מרץ 2012

הניו ז'ורנליזם הוא ז'אנר כתיבה חדש יחסית. הוא מעמיד את העיתונאי במרכז החוויה. האמת האובייקטיבית נדחקת הצידה ואת מקומה מחליפה התפיסה כי מספר הסיפור הוא ציר מרכזי בעלילה. כך, הדיווח היבש והעובדתי מפנה מקום לעלילות הכותב. רון מייברג הוא השם הראשון שעולה בראשי כדי לתאר את מוביל הז'אנר בישראל, ובעולם נחשב האנטר תומפסון כעיתונאי הראשון שחוויותיו ("פחד ותעוב בלאס ווגאס") פיארו את דפי הרולינג סטון לפני כ-40 שנה.
ולמה כל זה רלוונטי?

כי את הכתבה הזו התחלתי ממש ממש אחרי הערב המקסים בכתית, אי שם בלב החורף הישראלי: מפגש קולינרי ושיתוף פעולה בין מאיר אדוני מכתית לאורי כפתורי ואהרון טלר, אנשי Iprovinum. אבל אני, האיש בעל המחשב הנייד ו-120 הפנקסים, לא  מצאתי את זה הספציפי עם הרשימות. מה לא עשיתי. טילפנתי למסעדה, הפכתי את המכונית, את תיק המצלמה, את הכיסים של המיקטורן. יוק.
עד שבסוף מצאתי אותו כשסידרתי מדף בחדר היין. אין לי מושג איך הוא הגיע לשם, אבל העיקר שהגיע. וכך, חוויתי את החוויה פעם נוספת.
זהו. הסתיים החלק של הניו ז'ורנליזם (וזה ממילא קצת פאסה), ואפשר לעבור לארוחה, אבל ממילא תיאור של ערב כזה הוא משהו חוויתי-סובייקטיבי, אז כל ההקדמה היתה מיותרת, ובאה בסך הכל לספק הוכחה לאופקיו הרחבים של הכותב.
אופס, עוד פעם הנושא זה אני.
מה, נהייתי יינן?

אז מעכשיו - רק יינות כפתורי, שהעביר את הערב בצורה מקסימה - אחלה יינות לצד אוכל מעולה והסברים מאוד מדוייקים - ואפילו, מי היה מאמין, תמציתיים.



 
 
Peyre Rose "ORO" 1996,  י300 ש"ח.
מארלן סוריאה היא ה"משוגעת" האזורית - היינות תמיד מקוריים, לפעמים עוצרי נשימה. ויין זה - גם וגם. הוא נעשה בדיוק כמו שרי, תחת שכבה של "פלור", והאופי הוא של משהו בין יין לבן לשרי מחומצן. אף אגוזי ומינרלי, נפח מעולה, סיום ארוך. עוצמות ללא גבול אך ללא שמץ של ברוטליות. מרשים בשונות, כובש באיכות ובמורכבות.
היין הוגש לצד מנה של כמה נגיסות קטנות ונפלאות - בצלים מבושלים בקוניאק, קורמוסקי פריך מבחוץ ונוזלי כמעט בפנים, ופרופיטרול של גבינת גרוייר - כמוסות טעם מזוקקות ומדויקות.



 

 ש"ח 295 ,Domaine l'Horizon blanc 2008
 אני חושד שהיקב הזה הוא הבייבי האמיתי הראשון של כפתורי בפורטפוליו של החברה. כך או אחרת, זה יין שלא כדאי להחמיץ. גרנאש לבן ומקאבאו, שני זנים מהגהינום, והוכחה חיה נוספת, יחד עם הארגמן הפלדשטייני נניח, שאין זנים קטנים, יש רק ייננים לא מוכשרים.
גפנים בוגרות שנותנות אף מקסים, בשל, חמאתי, מעושן ופרחוני גם יחד. ריכוז טעמים מרשים, העישון ממשיך בפה, יחד עם עושר מתקתק, אבל הוא קצת מרכין ראש בפני הטעמים המתוקים למדי של המנה עצמה. יין גדול, מנה נפלאה, שילוב - ככה. אז מה
היין הוגש לצד מנת לנגוסטין שלוק בחמאת טרגון, פלאן שום ירוק ודבש, קרמבל שקד ומלח ים. כאמור, היתה פה מתיקות מודגשת, טובה בפני עצמה אבל פחות לצד היין. הגודש של המנות של מאיר, משהו שלרוב עובד יפה לטעמי, מייצר לעיתים משהו שלם שלא יכול לתת ליין להכנס פנימה. זו הגדולה של המטבח שלו - הרמוניה ושלמות של טעמים, וזה החיסרון לפעמים כשמדובר ביין. אבל זה היה חריג
 .


Clos Marie, l'Olivette 2008, י145 ש"ח
פרי טרי ורענן עם ניחוחות של "גאריג", אותה צמחיה ים תיכונית שאופיינית לאזור. מעט מינרלי, ה"פודרה" הישן בו נח היין לא מורגש באף אבל מעניק חלקות מסויימת לטאנינים, ונפח טוב על החך. טיפה "ליכלוך" חינני, סיום נעים עם רמז למרירות, יין מצויין למחירו, בסגנון מאופק ומאוד ידידותי לאוכל, לפחות בתיאוריה.
ואז קיבלנו לינגוויני קלמארי וסרטנים כחולים
, שורש סלרי, חלמון מעושן - והתיאוריה הפכה למציאות. התאמה מושלמת של מרקמים, עוצמות וטעמים. בשביל זה יש ארוחות כאלה. לא הצלחנו להתאפק ושיגרנו מחמאה למטבח, ולא בפעם האחרונה.




Domaine de l’Horizon Rouge 2007
285 ש"ח
גרנאש וקריניאן עושים יין עם המון פרי, בשל ואפילו מעט קסיסי, סוכרייתי מעט. לא לטעות - היין מאוד מעודן, ידידותי, חלק והדוניסטי. לרגע לא בומבסטי. נעים, מאוזן, ויין שהרגשנו שיילך טוב עם האוכל.

ואכן, קיבלנו מנה בינגו. שקד עגל צלוי במרווה, טורטליני ערמונים, תפוח סמית קונפי ברוטב פטריות מורל. גם כאן - טיפה'לה מתיקות, אבל ליין הזה היא התאימה בול. מנה מרתקת,  צלייה מדוייקת של השקדים, טורטליני מעודן ומלא טעם, ובינגו עם היין.



Domaine Clos Marie, Metairies du Clos vielles Vignes 2006, י245 ש"ח
גרנאש-קריניאן-סירה, בלנד דרום צרפת אופייני. פרי בשל עם בשרניות-ברטית, שלטעמי נמצאת בדיוק במקום בו היא מספקת מורכבות ועניין. יין מהודק, עליית מדרגה במורכבות - אבל גם בסבלנות הנדרשת מהמשתמש. כרגע הוא לא הכי ידידותי מכל מה שהיה עד הרגע - אבל הוא בן-זונה-של-יין.
יחד עם היין קיבלנו
כבד עגל חלב, כרוב מעושן, פנצ'טה, עדשים אורגניות, ראטה קונפי בציר עגל וצלפים. שם ארוך ואני הייתי קורא למנה אחרת: שלמות. גם בפני עצמה, גם עם היין. בינגו שלישי.




CH. d'Or et de Gueules "La bolida" 2006, י225 ש"ח.
כמעט 100% מורבדרה, זן שדי נדיר למצוא מיובא לישראל. גפנים בנות 80, וחבילה שנותנת הצצה למה האזור הזה מחביא בין גבעותיו המוריקות. בשר חרוך על האף, וגם על החך. חצי שעה של אוויר מרככת אותו היטב, אם כי הוא נשאר "גדול" ועוצמתי. אבל למרות המימדים הוא מצליח לשמר אלגנטיות מפתיעה, וללכת היטב עם הטלה הרך שהגיע אלינו - ס
ינטה טלה בפיח בצלים, גזרים אורגניים קונפי, אדמה, בציר טלה וערער.

 

 
סיכום?
חובה לעקוב אחר הארוחות הללו, של "כתית מארחת יין". התמורה לכסף פנומנלית, בעיקר בערב כזה בו איש היין לא מתחשבן ומביא את הכי טוב שיש לו תחת היד. גם בלי יין, 420 ש"ח עבור ארוחה כזו הם לא מחיר מוגזם. לא זול, אבל שווה. עם היין זו הופכת להיות חוויה משתלמת בטרוף, ששווה להתאמץ ולהגיע אליה.
האוכל?
כתית זו כתית. לא כל אחד אוהב את הגודש, ולא תמיד זה עובד. אבל ככל שאדוני מתבגר, השילובים הופכים מדוייקים והרמוניים יותר. בארוחה הזו הכל דפק כמו שצריך. שילובים עם יין? כמעט תמיד כן גדול. וגם במיקרים שלא לגמרי, זה לא הפריע.
והיין.
אלו יינות לא ממש זולים, אבל הם מעבירים חוויה של מקום וזמן שהרבה שמות גדולים לא מצליחים להעביר. חבל שהצרכן הישראלי כל כך שמרן, ובמחירים הללו מעדיף לקנות יין דלוח אך ממותג או לחילופין פצצת עץ מאזור אופנתי במקום לתת צ'אנס ליינות המעולים הללו.
שווה להכיר.
דברים בשם אומרם:
אורי כפתורי: לגבי השילובים של האוכל, הרי שאני הרכבתי את הזוגות: קיבלתי תפריט "על הנייר" והצמדתי לו יינות, כך שכאשר אם זה לא מושלם זה יותר באחריותי מאשר באחריות כתית. בכלל, כל הערב היה בסימן של שילובים ואני באמת חושב שזה מה שהופך את החוויה לטובה ומרשימה יותר. 
במקומות אחרים קוראים לזה סינרגיה. שילוב מוצלח פשוט מטשטש חסרונות של שני הצדדים (היין והאוכל), ואולי זה כיוון שצריך לנסות במסעדות העל בארצנו. אינני טוען שצריך לבנות תפריטי טעימה ולהצמיד יין למנה, אלא לבנות תפריט יין שיחמיא לכיוון הכללי של תפריט האוכל של השף. וכמובן שהשף צריך להיות חלק מהתהליך ולראות איך היין מחזק ומשלים את החוויה אותה הוא מעצב. זה כמו קריין שקורא בשמך לפני שאתה עולה לבמה.
אני חושב שמאיר אדוני יודע את כוחו של היין בחוויה הכללית, ואפילו פועל לחזקו ברמה כזאת או אחרת. אחת ההוכחות? התמחור המדהים שלו לערב הזה, בו השתדלנו שנינו לתת את הכי טוב (והכי יקר....) שיש לנו תחת היד, ובשיא האובייקטיביות, אני חושב שהצלחנו.
הערת המחבר - צודק בכל מילה. היה נדיב ואיכותי להפליא.

 

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים