אוקטובר 2012

1) כבר מכיתה ה' - מלחמה נגד אלכוהול וסיגריות.
כותרת הכתבה המבטיחה צדה את עיניי באחד האמשים. האם אפשר להישאר אדיש נגד "מלחמת אין ברירה" מוצדקת שכזו?
הנתונים המתפרסמים מדי פעם מפחידים, בייחוד את מי שיש לו ילדים בגילאים הרלוונטים. אם להעריך את ממוצעי הסקרים, כ-50% מבני הנוער צורכים באופן קבוע אלכוהול כלשהו, (פחות מ-40% שותים יין, ו-20% שצורכים טבק). ילדי כיתות ה-ו, שישתתפו בפיילוט שייערך במודיעין, נמצאים בדיוק בגיל ה"נכון": עוד לא שותים ומעשנים, לפחות לא כתופעה גורפת, אבל נמצאים רגע לפני החטיבה, שם מתחילים העניינים לצאת מכלל שליטה.

2) אז איך הולכים לעשות את זה? אין לי אינדיקציה, וגם התקשיתי למצוא אחת בכתבה. אם להאמין לנתונים שמבשרים שישראל נמצאת במקום השני בעולם בצריכת אלכוהול בקרב בני 11, כנראה שלאף אחד לא יהיה ממש חשוב ה"איך". העיקר התוצאה, ובצדק. מנסיון קצר של הרצאה להורים ששמעתי לפני שנה, הכלים העיקריים יהיו הפחדה ושלילה גורפת של עישון ואלכוהול. בהרבה מיקרים הוכח כי גישת יד קשה ו"אפס סובלנות" מצמצמת תופעות שליליות: "אם שותים - לא נוהגים", למשל, הוא קמפיין מעולה שהכניס טוב טוב להרבה ראשים שמחיר העבירה עלול להיות מאוד כבד, הרבה לפני אובדן חיים בתאונה.
אל הקמפיין למניעת עישון אנחנו הרי מצטרפים בשתי ידיים, ולוא רק מסיבה אחת: למעט במקרה אחד, שגם הוא כבר איננו איתנו, ידוע שעישון פוגע אנושות בחוש הטעם. גם אלכוהול "כבד", אני מניח שתהיה הסכמה, אין לעודד לפני גילאים מאוחרים יחסית. אבל השאלה שמעניינת אותנו ביותר, כיצרני-משווקי ואף צרכני היין, היא האם ישנה דרך אחרת, שתתבסס על כבוד ליין (הרי אין חולק על התועלת הבריאותית שנובעת משתייה מתונה שלו, על ההקשר התרבותי-חברתי שלו, על היותו חלק מנוף הארץ ועוד ועוד). 

3) האמת, שישנה גם טקטיקה אחרת להשיג מטרות אסטרטגיות בישראל. הפלא ופלא, חלק גדול מהקמפיינים המוצלחים מופנה לעבר ילדים, ונוקט בשיטות של הסברה ולא של איום: ניזכר בקמפיין המוצלח שמעודד את הילדים לחפור לנו בראש בכל פעם שלא "מקליקים" את חגורת הבטיחות, או במסע ההסברה הזכור לשמירה על פרחי בר, ואפילו הקמפיין הכי חדש, שמסביר שיש לנו רק טבע אחד, ואם לא נשמור עליו, אנחנו, פשוט לא יישאר לנו ממנו. אחרי כמה שנות שינון (וחלוקת מדבקות ושקיות זבל באתרי השטח של החברה להגנת הטבע), מסתבר כי השנה עם ישראל השאיר את "השטח" במדבר הג'יפאי הרבה יותר נקי ומסודר מבעבר. אז אולי יש עם מי לדבר. השאלה איך.

 


























4) בבורדו, למשל, מצאו דרך, או שלפחות מנסים אחת. הערה מקדימה: גם בצרפת, ממלכת היין הגדולה, הגישה הרווחת היא של "אפס סובלנות" כלפי כל מה שמריח אלכוהול+נעורים. ולמרות זאת, המקבילה של מכון היין הבורדלזי מציע תוכנית לילדים מגיל 6 (במילים: שש), שעיקרה פיתוח היכרות מוקדמת של הילדים עם גפן היין ומחזור החיים שלה, עם הייננים העושים במלאכה, הציוד, התהליכים ושאר עניינים. המטרה של התוכנית איננה להקנות הרגלי שתייה נכונים לילדים בני 6-11. המטרה היא להציג לילדים את החשיבות הכלכלית של ענף היין בבורדו, לצד כבוד למסורת ולמורשת האדירה של חקלאות מוצלחת שמתקיימת באזור בו הם חיים. אגב, גם בבירת היין העולמי התוכנית לא תשווק באגרסיביות לבתי ספר, הם יהיו אלה שיצטרכו לפנות לאירגון ה-CIVB כדי לקבל פרטים ולהירשם. המימון, אם תהיתם, יגיע כולו מהאירגון הנ"ל.


הצילום באדיבות Gironde-vert.

 

5) "הורים ובני נוער צריכים להיות מודעים כי שתיית אלכוהול עלולה להיות מסוכנת לבריאות בגיל 15 ואף אחר כך, והכמות הנכונה לשתייה היא כלום". לא, זה לא (רק) בישראל, זו ההמלצה של מנכ"ל משרד הבריאות של בריטניה, מלכת הסחר העולמי ביין ואלכוהול. מאידך, סקר שנערך בממלכה קבע כי רק 40% מההורים משוחחים עם ילדיהם על אלכוהול וצריכתו, וכי ה"חוכמה" המקובלת של לעשות זאת מעט לפני גיל 15 - עלולה להתגלות כמאוחרת. מצד שני, אין מחלוקת כי סוכר, שומן ומלח הם חומרים מסוכנים לא פחות לנוער, ולגביהם אין חקיקה מגבילה. נכון, זו טענה מעט דמגוגית, כיוון שבחינה מדוקדקת בעזרת מנועי החיפוש לא העלתה אף מקרה של אלימות בעקבות צריכת כמות מופרזת של דאבל מק רויאל, בעוד שצריכה מופרזת של אלכוהול עלולה להתגלות כמדרבנת אלימות קטלנית, לפחות כך גורס המחוקק. רק לא לשכוח כי מי שדוקר בשיכרות - לוקח איתו את הסכין עוד בהיותו פיכח. ואת זה הוא למד מהסביבה, מהבית.

6) אבל זו בדיוק הנקודה.
ילדינו מושפעים מאיתנו כמעט בכל נושא: לבוש, אוכל, בילויים, מסעדות, חופשות, סגנון חיים בכלל. למרות שאין חוק האוסר להגיש לילד בן שלוש כוס מוסקטו מתקתק לתבל את השניצלונים (המזיקים) שהוא אוכל לארוחת הערב, אינני מכיר אף הורה שעושה זאת (בוצדק, בצדק). אבל האחריות על הקניית הרגלי שתייה נכונה ואחראית - הרי ילדינו רואים את רובנו עם אלכוהול יותר מפעם בשבוע - אינה שונה מהקניית הרגלי אכילה, שינה, לימודים ושאר ירקות. קל מאוד להיתפס לנזקים של שתייה בלתי מבוקרת - הן הבריאותיים והן ההתנהגותיים. אבל בה בעת הוכחו כבר היתרונות הברורים של צריכה מתונה של אלכוהול, ובעיקר של יין.

7) קראתי לאחרונה את פרטיה של תוכנית בריטית לגילאי 16 פלוס, בסך הכל שעתיים אבל בנויות בצורה שמשנה את הגישה של בני הנוער לאלכוהול. ריצ'ארד באמפילד MW מסכם את הרעיון במשפט פשוט: "המפתח הוא לעודד את בני הנוער להעריך מה הם שותים, וללמדם כי באלכוהול יש הרבה יותר מאשר השאלה כמה אפשר לשתות".


שימו לב לאזהרה מס' 3.


8) הבעייה העיקרית היא כי ברוח התקופה והפופוליזם הגואה נגד כל מה שמריח אלכוהול, הסיכוי להרים בישראל משהו ממוסד כזה - נראה די נמוך. אני שב ומדגיש כי גם בארצות יין קלאסיות, הגישה הרשמית הרווחת היא כאמור "אפס סובלנות" לשתיית בני נוער, אבל לצידו ישנן תוכניות שמנסות גם לחנך, לא רק להפחיד. הרי כמו כל איסור גורף בגילאים הללו, בחלק מהמיקרים זה יכול להוות גורם מדרבן דווקא לכיוון השני. זה, יחד עם הנטייה של הורים להתעלם מחינוך לצריכה מתונה של אלכוהול, מציע מתכון לאובדן שליטה בהסתברות גבוהה. אז מה נשאר?

9) כנראה שרק שיטת "עשה זאת בעצמך". האם חשיפת ילדים צעירים למעט יין או בירה היא מתכון מוכח לאסון? האם ילד שיושב לארוחת ערב משפחתית מבקש לטעום מכל מה שיש על השולחן, רשאי וצריך לטעום גם מעט מהיין ששותים הוריו? באווירת הכמעט טרור שיש כנגד הרעיונות האלה בישראל, אני מתקשה להמליץ על כך בפרהסיה. אבל אני מזכיר כי בארצות היין הקלאסיות של אירופה (איטליה, ספרד, צרפת), טיפת יין מהולה במים היא עדיין חלק כמעט קבוע מתפריט הילדות של לא מעט משפחות, בוודאי באזורי הגידול והייצור.  

10) אז מה המתכון? לא בטוח שיש אחד אוניברסלי, ובוודאי שישנם מיקרים בהם ראוי שהאלכוהול יישאר מחוץ לתפריט. אני יכול לספר רק על ההחלטה האישית שלנו. בטיול שעשינו לאחרונה בנגב ניצלתי את ההזדמנות להראות לבנות את הכרמים החדשים סביב מצפה רמון ולהסביר על החלוציות הנועזת בנסיון הזה. בכל נסיעה צפונה אנחנו עוברים ליד כרמים, לפעמים טועמים ענבי יין מתפקעים מעסיס, לפעמים מציצים פנימה ואף לוקחים חלק צנוע בתהליך הייצור. יין הוא חלק מהתפריט שלנו, קצת פחות ממה שתחשבו אבל הוא בהחלט חלק ממנו, והנוער הצעיר בהחלט מוזמן לטעום ולהביע דיעה. היופי הוא שהן יודעות לאהוב את זה. הקסם הוא שהן כבר בוחרות להגביל את עצמן ללגימה מתונה אחת בלבד - לא כי אסור, אלא כי זה חלק מהרגל של תזונה נכונה.
אני שב ומפנה למאמר המרתק שמספר על מה הילדים שלנו יזכרו מאיתנו בבגרותם. חינוך לתזונה בריאה נמצא במקום גבוה ברשימה. אני בטוח שתת סעיף של זה צריך להיות חינוך לכבוד כלפי יין ואלכוהול.


היי, הנה היין הראשון שעשינו ! ביקור ביקב תבור.

11) ומה לגבי אלכוהול "כבד"? זה נמצא מחוץ לתפריט הנוער, וצריכתו הביתית מוגבלת על פי רוב לשעות מאוחרות (אפשר לחשוב כמה אני שותה...). יחד עם זאת, אני די נבוך מול האסטרטגיה הזו, כי לאור יחסי הכוחות הברורים בשוק, רוב הסיכויים שבחברה שמחוץ לבית ההיתקלות הראשונה תהיה עם וודקה, לא עם יין. האם אני עדיין טומן ראש בחול? לא יודע, אבל אולי נתכנן סדנת וויסקי לגיל 16....

12) ממש ברגע האחרון, נתקלתי במאמר של אריק אסימוב שדן בדיוק בנושא הזה. כרגיל, הוא תמציתי וקל לקריאה. מה שמעניין פה - אפילו מדהים - זו כמות התגובות למאמר. כנראה שזה נושא שמטריד לא מעט אנשים.

13) אחרון חביב - אני מקווה להצליח לארגן לקראת סיום החטיבה תוכנית קטנה של "שתייה אחראית" לקבוצה כזו או אחרת של תלמידים. הרעיון - כמו בבורדו. להכיר לצעירים את הפנים היפות של ענף היין הישראלי, לבקר בבציר, בכרם, ביקב. עוד לא מגובש, עוד יש זמן, עוד אין רעיון למימון. נראה מה יהיה ואיך, אבל ברור שאסור לנו להשאיר את הזירה רק להפחדה, איומים וחינוך לאפס צריכת יין, מבלי להאיר את הפן המקסים של שתייה מתונה ואחראית של המשקה הכי נפלא שיש בעולם.
 
   

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
לייבסיטי - בניית אתרים