אפריל 2008

התקופה שלפני חג הפסח היא תקופה עמוסה בענף היין. המכירות המקומיות מרקיעות שחקים - אפילו יותר מראש השנה - ובנוסף יש אינספור השקות חדשות ושלל מסיבות עיתונאים. שלוש בשבוע אינו מספר דמיוני - זה המון. אחת הראשונות שבסדרה אירחה בארץ את גב' קתרין ליאונרד, מנהלת הייצוא של יקב Bouchard שמבורגון.
אופס, כבר יש בעייה.
בבורגון פועלים שני יקבים שנושאים את השם בושארד. הראשון והמהולל הוא זה שלפנינו - Bouchard pere & Fils, אבל יש גם את יקב Bouchard Aine, וראוי להבדיל ביניהם, כיוון שאין ספק כי הראשון הוא גדול ומבוסס יותר, וכנראה אף איכותי יותר. ההיסטוריה של היקב מתחילה עמוק בתוך המאה ה-18, ומשקפת היטב את ההיסטוריה הכללית של אזור היין הסקסי ביותר בעולם. אני מביא את רוב הדברים ממקלדתו של טל שקד, מנהל השיווק של שקד שמייצגת את היינות הללו בישראל.

"הדומיין הוקם במאה ה-18 על ידי משפחת בושארד שהגיעה לאזור בורגון מאזור הרי האלפים והקימה שם עסקי טקסטיל. לאורך השנים החלה להתעניין ביינות ובשנת 1775, לאחר שסחרו ביין מוכן מזה כמה שנים קנו בני המשפחה כ-70 דונם כרמים, באזור הכפר Volnay. הדומיין המשיך להתרחב עם השנים, כאשר לצד קנייה של כרמים, ירושות שהביאו עמן כלות המשפחה הביאו כרמים חשובים. 
לאחר המהפכה הצרפתית ב-1789 ידעו בני המשפחה לנצל את מעמדם כבורגנים ולקנות כרמים חשובים שבעבר היו תחת בעלותה של הכנסייה. בתחילת המאה ה-19 זנחה המשפחה את כל עסקיה הנוספים ופנתה לעסוק ביין בלבד.  בשלב זה החלו לייצר את היינות בעצמם. הרחבת הכרמים נעשתה מההתחילה תוך הקפדה על קניית כרמים איכותיים אך גם נוחים לתפעול ממקום מושבם בבון. חלק מהשיקולים היו הצורך להגיע לכרמים בקלות ברגל או עם סוס ועגלה והצורך לשלוט על הנעשה בשטח.
הדגש בכל שלב בתהליך הרחבת הכרמים של הדומיין היה על איכות ולא על כמות הכרמים. כחלק מתפישה זו ויתרו בני המשפחה על כרמים אשר לא עמדו בסטנדרטים הגבוהים אשר קבעו לעצמם. הדבר נכון גם לגבי יינות כל היינות המיוצרים במסגרת הנגוסיאנט אשר מייצגים נאמנה את הטרואר הייחודי של בורגון ואת האיכויות המיוחדות לו. במהלך המאה ה-19 הוקמה גם אחוזה בבורדו שתפקידה היה בעיקר לטפל בענייני יצוא יינות הדומיין לרחבי העולם. מיקומה של בורדו סמוך לים והיצוא הרב אשר זרם ממנה לרחבי העולם הפכו את האזור לאידאלי לצרכי הדומיין. 
במאה ה-20 הדגש עבר מהרחבת הכרמים לטיפוחם ולקידום הדומיין. כספים רבים הושקעו בשימור אדמות הדומיין אל מול המלחמות הרבות והמשברים שעברו על אירופה בכלל וצרפת בפרט במהלך המאה. לאורך המאה הצליחה המשפחה להרחיב את אחיזתה בכרמים הטובים ביותר וקנתה אדמות ב-Cote de Nuits. בשנת 1909 נקנו אדמות באזור הכרמים של  Le Corton  ו Corton Charlemagne. כמו כן נקנו אדמות בכפרים החשובים של Gevrey Chambertin, Chambolle Musigny. במקביל המשיכו לייצר יינות ולפתח את ייצור היינות שלא מכרמי האחוזה מכרמים החשובים באזור"

פרק נוסף חשוב בהיסטוריה של היקב נכתב לקראת סוף המאה הקודמת, אבל את זה לא נמצא בקומוניקט. בציר 1987 היה בציר די מחורבן באוזר, ואנשי בושרד עשו את מה שעושים כולם: תיקנו את רמות הסוכר והחומצה ביין. בבורגון, במידה רבה כמו בישראל, כולם נהגו לעשות הכל - הבעייה היתה להיתפס. יינות בושרד, שתמיד נחשבו כאמינים וטובים, החלו לאבד גובה והחברה הענקית נקלעה לקשיים כספיים. לא עזרו החלקות המיוחסות ולא ההיסטוריה המכובדת. בתקופה בה החלו לפרוח יינות הדומיין נתפסה החברה בקלקלתה ואבדה גובה במהירות, מול היצרנים הקטנים ומול הנגוסיאנטים המתחרים. על רקע זה קל להבין את ההשתלטות של בית השמפניה הגדול Henriot על החברה, שלא ממש הצליחה להשתקם מהסקנדל.
ג'וזף הנריוט, שהיה היינן הראשי אצל האלמנה קליקו, ייסד את בית השמפניה שלו כמה שנים קודם, ובהצלחה גדולה. לטענתו הוא רכש את עסקי בושרד "כיוון שתחנת הרכבת קרובה מאוד למרתפים" (ואז לא צריך לנסוע הרבה). בשנת 1995 המכירות היו בשפל, והמחיר - בהתאם. שלוש שנים אחר כך רכש הנריוט גם את יקב וויליאם פברה (Fevre) בשבלי, עוד יקב עם היסטוריה ארוכה ומוצלחת, רק כדי לגוון את הפורטפוליו. היינן הוחלף, השימוש בעץ התמתן, והיקב יצא לדרך חדשה. אין ספק ששתי הרכישות הללו התגלו כממוזלות במיוחד, לאור הביקושים המטורפים ליינות בורגון כיום.

נקודה אישית ומעניינת - אחת החלקות עליהן היתה גאוותו הגדולה של בושרד היתה "La Romanee", שרבים טוענים שאינה נופלת מאחותה הסמוכה, לה רומנה קונטי. לא יודע כמה זה נכון, ובוודאי יקפצו כמה טהרנים שיירקו בבוז על מסך המחשב, אבל היין עצמו הוא טוב, טוב מאוד, עוצר נשימה אפילו. הבעייה העיקרית היא כי הכרם היה מוחכר בלבד, לא בבעלות בושרד. בשנת 2001 חזר חלק מהכרם לבעליו המקוריים - Liger Belair, ובשנת 2006 אאל"ט, אולי 2007, הוא חוזר כולו לידי בעליו המקוריים. טעמתי אצל מישל בלאייר את בציר 2005, וזו היתה הטעימה הטובה ביותר שטעמתי מיינות 2005 באזור כולו.
אחרי עקיצה נוראית שספג ליג'ה בלאייר מצמד ישראלים שהתיימר לייבא את יינותיו לארץ, אך שמרו את כל ההקצאה ל