף. על החיך הדברים מעט מאבדים את הפוקוס. היין אלכוהולי מאוד, רחב ואפילו גס מדי, אבל הוא בעל אופי מוגדר ושונה מכל מה שמוכר לי. היקב הזה עושה הכל כדי להדגיש את הארואר - אני אוהב את זה. הוא עובד עם שרדונה ופינו נואר בלבד, ומבקבק כל אחד מהם בחמישה ביקבוקים שונים - לפי הכרמים השונים. שווה מעקב!
ציון: 90

Ciacci Piccolomini Brunello di Montalchino 1997
מה למדנו? שהלוקש של ברונלו לא נגמר.
אי אפשר להגיד שלא ניסיתי. הנושא אותו רציתי להגיש לחברים היה "איטליה 1997". היין הראשון היה ברונלו, אחד משלושת הטובים שטעמנו בטעימה הבלתי נשכחת שאירגנו בזמנו, של 15 היינות הטובים של הבציר. והפעם?
אף בשל, צימוקים בליקר. השאר, כמו הבדיחה, תחת. שטוח, חולו, מריר ובעייתי. למכירה שני בקבוקים במצב פנטסטי, ששהו בקרור כל חייהם.
ציון: אין מצב.

Aldo Conterno Barolo Cicala 1997
מה למדנו? שהחיים יקרים ולא תמיד עם תמורה הולמת.
פרי אדום, בשל ונעים.
זהו. השאר - לא קיים. יכול להיות שהיו אלה הגבינות? לא נראה לי. אני יודע שהן משנות את הטעם, אב בחרתי בכוונה גדולה גבינות עדינות יחסית. נחכה ליין השלישי.
ציון: כמו הקודם.

Arnaldo Caprai 25 anni Sagrantino di Montefalco 1997
מה למדנו? שצריך לחיות עד 120 בשביל היין הזה.
לא יכולתי שלא לחשוב על החברים של רן, בעת טעימת היין וכתיבת השורות הללו. לך תפענח מה כתוב על התווית, אבל את זו כבר היכרנו חמש פעמים, ובכל פעם אני נשבע לעזוב את היין לעוד עשור, ומתפתה אחרי שנה לבדוק שוב מה קרה לו בינתיים. התשובה: כלום.
יצרן מצויין (קפראי) מייצר יין ייחודי מענבי סגרנטינו, דור שני ביקב. 25 שנה - בשנת 1996 ציון יובל ליקב, ולכבודו יצאה גרסה ראשונה של היין הזה, שהפכה לאחת מיצירות המופת של אזור אומבריה, איטלה. צודק מי שיטען שאף אדם בעולם לא טעם גרסה בוגרת של היין הזה - לדעתי זה יקרה סביב 2015, לי בוודאי שלא קודם. היין הזה הוא בהמה, אין מילה אחרת, אבל בהמה חיננית במיוחד. המון פרי שחור, שוקולד ועור, תיבול, דובדבנים וצימוקים, באף וגם על החיך. הטאנינים יבשים להפליא, שורטים את הלשון, אבל שפע הפרי מרמז כי יש מצב שהעסק יתאזן. מי שרוצה להנות מהיין כבר כעת, שיחדרר אותו הרבה זמן, וילגום אותו לצד אוכל כבד ועשיר במיוחד. אין דרך אחרת. יין מרשים באיזון ובמיוחדות שלו.
ציון: 94

Vega Sicilaa Valbuena 5, 1996
מה למדנו? שיין אדום, בוגר וקר, שווה לתחת, ושצריך סבלנות.
רצתי למרתף וחזרתי עם היין הזה, בנסיון לפצות על עוגמת הנפש שגרמו שני האיטלקים הסוררים. היין היה קר מדי ולא הצלחנו לגייס את הסבלנות המתאימה כדי שהוא יתחמם. אחר כך חשבתי שהייתי צריך לדחוף אותו למיקרו לדקה או למחציתה. חבל.
לי היתה את החצי שעה לחכות כדי שהיין יגיע לטמפרטורה הנכונה וייפתח. אז כצפוי - ברגעים הראשונים מה שבולט זו החמיצות הגבוהה - כרגיל, טמפרטורטת נמכות מחדדות את התחושות הללו. האף - בורדו קלאסי, ורוב הנוכחים לא חשבו אחרת. עור ישן, פרי אדום דווקא, מעט מאובק והרבה עניין.
גוף בינוני, החמיצות, כאמור, הלכה ופחתה ככל שהיין התחמם ונפתח, אם כי נראה לי שגם בסוף היא עדיין היתה מעט גבוהה מהרצוי. בשל, רך ולא ממק ענק, את הבקבוק האחרון שיש לי ממנו אשמור לשתייה מדויקת ונכונה יותר: חידרור של שעה, טמפרטורה מדוייקת. בקרוב. נראה לי שפישלנו עם היין המשובח הזה.
ציון: 89

Domaine de la Taille aux loups Cuvee des Loups 2002
מה למדנו? שיש ככה ויש ככה.
שנין בלאן מהלואר, יינות שעדיין לא התגלו במלוא יופיים לקהל הישראלי, וחבל. אבל אני לא בטוח שהדוגמא הזו עושה את העבודה הטובה ביותר. יין בוטריטיס מתוק, עם הריחות המורכבים והנעימים של דבש-פטריות-פרי-צוף, אבל עם חור שחור במרכז החיך. היין פשוט לא מרגיש מרוכז מספיק, וליד היין שפתח את הטעימה הוא מרגיש אבוד משהו. אפשר, לא יותר.
ציון: 87

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים