|
הערה:
התחושה שלי היא שמחירי המחירון של היקב נשמרים לשוק "החם", שוק החנויות והפרטיים. את ההנחות הגדולות נותנים למסעדות, בעיקר למובחרות שבהן. זה מאפשר להן למכור את היין במחירים שמתקרבים למדי למחירי חנות, מה שתורם ללקוחות לתחושה של "מציאה", מגביר מכירות ותורם לחשיפה חיובית. דמיון שלי? אולי, אבל השוואת המחירים והכרת טכניקת התמחור של המסעדנים מאששת את דעתי.
הערה שניה: האוכל שהכין רושפלד לארוע התעלה על עצמו. בעיקר אמורים הדברים על המנה הראשונה - קוקטייל מהים, עם תמנון מצוין ושאר פירות מהים שהיו עשויים היטב. מהמנה העיקרית אהבתי את הקנלוני זנב שור - אחלה שור, תנצב"ה. בכלל, האוכל בהרברט ממשיך להיות טוב ומענג.
שאטו גולן רוזה 2007, 99 ש"ח
70% קברנה פרנק ו-30% קב"ס. בשנה הבאה חוזרים לקב' פרנק בלבד.
אורי חץ, יינן מוכשר ופדנט, מגדל ענבים ייעודיים לרוזה – לא נוקט בשיטת הבלידינג. ייאמר מייד - הסגנון מעט יותר מתוחכם ומורכב מהמקובל בארץ, האף מציע פרי אדום, תות שדה וירקרקות מהקב' פרנק, לצד ניחוח מי ורדים. מאוד רענן ופירותי, מתקתק משהו, עם נפח ואיזון מצויינים. נעים, טעים וכייפי, מהרוזה הטובים שיש בארץ. המחיר? כרגיל, יקר.
ציון: 87
שאטו גולן סוביניון לבן 2007, 135 ₪
היין היחיד של ש.ג. שבנוי מענבים קנויים, אגב מכרם שעל שברמת הגולן. חלק מהיין תסס בחבית, חלק במיכל, העירבוב נעשה לפני הביקבוק. היין יצא לשוק לפני חצי שנה.
אף סוביניוני, עם ליים ואשכולית, עשבוניות ותפוח ירוק. ריחות "קרים" ומדוייקים. גוף טוב, מבנה מצויין, יין מורכב ונעים בסגנון שאני מכבד, אבל במחיר הזה..... קשה להמליץ.
ציון: 89
שאטו גולן גשם 2007, 155 ₪ (מחירון, כיום כיין ארכיון 180 ₪).
בלנד של ויונייה (63%), גרנש לבן (29%), מעט רוסאן ופרנץ' קולומברד שייעלם מהבלנד בשנים הבאות. (מ-2009 חצי רוסאן ורבע ויונייה וגרנש לבן, כלומר אופי שונה למדי). היין הזה הוא אורי חץ, לטוב ולרע. תיקון, אין כאן דבר רע. רק טוב. אורי טוען לתסיסה ספונטנית, שמרים טבעיים בלבד.
האף מקסים – הפרנץ' נותן פרחוניות, הויונייה מדגיש אותה לצד עומק ופרי לבן, יש קצת מנתה ולקריץ - אף נפלא, שאפשר להגדירו כ-ויונייה מתובל.
הפה כבר קל בהרבה מאסוציאציה של ויונייה, רענן להפליא.
ההשג הגדול הוא האיזון והצגת סקלת טעמים חדשה לגמרי לחובב היין הישראלי. בלנד אמנותי ויחודי להפליא. חסרה מעט אחיזה אבל זה שולי לחלוטין. גפנים בוגרות יעשו כאן פלאי פלאים (למי שתהיה סבלנות לחכות). מחיר וכמות שהופכות את העסק ללא ממש נגיש, אבל אם הייתי ממליץ על יין אחד מהטעימה - זה היין (במחיר המקורי).
ציון: 90
שאטו גולן גשם אדום 2006, 325 ₪
360 בקבוקים בלבד, יין וירטואלי, מחיר גם כן.
80% גרנש, סירה ו-5% מורבדר.
צבע בהיר, גרנשי אופייני.
ריח בשרני מעט, מתובל בנדיבות, עץ נוכח ומשולב היטב. אף שעשוי להזכיר בורגון חם וצעיר. ליקרי מעט.
גוף בינוני, בשל ומתקתק משהו, מעט אלכוהולי על החך. חסר מעט נפח ובאופן כללי זה יין לטעימה, לא לאוכל, אולי אפשרי משהו קל ומעודן.
יין נעים ומעניין – אבל אל תשלחו יד לארנק. המחיר וירטואלי למדי, וכנראה שגם אין יותר מדי סחורה. אם תוזמנו לטעימה - סבבה. לא? לא נורא.
ציון: 87
בחלק השני של הטעימה הוצגו היינות האדומים מבציר 2006 ועוד יין ארכיון מקסים. 2006, אם לסכם מראש, היא לא השנה שלי ככל שאמורים הדברים בשאטו גולן. למה? ריכוז, מתיקות ועושר על חשבון אלגנטיות, עניין ותחכום. מי אמר שכל הבצירים דומים בישראל?
.
שאטו גולן סירה 2006, 149 ₪
כיוון מעט שונה שמציג גרנאש וטיפה פטיט סירה.
ריח פרי שחור, עשבי תיבול, חם,פלפל שחור. גוון בשרני, חבית משולבת היטב, האח הגדול והשרירי של ה-2005 האלגנטי.
כבד ומוצק יותר מהיין של השנה שעברה, מתקתק ונעים, גוף בינוני –מלא, סיום ארוך, טאנינים טובים, יין טוב, מאוזן ואלגנטי, שיוכל להחזיק כחמש שנים. שוב נקדים את המאוחר? הטוב מכל מה שפגשתי משנת 2006.
ציון: 89.
מרלו 2006, 147 ₪
אף עם הרבה פרי אדום ועם לא פחות ריחות של ירקות מבושלים. הרכות המרלואית עטופה במרירות קלה ובטאנינים יבשים. אם הם יתרככו נקבל מרלו סביר, אם לא – יש לנו פה בעיה. אחרי כחצי שעה הירקרקות יורדת – הטאנינים לא ממש. בקיצור, לא מהמרלו הטובים שלנו.
אורי חץ: הייתי שמח להשיק אותו עוד חצי שנה.
ציון: 85
.
שאטו גולן קברנה סוביניון 2006, 137 ₪
86% קב"ס עם קצת פטיט ורדו, קב' פרנק ואפילו סירה.
רוב היינות שטעמנו עד עכשיו מיוצרים בסדרות זעירות. כאן מדובר על כ-35,000 בקבוקים, כמחצית מתנובת היקב.
יותר רחב ומתחנף מה-05. כאמור, עניין של סגנון ושל בציר חם ובשל יותר, שאני חייב להודות שקולע הרבה פחות לטעמי האישי.
פרי שחור, ירקרק מעט, ליקרי מעט, שזיף בשל ותיבול מאופק מהאלון.
יין רחב, ארוך, מתקתק, רך ונינוח. מאוד ישראלי באופיו, עץ משולב היטב, טאנין עדיין לא עגול אבל לא נורא נוקשה. למעשה, ליד המרלו היין הזה רך בהרבה. קברנה טוב, גם אם לא מהמם.
ציון: 88.
אליעד 2006, 175 ₪
93% קב"ס, אפילו יותר מהקברנה הזני..... טוב, גם בשנה שעברה זה היה ככה, ואהבתי את היין הרבה יותר. שנה חמה = יין יותר רחב ויותר מתוק.
בשלות גבוהה, קסיס, לשמחתי אין כלל אין גוונים ירוקים.
האלכוהול צורב מעט בפה. משקף היטב את שנת הבציר – בשל, מתוק ופירותי מאוד. אלגנטיות? בשנה אחרת.
ציון: 89
שאטו גולן סירה 2002:
רגע לפני הקינוחים ברחתי הלאה. שיעורים עם הילדה, כייף אמיתי. על הדרך מזג לי אורי מהיין הזהנ שהוגש לטעימה כ"יין ארכיון". כייף. מתבגר הרבה יותר מ"סירות" חוץ לארציות, נכון, אבל בשלב הזה של חייו היין מציג פרופיל שאני יכול רק להתענג עליו. הפרי עדיין נוכח, אבל לצידו יש המון ריחות של עור ואדמה, מי שיתאמץ לרחרח כמהין - ימצא. הגוף בינוני מינוס, כך גם העוצמות, הטאנינים נעלמו - למי שיש שישתה מהר מהר, סולו או לצד מנת פסטה קלילה יחסית. בטח לא גבינות. מאוד אהבתי.
|
הערה: שמרים טבעיים לצד מוספים.
יותר מפעם אחת שמעתי כי "היין הותסס ביקב על שמרים טבעיים". בעיה.
שמרים מתורבתים הם יצורים גברתנים, אלימים ושתלטנים למדי. בסביבת תסיסה הם מתרבים ומתעופפים להם באוויר ממיכל למיכל. כמעט בלתי אפשרי לבודד מיכל עם "שמרים טבעיים" ולמנוע מאחיו לחדור פנימה, כך ש"שמרים טבעיים" הוא מושג עאטילאי ו-וירטואלי משהו.
|
