דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> בנימינה המערה 2004
 

 

אוקטובר 2008

החיים קשים.
למסקנה הזו הגעתי, כמה מפתיע, רגע לפני שהוגשו הקינוחים במסעדת "הרברט סמואל" הנפלאה. הפעם ויתרתי עליהם. לגימה קטנה של אספרסו אכזרי ומרוכז, ולדרך. 500 מטר צפונה חיכה לי הרכב, מאופסן בחניון אחרי שהתפוצץ צמיג (אחורי שמאלי) במהלך הנסיעה למסעדה. תלאותיי לא תמו: מפתח הגלגלים נשבר, מכשיר ה"היי ליפט" האימתני שאמור להניף את הרכב אל על בשלוש תנועות - קרס יחד עם הרכב, ובמזל - לא על הרגל שלי. עמדתי וחיכיתי, עד שמלצרית חביבה שמיהרה למשמרת במקום עלום כלשהו השאילה לי את המפתח, הצלחתי להתקין את הג'ק והלניף את הבהמה הכבדה באוויר, התקנתי את הגלגל החלופי והגעתי לשלב הסיכום: שלושת רבעי שעה, חולצה מלוכלכת ללא אפשרות ריפוי, 2600 ש"ח עבור 4 צמיגים חדשים, אבל רכב שנוסע כמו חדש, בחיי. שקט, לא סוחב הצידה, לא רועד או רוקד, רגוע.
אגב, מתי בדקתם לאחרונה את הצמיגים שלכם?

אבל לפני כל הסיפור הזה - היתה ארוחה מצויינת וטעימת אורך של חמשת בצירי המערה, יקב הבוטיק של בנימינה, שנראה יותר כמו המצאה יחצני"ת מאשר כמו יקב אמיתי, אבל זה לא העניין. הייתי מוכן לקבל את הסיפורים הללו, אם היינות היו מיישרים קו איתם ועם תג המחיר המרשים. אני לא בטוח שהם עושים זאת.

אהבתי לגלות כי לכל היינות יש מכנה משותף ברור. כמעט לכולם, בעצם. קודם כל - הם כולם היו מחוזרים באופן ברור. למרות העובדה המוכרת כי החמצן הוא אויב היין, ישנו גם מצב הפוך - חוסר בחמצן בתהליך התסיסה. שמרים שנמצאים בחוסר בחומרי הזנה מפרקים חומר מסוים ותוצאת הלוואי הוא H2S, שגורם לריחות של זיעה, ירקות מבשולים, כרוב כבוש - יו ניים איט. הבשורה הטובה היא שהריח משתחרר ברוב המיקרים, אבל צריך איוורור טוב של הבקבוק. יינות המערה התאפיינו כולם בריחות הללו (חוץ מהיין של 2003), וזה עבר להם אחרי כרבע שעה. אבל מי שטעם את היינות במהלך הזמן הזה - התאכזב, קרוב לוודאי.

הפרופיל הארומטי של יינות המערה שונה מהמקובל בייננות הישראלית. הוא מאופק יחסית, מציג פנים של "עולם ישן" במודרניות הישראלית, החמיצות גבוהה למדי, האלכוהול - נמוך, מיצוי הפרי לא היסטרי, כמו גם יכולת ההתיישנות עליה אפשר היה ללמוד בטעימה המדוברת. מדובר, אם כן, בנסיון מעניין ללכת "נגד הזרם" המקובל, ולבנות חלופה ליינות האקסטרקט הישראליים. היין של 2003 הוא היחיד עם פזילה לעולם החדש - ריחות של ליקר, אבל האריזה גם היא מינורית ואלגנטית. היינות של 2000 ושל 2001 נמצאים בשיאם, פחות או יותר, ואני מזכיר - צריך לתת להם זמו להתאוורר בכוס. אבל ברשותכם נעבור לחתן השמחה, ה-2004.

פתחתי אותו שוב, בטעימה עיוורת (מחר-מחרתיים אביא לינק מעודכן). יינות הטעימה - מבחר התוצרת האיטלקית, לא הצטיינו, לשון המעטה. אבל המערה 2004 ענה על הפרופיל הכללי שציינתי. אחרי כמה זמן בכוס החמיצות מתעדנת מעט, אבל היא עדיין גבוהה מהרצוי, מופיעים ריחות תיבול נעימים (קינמון, פלפל אנגלי) לצד הפרי האדום. זה יין לא רע, לא רע בכלל, אבל לא יותר, ובוודאי לא במחיר הזה.
ציון: 88

אגב, טעמתי גם את ה-mia של בנימינה, שיתוף פעולה בין היקב לבין קלואליס. בקבוק בפורמט נוח, ע"ש ביתו של אייל, אחראי תחום היין במסעדה ואחד השותפים. בואו נגיד שלא בשביל היין הזה שווה להגיע לקלואליס.

 

לייבסיטי - בניית אתרים