פברואר 2012

לא הצלחתי לפקוד את תערוכת היין Israwinexpo יותר מאשר לשעות ספורות. אני יודע - פאק שלי. זה לא נבע חלילה מאיכויות התערוכה או מגודלה (על כך בהמשך), אלא מקוצר זמן שלי, ומההכרה החולפת כי טעימות יין בתערוכה - כל תערוכה - לא משרתות כל כך את העניין העיקרי שלי - התרשמות רצינית ועמוקה מיין. מינגלינג ורכילות זה סבבה - אבל יש גם עבודה, ודי קשה לעשות אותה בתנאים הללו. אך לא אלמן ישראל, וגם שלוש שעות (וקריאת כמות מלל אינסופית כמעט שמסכמת את התערוכה), מביאות אותי לכתוב כמה מסקנות משלי. מקווה שאף אחד לא יתעצבן, כי (לפחות הפעם) זו לא הכוונה באמת.

מה שמזכיר לי את הסיפור על ההוא ששעלה לגן עדן. 
 בכניסה עומד מלאך ולפי הנהלים שואל: "מי אתה?" "אני משה ישראלי", עונה האיש.
"ומה עשית בחיים? אילו מעשים טובים? כי פה רשום רק שהיית חרא", אומר המלאך.
"אני הייתי פקיד ממשלה כל החיים ונכון, דפקתי את האזרחים, אבל כן היה מעשה טוב שעשיתי. הלכתי לתומי ברחוב ופתאום ראיתי שלושה בריונים מתנפלים על אישה, שודדים אותה ומאיימים לאנוס אותה. מיד ניגשתי לזה שנראה כמו המנהיג, והבאתי לו בעיטה בביצים ואמרתי לו שאם הם לא עוזבים את המקום, הם הולכים להצטער על זה". המלאך עונה: "וואו, מאוד מרשים, מעשה אמיץ, אך לצערי זה לא מופיע ברשימות, מתי אמרת שזה קרה?"
עונה האיש: "בערך לפני חמש דקות".


1) הגודל כן קובע.
כשתערוכה של מדינה נראית כמו תערוכה של כפר בבורגון, לפחות אם בוחנים את מספר המשתתפים הזעום עד כאב - זה לא מראה על עוצמה אלא על ..... על מה? תגידו אתם. הייתי נותן הרבה כדי להיכנס לראשיהם של המבקרים הזרים ולהבין מבפנים איך הם רואים את התעשיה לאור ההשתתפות הדלה. כי לפי רמת היין המוצג - לפחות חלקו, אין לנו באמת במה להתבייש. המחירים, זה כבר סיפור אחר אבל לא להפעם.

2) ריכוזיות.
כאשר חמשת היקבים הגדולים אוחזים ב-90% מהשוק - עלולה להיווצר בעיה. אני לא מכיר אף מדינת יין שככה נראים אחוזי השליטה של חמשת הגדולים של ענף היין שלה. אולי מרוקו. ולמה זו בעיה?

3) שיתוף פעולה ענפי.
הבנתי שבמסיבת העיתונאים שפתחה את התערוכה קראה ענת לוי, מנכלי"ת יקבי רמת הגולן, לשיתוף פעולה גורף של יצרנים מקומיים כדי לעשות משהו יחד, לא הבנתי מה. לייצא, לחנך, להעלות את הצריכה, לתקן תקנות - הכל ראוי וחשוב.
אבל מה, די להביט מי הם האנשים העומדים בראש המערכות של שאר ארבעת היקבים הגדולים בישראל. מנהלים מוכשרים, אין ספק, שכולם עשו יש מאין בתחום היין וגם בתחומים תחרותיים אחרים, אבל כולם אנשי "משחק סכום אפס",  נגיד את זה ככה. לצפות מנמרים כאלה להפוך את חברבורותיהם - זה קצת קשה, אם לא בלתי אפשרי. אלא אם הם כולם יעריכו שהתהום עומדת לבלוע את כולם יחד.
בינתיים, אפשר להעריך לפי הנטיעות, ההתרחבות האגרסיבית והלא ממש ברורה במטרותיה, הם לא חושבים שזה המצב. כולם נלחמים על נתח שוק ולא מתפנים להגדיל את העוגה. רוצים עוד הוכחה? כולם בוכים על זה שמתקיימות שתי תערוכות מקומיות, אחת אחר השנייה, בהפרש של שלושה חודשים. אבל חמשת הגדולים לא קמים כגוף אחד ומציבים עובדות לגבי השתתפותם בשתיים הללו. להם יש את הכסף, ואולי לעוד יקב בינוני אחד או שנים. השאר פשוט מתקפלים, והתערוכה נראית קצת כמו מסיבה שאף אחד לא באמת הגיע אליה.

4) חיזוק למארגנים.
למה? דווקא בגלל ההתעקשות לקיים את התערוכה חרף התנאים הלא פשוטים והנוכחות הדלה. לפעמים ההתחלות קשות. מילה טובה למשרד התמ"ת ולמכון היצוא, שמביא אנשים מהעולם ומשקיע כספים במטרה זו - כולם מתלוננים שאף גורם ממשלתי לא משקיע בתעשיה ושוכחים לברך את מי שכן - אבל חובה לחשוב אם יש דרך חכמה יותר לעשות זאת. "תערוכת PROWEIN ותערוכות יין כשר בארה"ב נראות לי כמנוף שיווקי ומכירתי יעיל בהרבה", אומר לי אחד מבעלי היקבים שלא השתתף בתערוכה. ובכל זאת, אין תחליף לתערוכה מקומית - רק צריך לחשוב איך עושים את זה נכון, גדול ומרשים יותר. "נראה לך שיש לכולנו כסף להשתתף בתערוכת VINIYALY?" שואל אותי במייל אחד המציגים שיגיעו לשם ועימו קבעתי פגישה. "ממש לא, אבל המארגנים מבינים את חשיבות הנוכחות הגדולה ועושים כל מאמץ להפוך את הארוע לוועידת פסגה של הענף".

5) יינות השומרון.
ואולי הכל פוליטיקה? זר שנקלע לתערוכה ופגש בסדרת הדוכנים הצנועים של יקבי השומרון, יכול היה לחשוב בטעות שסצינת היין של ישראל, למעט 3-4 יקבים גדולים, מתרכזת כולה ב-West Bank. אבל לי זה הדליק נורה מסוג אחר. אני לא משתגע על הרעיון של לנסוע לכל מיני חורים בגדה (שילוב של השקפה פוליטית לצד פרקטיקה חששנית), אבל מפגן העוצמה היחסי הזה אותת לי שכנראה קורה שם משהו מעניין שצריך להכיר. בקרוב, נגיע רחוק. עיתונאים תל אביביים ברוחם יכולים ליצור קשר לחוויה משותפת.
יינות השומרון - עוד מהפכה?
6) הר-חרמוניזציה של היסמין.
אי אפשר היה לא להתרשם (שוב) מהיינות של יקב רקנאטי. מי שקורא פה או בעל השולחן לא יופתע לדעת שהקריניאן והסירה-ויונייה החדשים שהוצגו בתערוכה מאוד אותנטיים לזנים, לבצירים הקודמים ובכלל לסגנון החדש שהיקב אימץ לעצמו.
מה שמעניין טיפה יותר אפילו הם צמד ה"יסמינים", יינות העבודה הבסיסיים של היקב. מיינות שלא אהבתי במיוחד הם הפכו לצמד מקסים ומלא טעם, אבל אי אפשר להתעלם מהמהלך השיווקי החכם שליווה את התהליך האיכותי. כמו הר חרמון ה"פושטי" (והאיכותי!), שמתכתב בגאווה עם סדרת העל של היקב (ירדן), כך גם היסמין - זוכה לתלבושת חדשה שמזכירה בלי למצמץ את הספיישל רזרב הלבן והאדום. מהלך נפלא, ולשם שינוי לא רק שיווקי אלא גם כזה שמגובה ביינות מצויינים. (רק חבל שאתר האינטרנט של היקב לא מעודכן בתמונות הדוגמנים החדשים. 30 שניות, זוז!).

7) כרמל ריזלינג קאיומי 2010.
קצת יותר מדי ריחות "זיפו" בשביל ריזלינג כל כך צעיר, אבל למה להיות קטנוני. איזה יין מעולה, שנפתח כל כך יפה כחצי שנה מאז טעמתי אותו. בכלל, כל הקאיומי היו נהדרים. אחרי טעימת הלימיטד המצויין - כייף להיווכח שהאיכות מחלחלת לעומק הפורטפוליו.

8) מומחה חדש בעולם היין.
כייף לקרוא סיכומים של אחרים, גם אם לפעמים זה גורם לי להרגיש שאני בעצם טוחן קמח. אבל היה כוכב אחד חדש, שמאוד אהבתי לקרוא. המומחה שיבח את היינות הלבנים הישראלים בעיקר, וטען כי "בניגוד ללבנים האירופאים, הישראלים פחות בעלי ניחוח קשה של חומרים אצאתיים, אורגנים או במילה אחרת- הם לא גרמנים/ אוסטרים מדיפי ניחוח זיבלי :-) ".
רק בשביל מפגן הידע הזה היה שווה לקיים את התערוכה. לא הפסקתי לצחוק.

9) קצת רכילות? בשביל זה באנו, לא?
שמעתי מכמה אנשים שמצאו ב"הארץ" מחליף לרוגוב. השף אלון גונן. אח, לא הפסקתי לחייך, כי מה יכול להעיר את ענף היין המנומנם שלנו יותר באחד כמוהו, אבל אלון עצמו כיבה מהר מאוד את הלהבה. "לא ידוע לי", הוא פסק בהחלטיות.
אבל אז זרקו לי על האוזן שם נוסף. ופתאום זה עשה שכל. עוד מישהו יודע משהו? כי פתאום, למרות אינספור פגמיו, רוגוב כל כך חסר לתעשייה. יצרני היין פשוט מתחננים לקבל חשיפה - "תכתבו, תכתבו", אבל הם שוכחים שאין לנו יותר מדי אינצ'ים לעשות את זה. הפיתרון המתבקש הוא מגזין יין מקומי ברמה גבוהה ובמימון כמעט מלא של התעשיה, תוך שמירה מלאה של חופש פעולה, עצמאות ויושרה. אם נחזור לסעיף 3 - חזרנו לקו האפס. יוק.

יין מעולה ב-20 ומשהו שח סיטונאי.
לידיעת כל המקטרי-מחירים
לייבסיטי - בניית אתרים