דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> אנשי היין >> "קאיו" קריסטופל - פרופיל
 



נובמבר 2007
ביקר, טעם וכתב: שרגא זליג.

אין עליו על קאיו (הבעלים של יקב Jos. Christoffel Jr.). בשבוע שעבר, סוף אוקטובר, נפגשנו לאחר צהריים ארוך של שיחה, טעימות ועוד הרבה שתיית יין, ככה סתם בשביל הכיף. קאיו הוא כינויו של האיש המקסים הזה, כולה בן 71+, עם מרץ של בן 20. את הבציר האחרון הוא סיים שבוע לפני. מוקדם יחסית, אבל "ככה זה בשנים האחרונות" הוא אומר ומוסיף, "אתה יודע ההתחממות הגלובלית". קאיו הוא חבר טוב מזה המון שנים. כשהכרתי אותו יינותיו לא היו ממש מוכרים מחוץ לגרמניה. היום הוא מייצא להמון מדינות בעולם ויינותיו מבוקשים בארה"ב, ביפן, בדנמרק ואפילו במדינות קטנטנות (בצריכת יין) כמו ישראל (בזכות ה"מהפכניות" מבית ג'יאקונדה) ואיסלנד. מה שמוזר, לטענתו, הוא שבכל מדינה מבקשים ממנו יין אחר, והכוונה לרמת "היובש" ביין. יש מדינות כמו יפן שמבקשת ממנו רק יינות Lieblich (כלומר מתוקים יחסית ומעלה לכיוון ה-BA, ה-TBA וה-Eiswein) בעוד שבדנמרק מבקשים הרבה יינות Trocken. הוא באופן אישי אוהב מאד (כמו רבים מהגרמנים) יינות Halb-Trocken (חצי יבשים) ומיצר על-כך שדווקא אלו לא מבוקשים כמעט מחוץ לגרמניה.
 
קאיו מייצר רק כ-20,000 בקבוקים בשנה, ולעיתים הרבה פחות כמו ב-2006 שהיבולים היו נמוכים והוא ירד ל-6,000 בקבוק בלבד. בעבר (עד לפני כעשור) הוא ייצר יינות מ-4 חלקות עקריות (ועוד אחת קטנה), אבל אז הוא עקר ואח"כ נטע מחדש את הכרם שלו ב- Wehlener Sonnenuhr. ובכן לידיעת כל החובבים, קאיו לא מתכוון לייצר יותר יינות מחלקה זו, והוא משאיר את טיפוח החלקה לבן של אחייניתו. לסקרנים שביננו לא נותר אלא להמתין ולראות מה יקרה. מי שאוהב את היינות מחלקה זו שיזדרז להזמין את היינות שנותרו מבצירים קודמים והאמת שנותרו לא מעט. דרך אגב, לקאיו למרות גילו זיכרון מדהים. תמיד כשאני נכנס למרתפיו אני נדהם לראות שמדפי הבטון עמוסים הבקבוקים לא נושאים (כמעט) תיוגים כלשהם, לציון שנת בציר, חלקה, רמת המתיקות ביין, סוג בציר ("קבינט", "שפייטלזה" וכו'). הכל שמור בראשו של קאיו. וצריך לזכור שהתויות על הבקבוקים מגיעות למקומם מחוץ למרתף, ממש לפני האריזה והמשלוח. רבים מהבקבוקים במרתף מכוסים בשיירי בוץ, זכר להצפות הגדולות שהוצף המרתף כשנהר המוזל עלה על גדותיו (זה קורה אחת לכמה שנים). אני עוד זוכר, מביקורים קודמים, צילומים ממוסגרים שקאיו תלה בכניסה לחדר השירותים של האורחים ביקב, בו רואים ברבורים לבנים המשייטים להם בלב חדר הטעימות הגדול שביקב במהלך אחת ההצפות בשנות ה-90. היקב ממוקם בביתו הגדול של קאיו ולכן מדובר למעשה בברבורים השוחים בסלון הבית.

אגב 6,000 בקבוקים, ולמי שתוהה איך חיים מזה.
אחרי מלחמת העולם השניה, הגיעו כוחות (הכיבוש) הצרפתיים לגרמניה, ו"החזירו" לגרמנים ביחס דומה לזה שזכו אזורי היין הצרפתיים במלחמה: בזיזה מוחלטת של הסחורה. אימו של קאיו היתה זו שחשבה צעד קדימה, והחביאה את כל הסחורה - הרבה סחורה - מאחורי קיר לבנים כפול שנבנה במרתף הבית. שנתיים-שלוש אחרי, עם תחילת יישום תכנית מרשל לשיקום גרמניה, עשתה אימו שני דברים: היא מכרה את היינות במחיר מפולפל למדי, ואת הכסף השקיעה במניות של חברות גרמניות שהחלו להיסחר בבורסה.
קיצורו של דבר, ההשקעה הצנועה ההיא מאפשרת לקאיו לחיות עד היום ברווחה גדולה. 6,000 בקבוקים? 20,000? תחביב, פלוס מינוס. לא מזה הוא צריך לחיות.
 
כמו תמיד פגישה עם קאיו כרוכה בטעימת יין, הרבה יין. אני נוהג להביא לקאיו בקבוק או שניים מתנה בכל מפגש. בעבר כשגרתי בגרמניה נהגתי מדי פעם לשלב בהם גם יין לבנוני (בגלל שלא תמיד היה ברשותי יין ישראלי, ולמרבה האירוניה הפוליטית באזור, לבנון נראתה לי מספיק קרובה לייצג גם אותנו), אבל בשנים האחרונות זה תמיד יין מישראל. הפעם הבאתי לו יין מיקבי רקנאטי. דרך-אגב, בפגישתנו הפעם, הוא סיפר לי שממש לפני זמן לא רב הוא פתח את הירדן ק.ס. 2000 שהבאתי לו בפעם הקודמת ושהוא מצא חן בעיניו מאד. ובכן, לא נפגשים עם קאיו כדי לטעום יין ישראלי (זה הוא יעשה לבד מאוחר יותר) אלא את יינותיו שלו. ייאמר לזכותו של קאיו, שלמרות כמות הייצור השנתית הקטנה יחסית, המרתף שלו מכיל יינות מהמון בצירים קודמים. הפעם הגענו אפילו לטעימת "אאוסלזה" משנת 1957 ובדרך עברנו דרך המון בצירים טובים משנות ה-80:  82 למשל – מזכיר מאד את בציר 79 שהיה לי הרבה ממנו בעבר ואזל – מנחם ה. ידידי היה משקה בו לרוב את נילי, 83, 85, 86, 88 (שימו לב! בציר גדול) וכמה מבצירי שנות ה-70 כולל 76 ו-71 שנחשבים לגדולים ביותר מאז ועד היום (ועם זאת שימו לב להפתעה בהמשך). בהתחלה פתחנו כמה "ספייטלזה" יבשים מצויינים כמו 94 ו-97. למי שאוהב יינות עם רעננות וחומציות בולטים במיוחד שיילך על שני הבצירים הללו. ה-97 קצת Reducted וקאיו אפילו ממליץ לחדרר את היין למשך כ-30 דקות ואז מקבלים יופי של ריזלינג יבש. היינות היבשים של קאיו מגיעים לרמת אלכוהול נמוכה יחסית של כ-9 עד 11 אחוז (לא יותר). קאיו מסביר זאת בשימוש בשמרים טבעיים בלבד בתהליך התסיסה ללא תוספת של שמרים מלאכותיים, אשר מגדילים לטענתו את רמת האלכוהול המושגת לבסוף, ותוך כדי זאת (שוב לטענתו) מקטינים את יכולת העמידות של היין בכוס. אני לא יינן כך שאני לא מבין את זה מהרמה הכימית/ייננית אבל שיהיה. העיקר שיוצא בסוף יין טוב.
 
בנוסף שתינו גם כמה Halb-Trocken. אהבתי במיוחד את ה"ספייטלזה" מבציר 99. עשינו כמובן סיור בחדר החביות (חביות עץ מאד ישנות בנפח כ-1000 ליטר האחת) בו תוסס כעת בציר 2007 וטעמנו מכמה חביות.
 
 
ההפתעה הגדולה באה באיזשהו שלב באמצע. סיפרתי לקאיו שהבאתי לפני כמה חודשים לביקור בביתן של ענת ורפאלה המקסימות מג'יאקונדה את אחד הבקבוקים היותר מיוחדים שלו, "אאוסלזה" מבציר 1976 שסומן על-ידו ב-5 כוכבים. הבקבוק זכה לתשבחות רבות באותו ערב. דרך אגב, בעקבות זאת הצליחו היבואניות להשיג אלוקציה קטנה של בק' כאלו למכירה בישראל. לא יודע כמה נשאר אצלן, אבל מומלץ למהר ולהזמין אם עדיין נותר. למי שמתעניין, חיים-שרגא שנכח גם הוא באותו ביקור כתב את רשמיו מהבקבוק הזה בבלוג שלו. שאלתי את קאיו האם יש לו מבצירים אחרים (מחוץ לשנות ה-70) עוד יין שזכה או זוכה לדעתו לחמישה כוכבים. אני עדיין מחזיק בבקבוק כזה מבציר 1971 האגדי שיישמר לאיזה הזדמנות מיוחדת במיוחד (בכל זאת אחרון מסוגו וכמה שקאיו חבר אני לא מאמין שאוכל להשיג אצלו בקבוק נוסף). הוא ענה שהוא הפסיק לסמן יינות מוצלחים במיוחד ב-5 כוכבים ועבר בהמלצת המשווק שלו לסימון יותר מודרני/שיווקי. מדובר כמובן בסימון ב-Gold Kapsel שמקובל אצל יצרנים מפורסמים אחרים מהאזור. כולל אצל גיסו של קאיו, הבעלים של יקב J. J. Pruem. יש ייננים שמסמנים את מה שמקביל ל-5 כוכבים ב- Lange Gold Kapsel, כלומר יש Gold Kapsel רגיל (מקביל ל-3 כוכבים) ו"ארוך" (Lange) המתאים ל-5 כוכבים. קאיו החליט לערבב בין הסימונים ובבציר 2006 (להזכיר מדובר בייצור קטן במיוחד) הוא יצר מה שסומן על-ידו כ"אאוסלזה" 3 כוכבים עם Gold Kapsel. טעמתי מהיין. יין מדהים! מדהים! מדהים! עשיר בארומות ובטעם עם איזון מדוייק. לטעמי ריזלינג מושלם. כמות קטנה של יין מכל אחת מ- 3 החלקות העיקריות שבבעלות היקב סומנה כך (כמה מאות בקבוקים בלבד). ניתן לכן למצוא 3 כוכבים "גולד קפסל" גם מחלקת Erdener Treppchen, מחלקת Erdener Praelat וגם מחלקת Uerziger Wuerzgarten. דרך אגב, למי שלא מזהה את הכתיב הזה על התויות שמציינות את החלקות ובכן האות e אחרי ה- U, u, וה-a מחליפה את ה-Umlaut, אותן שתי נקודות מעל האות, מה שלא קיים באנגלית ולכן לא יכולתי ליצור כאן. החלקות הכי טובות של Christoffel נמצאות מול הכפר Erden. מדובר בכרמים מאד קטנים שתלילותן מדהימה (כמעט ורטיקלי) אבל בתחתית המצוק, קרוב לפלאטו שיורד לנהר. החשיפה היא לדרום ולכן הכרם הזו נחשבת לטובה ביותר בכל המוזל בגלל כמות השמש שכל גפן מקבלת. החשיפה לדרום מאפשרת קרינה רצופה משחר ועד שקיעה. ולכרם גם כמה תכונות נוספות שהופכים אותה לכרם אידיאלית: התלילות הגבוהה מונעת הסתרה של קרני שמש ע"י גפנים בשורות קדמיות, הקרבה לפלאטו של הנהר כלומר יותר נמוך ולכן הטמפרטורות הממוצעות מעט יותר גבוהות מאשר במעלה המצוק והקרבה לפלאטו יוצרת קרקע יותר עשירה למרות המצוק התלול. צריך לזכור המוזל הוא איזור יין צפוני (כמו שמפיין) ולכן החשיפה לשמש היא המרכיב הכי קריטי. ועם זאת קאיו טוען שדווקא ה- Uerziger Wuerzgarten יצר לו את ה"אאוסלזה" 3 כוכבים עם "גולד קפסל" מבציר 2006 הטוב יותר מבין ה-3.  מעניין.
 
אבל מה שעוד יותר מעניין הוא: קאיו טוען בלהט שיינות אילו, מבציר 2006, עולים ויעלו ברמתם על יינות 5 הכוכבים של בציר 1971 ו-1976 שלו.
 
ואילו אני, אני בהחלט מאמין לו.
לייבסיטי - בניית אתרים