יוני 2008

קיצור תולדות זמן היין המודרני בישראל:
בשנת 1987 יצא לשוק הקברנה של 1984 ושוק יין הפרימיום הישראלי נולד. היה בו פחות או יותר שחקן אחד - יקבי רמת הגולן.
בשנת 2000 כבר הפך להיות ברור כי יקבי הבוטיק הם תופעה שתישאר כאן לנצח. הפער האיכותי בין רמה"ג לשאר התעשיה החל להיסגר.
בשנת 2003-4 ראינו כי גם ברקן, כרמל ואפרת למדו כי העתיד טמון בפרימיום. פערי האיכות בייצור היין בין היקבים הגדולים לבין יקבי הגולן החלו מצטמצמים באופן משמעותי.

יקבי הגולן היו הראשונים בארץ להבין כי יין טוב מתחיל בכרם. כלומר, כולם ידעו לצטט את המשפט, מעטים עשו משהו כדי ליישם את מה שנדרש לשם כך. כרגע המושג החם הוא "חקלאות מדייקת" - וזו קיימת ברמת הגולן כבר מזמן. מה שחדש היא הרזולוציה הנוכחית של מאמצי מיפוי הכרמים, מהלך שעשוי לשמר פער כזה או אחר בין יקבי הגולן לשאר התעשיה.  בזמן שייננים מתגאים בשיחות פרטיות בפיקוח שהם החלו לקיים על כורמיהם, אנשי רמת הגולן כבר ממפים את איכות רגבי האדמה בשטחי הגידול. כשמנהלי יקבים חונכים תחנה מטאורולוגית - מגלים ליקבי הגולן כבר יש 11 כאלה מזה שנים. יש היי-טק גם ביין, ורמת הגולן הוא מקום טוב ללמוד על ה"אופנה" הזו.

"המטרה העיקרית היא לייצר יין טוב יותר", עונה ויקטור שונפלד על השאלה למה צריך את כל זה. "האמצעי הוא העלאת איכות חומר הגלם, וביתר פירוט - הבשלה אחידה של הענבים, של האשכולות, של החלקות ושל הכרמים". מי שמכיר את המצגת של ויקטור בנדון - הרוויח. מי שלא - טוב, אני לא מתיימר, אבל אביא כמה נקודות מעניינות ממנה. ליתר דיוק - רק שלוש, פלוס המלצה חמה לנסות ולשמוע פעם את ויקטור, כנראה היינן הפעיל הותיק בארץ, מדבר על זה.

1) על הגובה של רמת הגולן
באזורים בהם האקלים אחיד, הדגש העיקרי הוא על הקרקע (דוגמא - בורדו).
באזורים בהם הקרקע אחידה יחסית, הדגש הוא על האקלים (דוגמא - רמת הגולן).
הכוונה היא להפרשי הגבהים האדירים שיש ברמת הגולן, ולטענה כי הגובה האבסולוטי של הכרמים מתורגם בתורו לאיכות חד משמעית.
כלל האצבע הגס אומר: כל מטר בגובה פני הקרקע מחקה תזוזת קילומטר צפונה בקו הרוחב. 
כלל האצבע הזה מעמיד את הטופ של כרמי הגולן באותו קו רוחב של בורדו, וכל יקבי הרמה מקבילים לאזורים שונים בקליפורניה. מעניין.

2) "חקלאות מדייקת" על קצה המזלג
התמונה המתוארת מציינת תוצאות מדידה באחד הכרמים של רמת הגולן. בין הדברים שמודדים: מליחות הקרקע, מוליכות, עומק שכבות קרקע ועוד. לא משנה מה הדיאגרמה הזו מראה (מוליכות חשמלית), אבל המידע שמופק מהנתונים הללו מסייע לכורמים להגיע לאחידות גבוהה של הבשלת האשכולות בחלקות השונות.

3) שולחן המיון.
בסופו של יום, אחרי כל המאמצים, יש חשיבות עליונה למיון ידני של הגרגרים. נכון שבחלקות העל של בורדו ובורגון זו פרקטיקה ברורה, אבל בישראל, ביקב של 6M בקבוקים?התרשים הבא מראה את התוצאות המתקבלות עם ובלי מיון. את החשיבות לאיכות הסופית של היין דומה שאין צורך להסביר - במקום ערבוב של ענבים ירוקים, בשלים ורקובים מתקבל יין שעשוי מענבים בשלים בלבד.
(הערה - כחול עם מיון, ורוד - בלי).

וכשמגיעים ליקב, אי אפשר בלי טעימה. טעימה קלה? לא ממש.
מבעבע רוזה 2008
יין הבסיס רובו שרדונה – כשני שליש, 10% פינו נואר לצבע הסופי.
היין סיים תסיסה שנייה – עדיין עכור, צבע סלמון כהה, צריך "לשבת" על השמרים עוד שנים רבות. 
ריחות של פטל ופירות יער, מינרלי, מאוד פירותי – אבל הפרי האדום ידעך, אומר ויקטור.
 מאוד חד ופריך כרגע, אין מה לנתח ולדבר – אבל יהיה כייפי.
אגב, מעטים זוכרים רוזה מבעבע בשיטה המסורתית שהציגו יקבי הגולן בסדרת גולן לפני עשור בערך. המוצר הקדים את זמנו וירד מהמדפים, וההמשך ידוע - היסטריה.
 
ירדן ויונייה 2007
משנת 2008 יש גם ניבה בכרם מרום גולן, ויש נטיעה גם בעין זיוון. זה עדיין 100% אודם, .
כמות העץ החדש נשמרת על שליש,שליש חביות ישנות, שליש נירוסטה.
פרי לבן, משמש ואפרסק, פרחוני, מנטה ואניסי, מאוד שופע, החבית כמעט ולא מורגשת.
גוף מלא, מנטולי, ארוך, מתיקות מדומה גבוהה, מעט צורב מהאלכוהול, סיום מריר מעט. יין מלא, ארוך ועשיר,
 
ירדן שרדונה 2007
ירדן שרדונה אודם
ירדן שרדונה קצרין
השוואה מעניינת בין שלושת תוויות השרדונה ירדן. אודם מריח מינרלי יותר, הקצרין מרגיש יותר מרוכז אך סגור, מציע עץ קלוי-אגוזי ומרקם שמנוני כמעט על החך.
הירדן הרגיל – פתוח, נגיש, עשיר, מתקתק, חמיצות מאוזנת.
האודם – פחות מתוק כרגע, יותר רחב ומינרלי, אם כי עדיין מרגיש מתוק.
הקצרין – קרמלי מאוד בא אך במפתיע הכי פחות מתוק על החך. מרוכז, רחב וסגור יחסית. עדיין רחב ועשיר יותר מכולם, עם הרבה עץ נוכח. יש עדיין ביקוש לסגנון הזה, למרות שהמומחים " מבינינו יעקמו את האף מולו. עדיין יכול להחזיק כ-7 שנים.
פינו נואר 2005
2003 – שינוי סגנוני. עד אז היין היה מאוד מרוכז ועשיר. אנשי היקב התחילו ללכת אחורה בבשלות, לכיוון יותר ארומטי. (עין זיוון מייצג היטב את הכיוון הארומטי). אף משכר – שוקולד, סיגליות ומעט קירש.
הפה – עוצמות מתונות בקטיפת שוקולד, סיום מעט ארוך ואלכוהולי,
 
דוגמאות חבית משני כרמים – 08:
מרום גולן פרחוני, קפה קלוי, ליקר קאלוהא.
דוגמת עין זיוון יותר בשלה ופירותית, אלגנטי וטעים(!) אם כי פחות מורכב ארומטית מהקודם.
אבל העין זיוון הזה... פשוט יאממיי!
 
ירדן מרלו 2005
ירדן מרלו קלע 2005
ירדן מרלו תל פארס 2005
שימו לב – שני SV חדשים של מרלו, ייצאו לשוק בקרוב.
כרם קלע ניטע בשנים 1995-6באזור צומת ווסט, ונתן תוצאות טובות. 
עד עכשיו תנובתו מצאה דרכה למרלו ירדן הרגיל.
תל פארס ניטע קודם, 1983-4, היין היה היה הלב של הירדן מרלו.
הפרי ממרכז הגולן נותן משהו ריבתיי, הקלע מעט אדמתי ויותר פרחוני ארומטי,
שניהם מתובלים ירקרקים – מרווה ואורגנו., למשל. אין זכר לפלפל הירוק המבאס.
אגב, אין מרלו אורטל ב-05.
המרלו ירדן – ירוק, כרגע לפחות, אפילו מעט מחוזר. מרוכז ועשיר, אם כי פחות מעניין מהשניים הבאים.
מרלו קלע – יותר אלגנטי, מתובל להפליא, ללא פלפל ירוק, עץ נעים, מעט קקאו ושפע של פרי שחור ובשל. ריבתי? מעט.
מרלו תל פארס – יותר בשל, ריבתי, מרוכז ועוצמתי, פחות מורכב ואלגנטי, עדיין – מבנה טוב, אורך ונפח מצויינים.
 
סירה ירדן 2004
סירה ירדן 2005
סירה ירדן חבית תל פארס 2008
הראשון – פחות מתובל ורחב, ה-05 מתפרץ מהכוס, מתובל ועשיר, אם כי מעט פחות בניואנסים פירותיים.
ה-05 עוצמתי בהרבה, מתובל ומתקתק אפילו. טאני יותר, רחב ומאוד אוסטרלי יחסית. ה-08 מזכיר אותו מאוד, אם כי כרגע הוא יותר ירוק ומתובל.

מכאן עברנו לטעום קברנה - טעימת אורך וקצת SV. השתדלתי להתמקד בנקודות השוני בין היינות, שכן לקברנה ירדן יש תמיד את האיכויות הקבועות שמוגשות בסגנון קבוע: חבית נוכחת, פרי עשיר ומרוכז, מורכבות ואיזון.


ז'קסון - כאן למד ויקטור את סודות היין המבעבע.
"בקרוב" ירדן רוזה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.
מרלו אורטל - בקרוב לא לבד.

ירדן קב"ס 00
אף צעיר ורענן לגמרי, מעט עור ישן, פרי שחור, שזיף ופרי יער.
גוף בינוני – עשיר, רך, פרי נהדר על החך, יין רענן ומאוזן. לשתייה.
 
ירדן קב"ס 01
מרגיש יותר מרוכז מה-00, תיבול ירקרק ומחמיא, גוף מלא, ללא סימני גיל, מתקתק ומלא, סיום ארוך. יין מעולה ומלא קסם ואנרגיה. לשתות, אם כי אפשר לשמור, אבל למה???
 
ירדן קב"ס  02
השמועות על מותו היו מוקדמות מדי. גם כאן לא ניכרות שיני הזמן. חבית נוכחת, מתובלת, פלפל שחור,
הגוף קצת יותר קל מהקודמים, פחות מתוחכם. נגיש ורך.
 
ירדן קב"ס 03
קירש, קסיס, מעט ריבתי, מרוכז, וניל, עשיר עד כאב. טבק, עור חדש,
גוף מלא, מאוזן למדי, חמיצות עדיין בועטת בפה, טאנינים נוכחים בסיום. תנו לו זמן. זה יין גדול.
 
ירדן קב"ס 2004
מתובל להפליא, מעט זיעה, פחות מוחצן ואקספרסיבי מהשניים מסביבו אבל הוא אלגנטי, מפורט ומעניין לא פחות. מעט ירקרק, מרוכז ועשיר, סיום ארוך ומתקתק. טאנינים עדיין נוכחים. לשמור.
 
ירדן קב"ס 2005
בשל, רחב, ללא סימני ירוק למעט קצת מנטה ואניס מחמיאים, עם גוון שוקולד.
גוף מלא, מתקתק ועשיר, סיום ארוך, יין ילד. ילד גדול.
 
ירדן קב"ס אלרום 2001
פרחוני מעט, פרי אדום יותר מה-01, רענן, ארוך, מורכב וצעיר, מאוזן. שוקולדי ורחב. אפשר לשתות, אולי ייפתח עוד קצת.
 
ירדן קב"ס אלרום 2004
שוקולד חרובים, אטום, סגור ומהודק. לא בתקופה טובה. לא לגעת גם עם מקל.
 
ירדן קצרין 2003
עדיין מהודק, מתקתק, טאני ורחב, אף כבד, בשרני מעט, נהדר אבל צריך זמן.
 
ירדן קצרין 2004
מבושם, שוקולדי, ארוך ומורכב, יין עשיר ורחב, דחוס וללא גבולות, היין ממש ממלא את כל הגוף, כל כך אינטנסיבי שהוא. להמתין המון. יין מעולה. אני לא אתפלא אם זה יהיה הקצרין הגדול אי פעם.
 

ירדן קצרין 2003

לייבסיטי - בניית אתרים