פברואר 2008
אורי כפתורי
 
 
שאלו כל דייג מתחיל מה כ"כ קוסם לו בלשבת במשך שעות מול אותו מקור מים (ים/אגם/נהר, מה שלא יהיה) ולחכות שהדגים יואילו בטובם, או ליתר דיוק בטיפשותם, להיתפס בחכתו. התשובה מן הסתם תהיה אחת מאלו:
א.      זה הדרך היחידה שלי לברוח מהאישה והילדים למשך כמה שעות. (נפוץ מאוד)
ב.       אני פה עם חברים, וכולם יושבים, מדברים, וגם לפעמים תופסים משהו. עיסוק... תחביב.
ג.        זה הזמן שלי עם עצמי. סוג של מדיטציה.
ד.       אין מה לאכול בבית... (כן זה עצוב, אני יודע).
ההתעסקות הבלתי פוסקת ביין אצל אלו שהפכו את התחום לתחביב הגובל באובססיה, אינה שונה בהרבה. סה"כ התירוצים שתשמעו מאותם הנגועים במחלה, יהיו דומים מאוד בניסוחם.
 
את ניתוח השפעת בציר 2005 בבורדו על תעשיית היין המקומית ועל התעשייה העולמית אני אשאיר לגדולים ממני (עדיף בעלי תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים). את השפעת התמחור הסנסציוני של יקבי העל בבורדו ליינותיהם מן הבציר המדהים (על הנייר בלבד, לפחות עד היום...) ניתן יהיה לבחון רק בעוד מספר שנים. המצב שנוצר כתופעת לוואי הוא שכל חובב יין ממוצע היה צריך להירשם מיידית לחוג דייג במתנ"ס הקרוב לביתו, לשנן את מפת בורדו על בוריה על מנת להתמקצע בטרוארים השונים וללמוד להכיר גם את האחוזות הקטנות יותר מאזור היין האימפיריליסטי ביותר בעולם. השפעה מבורכת ללא ספק, שכן ב 2005, היינות הקטנים הפכו לדגים שמנמנים ועסיסיים, ומה לעשות, אם עליי לבחור בין בקבוק בודד של לאטור ב 1000 אירו, או ארגז משלושה יינות שונים ראויים לחלוטין, הבחירה לא קשה.
 
אז אחרי ששמענו כ"כ הרבה אודות התנאים המושלמים של בציר 2005, על היינות המדהימים שהופקו, ועל חוויות הטעימה האישיות של כל אחד מאותם ברי מזל שזכו להיווכח בגוף ראשון את היינות דרך ה en Premieur בתחילת שנת 2006, נחתו בארץ לפני מספר שבועות כמה מהשמות הגדולים ביותר של הקרו בורז'ואה מבורדו, ואנשי שקד/דרך היין היו אדיבים דיו על מנת לארגן לנו "טיזר" קל כהכנה להגעת התותחים הכבדים לקראת הקיץ.
לאחר התנסות עם מבחר לא קטן של יינות לאורך ורוחב איזור המדוק, אני יכול לומר שלא מכרו לנו שקים של תפוחי אדמה או של אטריות "לוקשן". היינות אכן טובים מאוד, בשלות הטאנין היא אחידה לאורך כל האזור, היינות בעלי מרקם מצוין חומציות ואיזון בלתי נלאים, ולכל מי שכבר שמע והפנים:"יין גדול אינו פחות קוסם בצעירותו מאשר בבגרותו"- זה נכון! הכול נגיש וטעים כבר עכשיו, למרות שמאוד שווה לחכות כמה שנים (משתנה כמובן מיין ליין). ירוק? ירוק זה בצה"ל. לא אצלנו, לא ב 2005.
 
 
אז אם בדייג עסקינן, יריית הפתיחה של בציר 05 בבורדו היא סיבה מספיק טובה לארוז את החכה, להכין פיתיונות, ולצאת לצוד לווייתנים. קרו בורז'ואה 05: אחאב מאחוריכם, תיזהרו! 

 
 ,Chateau D'escurac 05מחיר 139 ש"ח
מהצפון-צפון, אי שם במדוק. היין מאוד רציני. האף מפגין בשלות טובה מאוד, חבית משולבת היטב, קלייה קלה, ואדמתיות (פטריות). בפה מדובר על גוף בינוני, שוב, בשל לגמרי, וחומציות טובה והרמונית. טאנין משולב היטב אך נוכח, לא לגמרי חלק ומתוק, אבל טוב מאוד. סיומת פשוטה, אם מעט מרירות. יש לו 5-10 שנים בכיף.
שורה תחתונה: בורדו. אין יותר מידי מה לומר חוץ מזה. לא מורכב בצורה בלתי רגילה, אבל מאוד בורדו. למכורים לדבר, אלה שלא יכולים לעבור יום בלי איזה אדום מבורדו, ולא רוצים לגמור ברחוב, זו קניה מצוינת.