דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> יקבים וביקורים בארץ ובעולם >> דלתון לאורך ולרוחב.
 


   נעמה מועלם, ייננית דלתון.

 

פברואר 2008

טעימות אורך מהוות הזדמנות יוצאת דופן כדי לעמוד על טיבו של יקב. אפשר ללמוד על פוטנציאל ההתיישנות של היינות מצד אחד, לעקוב אחר התפתחות סגנונית מצד שני, ובכלל - לקבל פרספקטיבה טובה על מה שקורה בין החביות. הזדמנות לטעום את השרדונה-מרלו-קברנה של יקב בקליבר של דלתון אינן נופלות כל יום, ולשמחתי הזדמן לי להשתתף בטעימה כזו בתחילת החודש.
הטעימה נערכה בחדר ההרצאות המקסים של "הסקוטית", מפיצת דלתון, וזו לי הפעם הראשונה להנות ממנו מבפנים - יופי של עבודה עשו שם, ובכלל, נראה כי המעבר למשכן החדש עשה משהו לתדמית של החברה, בראש ובראשונה בעיני עצמה, אבל בהחלט לא רק. השקעה לא קטנה - אבל ראוייה. יישר כוח.

אלכס הרוני, מבעלי היקב, העביר יחד עם נעמה מועלם הייננית את הטעימה, שהתאפיינה בראש ובראשונה בגילוי לב ובישירות של צמד השגרירים מהגליל. "יקב דלתון מתכוון לגדול", אמר אלכס, "ולשם כך ייתכן ונאלץ פה ושם לוותר על הזיהוי המוחלט שלנו עם הגליל העליון". השרדונה, למשל, מגיע בחלקו (הקטן) מהרי ירושלים, כיוון שמחלת הצהבון נוגסת בתאבון בכרמי הגליל. אלכס מתחייב רק לדבר אחד - למאמץ עליון להשגת חומר גלם ראוי. דעתי הפרטית די אמביוולנטית בנדון. מצד אחד - אהבתי את העובדה כי כרמי היקב נמצאים 10 דקות נסיעה ממנו, לכל היותר. יקב אזורי אמיתי. מאידך, החברה צריכה ורוצה לגדול, ואין חומר גלם - אז מה לעשות? אולי הפתרון יהיה דווקא שיווקי - סדרות שונות לפי האזורים השונים מהם מגיעים הענבים. אולי.

אלכס גם נדרש לגבי המרוץ המטורף אחרי "הדבר הבא". האם יש בו טעם ומהו? "אין לנו הרבה ברירות" הוא משיב. "כאן זה לא בורדו, עם נסיון של מאות שנים ועם מסורת שלא תקבל שום דבר אחר. אנחנו לומדים ומנסים לראות מה מתאים ולאן, ובכלל, לתפיסתנו יקב בסדר גודל שלנו חייב להציע סל מוצרים עשיר ומגוון".
השנתיים האחרונות היו אכן שנתיים של חידושים ושינויים רבים בפורטפוליו של דלתון. מעניין ונעים לראות כי דווקא הצוות המקצועי נשאר ואף צובר נסיון וביטחון בעשייה. מרכז המבקרים הפך לפעיל הרבה יותר, נעמה מועלם - רק חמש שנים ביקב, אבל היא הייננית הרביעית אם איני טועה, מה שאומר שבחמש השנים הראשונות התחלפו ארבעה ייננים....נעמה, יש לזכור, נולדה פחות או יותר בין הכרמים, ודגש רב בעבודתה ובתפיסתה ניתן לכרם - עוד נקודה לזכותה, כיוון שהכורמות עלולה להתגלות כעקב אכילס בפעילות היקב, כפי שנוכחנו בחלק מהטעימה.

יקב דלתון מתכוון להכפיל את הייצור בחומש הקרוב. זו תוכנית שאפתנית שתעמיד אותו קרוב לוודאי באחד מחמשת המקומות הראשונים בארץ מבחינת הגודל. אלו בשורות טובות, שמעידות על התפתחות הענף ועל חוסנו. איש לא שואף להכפיל עסק כושל. שיהיה בהצלחה.




 היינות שטעמנו:

 דלתון שרדונה רזרב 2007
דוגמת חבית, כבר מעורבב לפני ביקבוק.
משנת 2005, וכבר נדרשתי לזה בעבר, שינה היקב את סגנון השרדונה שלו, והשינוי מתבטא בפחות עץ, אפילו הרבה פחות. "פרי השרדונה שלנו לא מספיק מסיבי כדי להחזיק 8 חודשי חבית", אומרת נעמה בגילוי לב, וגם ההעדפה האישית שלה ושל אלכס (שמעורב מאוד בתהליכי הייצור והשיווק) - נוטה יותר לכיוון הזה. היין לא עבר תסיסה מלולקטית, ובאופן כללי - אני אוהב את התוצאה. רענן, ריחות אשכולית, פרי טוב ואופי "קריר" וישיר, פחות חמאה, עץ ונפח, אפילו ביחס לשנים קודמות. שרדונה של כרם, במקרה הזה של כרמים כיוון שגם הפרי הירושלמי נכנס להנה (מינרלי יותר?), אבל עם טביעת אצבע ייננית ברורה. לשתות ולהנות.

דלתון שרדונה רזרב 2006
20% תסיסה מלולקטית לא פוגעת ברעננות אבל נותנת מעט יותר נפח על החך, לתחושתי. מינרלי, צעיר ורענן, זה היין שנמצא כרגע על המדף, ואם הוא נמצא גם על המדף שלכם - זה הזמן לשתות, בצהריים האביבייים הראשונים.

דלתון שרדונה רזרב 2005
חמאה, קרמל, צימוקים, נפח טוב וחמיצות טובה אם כי ברור כי זהו היין הוותיק בחבורה. לשתות.

סיכום: יינות טובים, נעימים, הכיוון הולך בבירור לסגנון הפירותי - וזו בחירה טובה ונכונה. לשתות צעיר.

 

 דלתון מרלו רזרב 2001:
ריחות מבושלים קמעא, קרמלי מעט, ואני מביט על הצבע - עייף מעט. מעט ריחות פטריתיים, היין יצא מאיזון והוא בבירור נמצא מעבר לשיא.

דלתון מרלו רזרב 2002:
שנה קשה, ותוצאה קשה. אף ירוק, ירקות מבושלים, הפרי כמעט ונעלם. מעבר לשיא, אם בכלל היה לו שיא.

דלתון מרלו רזרב 2003:
מי שאוהב פלפל ירוק - זה היין בשבילו. אני לא אוהב את זה, בוודאי לא במרלו שלי. בכלל, ירקרקות בוטה מעידה על בעייה בכרם, בוודאי כשמדובר בזן המרלו. כאן, למרות השנה הטובה באזור, המרלו לא עומד בקריטריונים של רזרב, לפחות לא כעת. הבשורות הטובות - השליטה של נעמה בכרמים מתחילה לבוא לידי ביטוי.

דלתון מרלו רזרב 2004:

עדיין סגור ומאופק באף, אבל זהו היין הכי פחות ירוק בחבורה, בבירור. דובדבן שחור ופרי אדום, נפח טוב ורכות שאופיינית לזן. יין נעים, הייתי ממליץ להמתין עימו טיפה ולשתות, לאור נסיון העבר אין טעם לנסות וליישנו. עולה על כל אלה המרלו כרם יחיד 2005, אני מבטיח לנסות את הבקבוק שיש לי בשבוע הקרוב.





ובמעבר חד - לקברנה.

דלתון קברנה סוביניון רזרב 2001:
פרי שחור ומעט צימוקים, גוון ירקרק משולב יפה.
בשל, מתקתק, היין בשיאו, לשתיה מיידית.

דלתון קברנה סוביניון רזרב 2002:
ירקות מבושלים, עשבוניות מעט תוקפנית, טאנינים נוקשים ומרירים - הכל מצביע על הבשלה פנולית בעייתית. שנה חמה וקשה, והיין הזה הוא חלק מקורבנותיה. נשאלת השאלה אם יקב בקליבר של דלתון היה צריך לוותר על הרזרב בשנה כזו, ולשם ההגינות אני מודה שלא שאלתי את השאלה, ואני נותן קרדיט לאלכס ונעמה שממרחק הזמן - התשובה שלהם היתה חיובית.

דלתון קברנה סוביניון רזרב 2003:
חזרנו לעניינים. פרי שחור, שוקולד, מנתה ורעננות כללית שהיין משדר. פרי בשל, מאוזן, טאנינים רכים ומשולבים, יין טוב משנה טובה.

דלתון קברנה סוביניון רזרב 2004:
יותר אלגנטי משנה קודמת, קווי דמיון דומים - פרי שחור ושזיפי, מנתולי ומתובל מעט יותר, מאוזן ורחב אבל פחות עשיר ובשל מה-03. יופי של יין.

דלתון קברנה סוביניון רזרב 2005:
סגור ומהודק, ובכל זאת ניתן להרגיש כי היין בשל, מתובל ועשיר. רענן, מעניין ומורכב, חומר טוב לפחות כרגע משאיר רושם של פוטנציאל גבוה יותר מכל אחיו הבוגרים.

האם זו התבגרות של הכרמים? שליטה יותר טובה בחלקות ובהכרתן? כורמות משופרת? ייננית שנכנסת טוב יותר לעניינים? נראה כי הכל נכון, ובכל זאת, אני חייב להודות כי הטעימה איכזבה מעט, בעיקר בבחינת היינות על ציר הזמן. המרלו - כל מילה מיותרת, והקברנה עדיין צריך להוכיח שהוא יכול להתבגר, וכי ה-1998 הנפלא אינו יוצא הדופן.
אני מודה שהיה צריך הרבה אומץ כדי להציג טעימה כזו לקהל המקצועי, ואני מודה על ההזדמנות. הכיוון של היקב - טוב, אם כי הגידול הרציף בכמויות - רצוי שייעשה בזהירות יתרה.

לייבסיטי - בניית אתרים