דף הבית >> טוב, טוב מאוד, מאכזב.
 

ינואר 2009

לפעמים ככה, לפעמים ככה-ככה. שמות גדולים לא מהווים ערובה להצלחה, את זה כבר למדנו.
מצד שני, הלקח הזה לא בהכרח מפריע להתאכזב מדי פעם. כשזה מגיע - זה מבאס, בייחוד כשזוכרים את המחיר ששולם עבור הבקבוק.
ה"Mixed Case" של השבוע כלל קצת מכל דבר. קצת אכזבות, קצת הנאות, בקיצור - יום חיים שיגרתי.
ההתחלה, כרגיל - מהנה ומרעננת, הפעם עם Chiquet, גרנד קרו מכרמי הכפר Ay. לאחרונה קבלה גרסת הוינטייג' המוכרזת של היין ציון מרשים של 93 נקודות, יש לזכור כי השמפניה הזו היא כמעט תמיד שמפניית וינטייג', מוכרז או לא, וגם זו לא יוצאת מהכלל - בציר 2004. מרענן, חד ומלא פרי בו זמנית. ועכשיו - אני מבקש להכין מראש את התרוץ: לא הרגשתי טוב. תרוץ למה? עוד רגע.

המאכזבים.
שתי כוסות יין התמלאו כמעט בו זמנית. האחת הדיפה ריחות ירוקים ומעושנים, השניה הפרי השחור בלט יותר. "יש כאן גנטיקה משותפת", אמרתי, אבל קרוב מזה לא הצלחתי להגיע. שני היינות סבלו מחוסר איזון משווע, בעיקר בין הטאנינים לפרי. יבש, אגרסיבי וחומצי (אגב, שימו לב לתגובת היינן בפוסט על הבלאק טוליפ בפורום). היה ברור שמדובר ביין בוגר - את זה אי אפשר היה לפספס, משהו סביב העשור. יומיים אחר כך שתיתי (בכוסות מזעזעות) ברונלו של Banfi מבציר 1997, שהיה מאוזן בהרבה והראה פוטנציאל מצויין. מה הקשר? גם היין הזה היה ברונלו, מאותה שנה, אחד ממצטייני טאנזר והספקטייטור מהבציר שהוכתר ע"י ג'יימס סאקלינג כבציר "הגדול ביותר של המאה" בטוסקנה. חברים, אם ככה נראה יין גדול מהבציר הגדול, אני לא רוצה לחשוב איך נראה יין בינוני מבציר טוב. במילה אחת - אכזבה. ומה היה היין השני? אותו דבר בדיוק.
היין: 1997 Salicutti Brunello di Montalcino.



ביין השני הפיספוס שלי היה קולוסאלי. גם של היין, אגב. האף היה ירוק בצורה כמעט מוחלטת, עם ניואנסים של פרי שחור. הצבע היה כהה מדי ביחס לברולו-ברברסקו, אבל בתור אחד שהביא פצצת דיו מבורגון, החלטתי להמר על פיימונט. אני מודה - הרגשתי חרא למדי, הייתי עייף, הרצפה היתה עקומה לאללה. נגמרו התרוצים. שיקשקתי את היין, ניערתי - נאדה, בקושי יצא משהו. הירקרקות השתלטה על כל חלקה טובה. היה צדיק אחד בסדום שקבע בפסקנות - בורדו, מרלו ותיק למדי. בינגו.
התברר כי מדובר באחד הסט. אמיליונים המצטיינים, משנה שנחשבת קלאסית בתת האזור. עזר לנו? עזר ליין? לא הפעם. באופן אישי אני חייב לספר שביקור היסטורי שערכתי אצל מיטז'ביל, בעל היקב, היה אחד המתגמלים והמענגים שחוויתי בבורדו ובכלל, וגם כמה מהיינות ששתיתי מהאחוזה המצוינת הזו היו מוצלחים. למה אני מרחיב? כי יינות השאטו נמצאים בדרכם לישראל, למעשה האוניה כבר על המים - נקווה שהיבואן יציג טעימת אורך בהזדמנות, יש למה לחכות. הפעם - לא.
היין: 1998 Tertre Roteboeuf


"אין יינות גדולים, יש בקבוקים גדולים". לא זוכר מי אמר, אבל אחרי כ-20 שנה - יש יותר מדי משתנים שמשפיעים על האיכות הסופית של הבקבוק הספציפי. כאן משהו השתבש בדרך. את הגנטיקה היה דווקא קל לזהות. בורגון, ללא ספק, בוגר, עם אף מהנה ומורכב אבל פה דל ולא ממש מאוזן. חשיפת התווית רק הגדילה את המבוכה: יצרן ענק, שנה טובה, תג מחיר מפוצץ. זה לא את, מילמלתי במבוכה אל מול הגברת הראשונה של בורגון. זה בטח אני, או הבקבוק.
היין: Leroy RSV 1989.




הטוב מהטובים. ככה?














מהטובים.

 המענגים:
שני יינות שזיהיתי מהרגע הראשון. טוב, לא חוכמה. אני הבאתי ומזגתי אותם. הראשון התבלט מייד כשרדונה, ואפילו היה מי שניחש את האזור - שאבלי, ואת הגיל. הגרעין המינרלי של היין נשאר במקום, עוטף אותו פרי לבן והמון הדרים, אבל הכיוון שלהם כבר מתחיל לגלוש לכיוון המרמלדי. עוד כמה שנים והפאזה הפירותית תיגמר, ולטעמי עכשיו זה הרגע הקסום לתפוס את זה - עוד לא נגמר, אבל כבר יש גווני מורכבות של גיל. חמיצות רעננה, גוף בריא, אורך טוב וניואנסים נפלאים של עניין ומורכבות - מה עוד אפשר לבקש?
היין: 1999 Billaud-Simon Chablis- Les Preuses   Grand Cru

הנה מה: אותו דבר,רק באדום. הצבע כהה להפליא, אבל אף אחד לא הולך שולל. יין גדול הוא יין ש(בין היתר) נופל בול על ההגדרות האזוריות שלו. אם התבלבלתי בין פינו נואר לסירה, בכנות, זו לא בהכרח בעיה שלי. כאן למרות הצבע - אין טעויות. מודרניסט, נכון, אבל מוצלח להפליא. זה פינו נואר, זה בורגון - וזה טוב, טוב מאוד. היין היה קר, הוא התחמם לאיטו בכוסות ונתן את כל מה שיש לו. אדמה, פרי רענן, אלון משולב היטב, הכל מחובר בצורה מקסימה. האושר ממשיך על החך: בשלות גבוהה אבל לרגע לא מוגזמת, הטאנינים נוכחים אבל רכים, הסיום ארוך, מורכב ומענג. הבייביסיטר היתה צריכה ללכת. מזגתי מלוא הכוס יין, שיהיה לדרך. לקחתי מעט מדי. מזל שיש לי עוד מהחומר המשובח הזה, חבל שאין לי מספיק מהגרנד קרו שלו. תענוג צרוף ליין שרק התחיל לחיות, ויש לו עוד לפחות חצי עשור בפאזה הנוכחית, ואחר כך - מי יודע.
היין: 1999 Dugat-Py Gevrey-Chambertin 1er

 

 

 

 


   
לייבסיטי - בניית אתרים