מרץ 2011
יקב פלם - טעימת העשור.
תקציר: בברנז'ה אוהבים לאהוב את הפלמים. אנשים צנועים, חרוצים ומוכשרים, שעושים גם יין טוב. רגע לפני שזה הופך להיות דביק  -
קישור לטעימה הקודמת משנת 2007, כולל היסטוריה קצרה ומפרגנת על היקב

הפעם  - חגיגות עשור - שימו לב כמה יקבים חוגגים עשור - רק עשור, יקבים שנדמה שהיו איתנו מקום המדינה. לכבוד הארוע הוזמנו לטעום עשרה בצירים של קברנה סוביניון רזרב, אחת התוויות המוצלחיות (והיפות!) בארץ, שלצערי עומדות להעלם, או לפחות לעבור מתיחת פנים עיצובית - כן, היקב הפך כשר משנת 2010. השאר לא השתנה בהרבה. 120,000 בקבוקים,  65% מתוכן תחת קטגוריית הקלאסיקו הזולה יותר – כולל הלבן והרוזה. נקודה מעניינת - אנשי פלם טוענים שהם היו היצואנים הגדולים ביותר בקרב היקבים הלא כשרים. התואר מתפנה. יש קופצים? 
 
 
 
הפלמים יושבים בירושלים, אבל הגנטיקה של היקב גלילית. גולן, היינן, מת על הענבים משם:
"העוגן שלנו הוא הגליל – זו החלטה נכונה, מבחינתי. בראש ובראשונה כי היום קשה למצוא חלקות בגליל. שנית, יש לטרואר הגלילי יש ערך מוסף". החלקות העיקריות הן בכרם בן זמרה ודישון, גם מקור המרלו שהיה מכרמי יוסף נדד לגליל. הרי ירושלים תורמים קברנה פרנק, פטיט ורדו, חלק מהסירה ומורבדר אם איני טועה. לא ממש עקרוני: הקברנה והמרלו, הזנים החשובים והעיקריים, מגיעים מהגליל. "היינות משם אחרים, ומתאימים למה שאני מחפש".

אז מה גולן מחפש?
היום נהיה מאוד אופנתי לדבר על אלכוהול נמוך, בציר מוקדם, יינות פחות מרוכזים. היינות של גולן עושים אותה עבודה, הרבה קודם, רק בלי יחסי ציבור. בשיאים, יהיו אלה יינות שופעים ועשירים אבל לרוב מאופקים ואלגנטיים, עם אישיות מאוד "גולן פלמית" כזו: סינתזה של כישרון וצניעות.
כל השאר - בהמשך.
הערה לא ממש רלוונטית: מעניין להשוות את רשמי הטעימה שלי מלפני ארבע שנים לאלה מהיום. במילים צנועות - עקבי. במונחים אמיתיים - תותח על. בתכל'ס - זה קורה לפעמים.
יאללה, ליינות.
 
 
1999:
צבע בהיר. עדיין יש פרי אדום על האף. מעט עץ וטחב. נעים ובוגר.
כבר לא מאוזן. חמיצות גבוהה. פרי מאוד ברקע. טאנינים יבשים. רזה למדי. לא מת אבל לא ממש חי.
.
2000:
צבע כבר יותר מלא וכהה. מעט יותר. 15% מרלו. מקור חדש לענבים תורם לעליית  מדרגה.
האף הרבה יותר חי. עור ישן עם המון פרי. תיבול עשבוני נעים, עץ נוכח, חמיצות טובה, טאנינים יותר רכים, עם מעט נוקשות בסיום, סיום מעט חם בלשון. מורכבות? עוד לא. נפלא לאוכל.
.
2001:
מעט נימות ירקרקות. פחות בשלות. הפה גם יותר ירוק. יש המון פרי. נפח טוב. סיום ארוך. יופי.
.
2002:
בכב"ז, כמו בכל הארץ, היתה שנה מאוד חמה, ופרי בכרמים נמוכים ממש נשרף באוגוסט.
ריחות טיפה אובר רייפ. ליקרי מעט. טחב קל. טיפה ברט. חמיצות נמוכה יחסית. טאנינים מתוקים. סיום מריר. הפרי מעט ברקע. לא מורכב או מאוזן במיוחד.
.
2003:
6% מרלו.
מהודק יחסית. עדיין רענן ופירותי. הפרי בפרונט, גם העץ נוכח. פאזה חדשה. עדיין קצת יותר מדי עץ. נפח מצוין – כרם דישון נכנס לעבודה. הרבה יין על החך. לדעתי יכול עוד להתרכך בבקבוק.
.
2004:
מרגיש מעט יותר בוגר. טחב, ירקות מבושלים, עיפרון, וגם המון פרי חוץ מזה. 12% מרלו. מעט פחות מרוכז מה-03. גם פחות מדויק. קורה.
.
2005:
סוג של עליית מדרגה. בציר ראשון ביקב החדש. ריכוז טוב, חמיצות יפה, פרי עשיר, נקי כמעט לחלויטין מירוק. שזיף בשל, טאנינים רכים, מאוד צעיר ועל הצד הפירותי. יין מלכותי שיש בו הכל.
.
2006:
קצת פחות בשל, יותר לכיוון האדום, הפה מאוד מתובל – גולן טוען להשפעת הפטיט ורדו. (6 אחוז מרלו ועוד 6% פטיט ורדו). זה שינה מאוד את היין. מרווה ולקריץ על הפה. בישום קל. רענן, צעיר, מורכב ומתובל. צריך זמן.
גולן: היתה שנה טראומטית, מלחמה בצפון, הכרמים היו בלתי נגישים אבל בסופו של דבר יצא טוב.
.
2007:
הבציר שכרגע בשוק.. סגור באף.
מתובל, פרי עשיר, דומה לשנה הקודמת. חמיצות יותר גבוהה, סיום יותר קצר. לא על הצד העוצמתי של הגליל. הכל מכוון למדיום סקייל. בהבשלה, בריכוז הפרי בתסיסה וההשרייה, וגם בשימוש בעץ. אכן, אלגנטי בקונטקסט ישראלי. ברטיות קלה. לדעתי היין ברמה בין ה-06 ל-08. הסגנון מתייצב, הרמה הכללית עולה.
.
2008:
170 ש"ח מוצדקים לגמרי. היין יושק באפריל, אולי לכבוד יום הולדתי. 3% כ"א של פטיט ורדו ומרלו. הפרי טיפה יותר מרוכז על האף – אבל לא מתפרע. בקו האיכותי של ה-03 וה-05, כלומר הכי טוב של היקב. יין עשיר ומדויק. 13.8% בלבד. לא כבד על האף. עשוי טוב, מאוזן ומורכב, מאוד מהנה.  
יומולדת שמח.
לייבסיטי - בניית אתרים