אין צורך להציג את האיש שמאחורי סוסון הים, או את פועלו. אחרי למעלה מעשור של פעילות הפכו זאב והסוסון לאחד מיקבי הבוטיק המוכרים במדינה. מפתה לכנות את הייננות של זאב דוניה כ"ייננות מהבטן", כזו שעלולה להניב לפעמים יינות לא עקביים. אם תרצו, זה כל הקסם של האיש שבוחר ללכת במשעולים שאינם תמיד ממופים. הביטוי הנאמן ביותר לכך הוא מבחר הזנים שלו: סירה, פטיט סירה, זינפנדל, והצעקה האחרונה – שנין בלאן, בבחינת השבת עטרה ליושנה. כן, ויש גם קברנה סוביניון.

לא ממש השתגעתי על השנין של 2007, הרבה בגלל תימחור שהתבסס על מלאי נמוך במקום על איכות גבוהה. השנין של 2008 מסדר מעט את העניינים – הכמות כבר גדולה הרבה יותר, הניסיון המעשי כבר כפול, והתוצאה מעניינת וטובה מהפעם הראשונה. טעמתי את היין לפני חודשיים וגם היום – אין מה לומר, הוא התנער מתרדמת הביקבוק, וכרגע הוא מתגמל ומהנה הרבה יותר.
בהקדמה לטעימה הוגשו לנו שני שנינים זהים, למעט השמר ששימש לתסיסה הראשונה (והאחרונה – אין מלולקטית!). קורס התסיסה ביקב שורק מלמד אותי שאסור להתפלא מכלום, וכי המסקנה העיקרית היא שאין מסקנה. גם כאן – ההבדלים ברורים בין השמר המתורבת לבין הפראי, אבל כמעט כרגיל השמר הפראי מניב טעמים מעט יותר גסים ומחוספסים. ועדיין – מדובר בתענוג. תחושת השמנתיות על החך שמעניק השמר התרבותי מפתה אותי לטעון שהיין עבר תסיסה מלולקטית. טעימה על החך מבהירה שלא כך הוא, והנתון מגובה ע"י האנליזות שמבצע זאב ביקב.מעניין. 
 
מכאן עברנו טעימת אורך של "לנון", תווית שמאחוריה מסתתרים ענבי זינפנדל מהכרם האורגני של זאב בבר גיורא. בחיי, אני מכיר את הכרם כמעט מיומו הראשון – איך גדל, הבחור. הממוצע הנבצר הוא של קילו ענבים לגפן, ולילד הרגיש הזה יש קליפה דקה שמחבבת אותו על מיני טפילים. לא קל לעשות יין מגפן זינפנדל צעירה, ובכל זאת זהו אחד היינות המועדפים על דוניה – והיחס בהתאם. לא מוותרים, וטוב שכך. אפשר לדלג על קריאת רשמי הטעימה ולקפוץ ישר למסקנה הסופית:
ציר הזמן מוכיח שני דברים. הגפן מתבגרת ומוציאה פרי טוב יותר, וזאב לומד להכין ממנה יין מדויק ועקבי יותר. ולמסקנות בהרחבה:
 
סוסון ים, לנון 2003:
אף: קירש, ליקר, מעט טחב, בשר ושוקולד.
אלכוהולי מאוד, אפילו צורב בבליעה ועל החך. חומצה או אלכוהול?
בקיצור: קצת רזה מתחת לאלכוהול. סיום קצר, היין מרגיש אחרי השיא.
ציון: אין צורך.
 
סוסון ים, לנון 2004:
יותר בשרני, מעושן ושחור, ליקרי מעט אבל הגוון פחות דומיננטי מהשנה הקודמת. קצת ברט.
הרבה יותר פרי מול האלכוהול השופע גם כאן, נפח טוב יותר, הבשלות הטובה מכל היינות. בקיצור: מתקתק וקירשי משהו. צריך אוכל. לשתות ולהנות עכשיו, אולי עוד יישאר אבל למה להמר?
87
 
סוסון ים, לנון 2005:
אף מהודק ומאופק שמשתחרר רק אחרי ניעור רציני. פרי אדום, בשר חרוך, אולי אפילו יוד.... הנפח טוב על הפה, אבל טעמי הפרי מאוד מהודקים וסגורים. גם האלכוהול לא בועט, והטאנינים משולבים. אניגמטי. להניח בצד.
86-88, קשה להעריך.
 
סוסון ים, לנון 2006:
פרי טוב, מאוד מתובל, מעט ברט, קפה ומוקה. גם כאן – קצת מאופק אבל לדעתי מדובר בחומר טוב ששווה תשומת לב.
88
 
סוסון ים, לנון 2007:
לפיכך התכנסנו, היין שעבורו הגענו, והיין אותו ניתן לרכוש ביקב בימים אלו.
מאוד פירותי, בשל, פרי אדום ומעט שזיף בשל, האלכוהול משולב היטב, האף מאוד נינוח ואפילו אלגנטי. איזון נהדר, על האף ובעיקר על החך.
גוף בינוני, חמיצות גבוהה יחסית, סיום ארוך. היין נגיש אבל ירוויח מיישון של שנה שנתיים.
89
מחירים?
135 ש"ח, בחודש ההשקה 108, ושישייה תימכר ב-588 ש"ח. מומלץ, ואפילו לחלוק עם 1-2 חברים.
תאריכי ההשקה: 4-5/9, 11-12/9 בין השעות 1100-1600.
 
סוסון ים, לנון 2008:
מאוד פירותי, עשיר ורענן, הנפח לא בומבסטי אבל הוא עוד יצמיח שרירים. מילת המפתח כאן היא לטעמי דיוק ומשמעת: זאב השכיל לאלף את הבן הסורר ולעשות איתו בדיוק מה שהוא רוצה, בניגוד לחלק מיינות הטעימה שהרגישו פראיים ובלתי ממוקדים. תענוג עתידי.
 
סוסון ים מונק 2006:
מודל 2007 נמכר במכירה עתידית תמורת 100 ש"ח, מינימום 6 בקבוקים. לא טעמתי אבל אם הרמה נשממרת - שווה.
Holy Cow !!!
תחת תווית ה"מונק" מתחבא פטיט סירה זני שנם 18 חודשים בעץ. כשנה אחרי טעימתי האחרונה, היין השיל חלק ניכר מהחיספוס, אבל נשאר עם ה-מון ריכוז ועוצמות, אבל בלי לעצבן או להעניש את הלוגם. אולי זה האלכוהול הנמוך יחסית (13.5%) או רמות המתיקות הלא גבוהות מדי, אבל היין הזה מצליח לענג בכל לגימה ולעשות חשק לעוד. זאת, כמובן, לצד האוכל של מסעדת מחניודה שהוגש לצד היינות של דוניה בצהרי שישי.

 

 

 

.

 

 

,

 

 

.

 

זו היתה היכרותי הראשונה עם האוכל המקסים והמקורי שעליו חתומה שלישייה מקסימה לא פחות. אורי ויוסי הגיעו ליקב, להכין "און ליין" את רוב האוכל, השותף השלישי והמוכר יותר, אסף גרניט, נשאר מאחור לנצח על המלאכה במסעדה.
פחות משבוע אחרי כבר הייתי בדרך העולה לירושלים, כדי לטעום את המקום מיד ראשונה. היינו חמישה, חזרנו מאוהבים. שלישיית השפים הצליחה לייצר את אחד המקומות המדליקים שיש בארץ, הן מבחינת עיצוב, הן מבחינת אווירה וכמובן מבחינת האוכל, שהוא סוג של נס. יש בו, באוכל של מחניודה, שילוב מרתק בין גסות מכוונת לבין עדינות ודיוק שיכולים לרגש. קחו את מנת הפולנטה עם הפטריות והפרמז'ן, ותדמיינו איך שמפניה בוגרת תשב ליד המנה הזו. גסטון שיקה ברוט טרדיסיון מאוד אהב את השילוב. הוא גם הסתדר יפה עם תבשיל זנב השור, ומדהים לגלות שאותו תבשיל הסתדר שבוע קודם עם היינות הכבדים והעשירים של דוניה, בעיקר עם הפטיט סירה. הסביצ'ה היתה גם היא מדוייקת, כנראה הדגים מגיעים מהים הסמוך. נכון שאין שום חידוש בסביצ'ה, אבל זו היתה כל כך מדוייקת ומעניינת, שהמנה עלתה לדרגת חלום. סלט האנדיב עם הגבינה הכחולה אינו קומבינציה חדשה אבל כאן נהנינו מביצוע מושלם שהבליט חומרי גלם טריים וטיפול מעולה. אחת ממנות הדגל של המקום היא שילוב של טחינה, בשר ויוגורט באפאלו – לא יאומן איך הג'ימונה פלרון 2004 ישב בול עליה. השילוב בין המסעדה ליקב סוסון ים מתבטא על לוח היין – שני יינות בכוס ועוד ביקבוק מיוחד של הסוסון עבור המסעדה – "שולמן ישלם" שמו, תמורת 100 ₪ הוא יהיה שלכם לערב שלם. יין שווה. בקיצור, אני אומר ליוסי ואורי, מאז ימי אוקיאנוס לא היתה מסעדה שגרמה לתלביבים לעלות לירושלים. הם מחייכים, ושולחים אותנו לדרך לעשות סיור סליחות בעיר ש"חוברה לה יחדיו" אבל נותרה שסועה ומפולגת, כנראה ללא תקנה. את אסף גרניט פגשנו ביציאה, עיניו אדומות וטרוטות מעייפות. "מזל שיש סופשבוע, בו המסעדה סגורה כמחווה לשכנים שומרי השבת", הוא אומר. הנה סוג של דו קיום הוגן. עלו לירושלים, לארוחת ערב במחניודה, המסעדה המעניינת ביותר שנפתחה השנה בישראל.

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים