יולי 2008

"ויקטור, טלי, אין ברירה. אנחנו חייבים להוציא לשוק יין מבעבע. ההיסטריה בשיאה, ואנחנו נתפסנו  עם המכנסיים קצת למטה, בלי מספיק סחורה. הבלאן דה בלאן מבציר 2004 (BDB) יהיה מוכן רק בשנת 2010 - ומה נעשה עד אז, נפקיר את השוק לקאוות הספרדיות?"
את המילים הללו אמר - או שלא - מנכ"ל יקבי הגולן, שלום בלייר בישיבת הנהלה שהתקיימה לפני כשנה. רשות הדיבור עברה לבנצי אלישע, אז עדיין מנהל השיווק של היקב:
"יש לנו כמה עשרות אלפי בקבוקים שמיועדים לתווית ירדן ברוט. הללו אמורים לשהות על השמרים כשנתיים-שלוש במקום החמש של ה-BDB. יש לנו מה לעשות בנדון?"

ענת רושנסקי, אז מנהלת חברת השיווק האמריקאית של היקב ובעוד חודשיים מנכלי"ת טרייה, הגיבה במהירות: "יש לי רעיון שיתפוס שתי ציפורים במכה אחת. נוציא את הברוט מוקדם יותר, אבל תחת תווית גמלא העייפה משהו. כך נוכל גם לתת זריקת מרץ לסידרה, וגם להוציא לשוק יין מבעבע וקליל יחסית, ואפילו לתמחר אותו זול יותר".
כל העיניים הופנו לעבר ויקטור שונפלד. שונפלד,  אגדה עוד בחייו, הוא היינן המוערך בארץ, חבר ההנהלה הוותיק ביותר ביקבי הגולן והפוסק האחרון ככל שאמורים הדברים במוכנות היינות לשיווק. "זה לא יהיה אותו סיגנון שהכרנו מביקבוקים קודמים", אמר ויקטור, שעשה תקופה לא קצרה בבית השמפניה המצויין Jacquesson. "ה-BDB משחק במגרש של שמפן, וגם הברוט נבנה מתוך גישה דומה. פינו נואר ושרדונה מככבים בו בחלקים שווים, והענבים הללו מגיעים מהכרמים האיכותיים ביותר של היקב. הבציר - ידני, התסיסה האלכוהולית היא של אשכולות שלמים, התסיסה השנייה - נעשית בבקבוק. אז מה אתם מבקשים, שבגלל שיקולים שיווקיים נוציא את היהלום הזה בעיבוד חלקי?"
הנוכחים השתתקו במבוכה. "גם שיקולים שיווקיים הם שיקולים רלוונטיים....", מילמל מישהו, אבל השתתק מייד נוכח מבטו המצמית של בלייר. חלק לא מבוטל מהמוניטין של היקב מהרמה מבוסס על כך שלא מוציאים לשוק יינות לא מוכנים.  ויקטור בקש להתייעץ עם טלי סנדובסקי, הייננית המוכשרת שאחראית בפועל על המבעבעים כמו גם על יינות הקינוח הנפלאים של היקב. אחרי דקות ארוכות הם חזרו לחדר הישיבות.
"טוב", אמר ויקטור לבסוף. "אני מצהיר בפניכם כי הרבה לא יישאר מאופי השיטה המסורתית, כי גם כשמפסיקים הריון באמצע - לא מקבלים חצי ילד אלא כלום. ובכל זאת, בואו נלך על זה".

היה או לא היה? לא יודע, אבל את הברוט גמלא החדש הוזמנו לטעום אחרי ששהה שנה בלבד "על השמרים", בלילה הלבן של תל אביב, יום חמישי ה-3 ביולי 2008. לילה לבן? לילה שחור. שחור אם אתה מחפש חניה, שחור - אם אתה צריך להכנס חלילה לעיר או אם אתה רוצה לתפוס מונית לנמל תל אביב, שם חיכתה לי המשאית הקלה שלי. קצת אחרי חצות, ביציאה מהעיר, נסעתי לאורך שד' רוקח וצפיתי מבועת בפקק האימתני בכניסה הצפונית לתל אביב - רק אופניים בשנה הבאה ורק אם מוכרחים, מילמלתי לעצמי. חזרתי עייף ומלא אלכוהול מלה לה לאנד, מול כיכר אתרים ועל שפת הים, שאירחה את ההשקה של הברוט גמלא החדש.

אז איך היתה ההשקה? כמו היין. תוססת, אנרגטית, מלאת חיים. הברוט גמלא החדש עושה בדיוק את מה שמבקשים ממנו, אבל חלק מהעומק והמורכבות של הגירסאות ה"ירדניות" - הלך לאיבוד. מה חלק, כמעט הכל, אבל מה שנשאר לא רע. הביעבוע אלגנטי ונעים, ריחות של פרי לבן ומעט ריחות אדומים מורגשים על האף, המון ליים שמורגש גם על החך שנהנה ממתקפה של טעמים לימוניים חדים. הכל ב-Small scale, ללא רוחב או עומק מיוחדים. רמת הסוכר עומדת על כ-7 גרם לליטר, מה שאומר שהיין מרגיש יבש וחד, הרבה יותר מהמבעבע החדש של יקבי כרמל. הוא גם מרגיש הרבה פחות חנפן ויותר מתוחכם ממנו, אבל, מה לעשות, הוא גם עולה יותר, כ-70 ש"ח לצרכן. היין יהווה בסיס נהדר לקוקטיילים אופנתיים, יוגש כאפריטיף מרענן או סתם לפינוק של קיץ חם - זה אחלה יין, לבטח לא המבעבע הטוב ביותר שהוציאו ביקב, אבל מלכתחילה הכיוון היה אחר לגמרי. שווה כל גרוש, בעיקר אם זוכרים שזה לא ה-BDB ובטח לא שמפניה.
ציון: 84.

 

לייבסיטי - בניית אתרים