ספטמבר 2007
נכתב ופורסם במעריב, מאי 2003

"כמעט שנתיים אנחנו עם אבא ואמא, כמעט שנתיים. יום יום יחד, מבוקר ועד ערב, שגרה מבורכת ונעימה. עד שבשבת האחרונה אבא ואמא נהיו נורא מתוחים, לא היה ברור לנו למה. אמא היתה צמודה לחבילה ענקית של טישיו, ופתחה עוד אחת יחד עם שני תיקים חדשים חדשים שהיא הוציאה מהארון.
ביום ראשון בבוקר, אחרי ארוחת הבקבוק, אבא ואמא שמו לנו את התיקים על הגב והכריזו: "הולכים לגן רותי". אנחנו זוכרות כל רגע מאז.
כן, בכינו נורא.
כן, גם אמא בכתה, ואבא ניסה לא להראות כלום ולהיות cool.
כן, אחרי חמש דקות התחלנו לשחק כאילו בילינו בגן את כל חיינו.
ואז, הם הסתובבו והשאירו אותנו לבד, בחדר מלא זרים.
וכן, נשארנו בחיים".

ברורה לי הגאווה – הילדות שלנו גדלו, הן הולכות לגן, והן נשארות שם. לבד. כמה גדולות.
פחות ברור לי העצב שמאיים להטביע את אותה גאווה. אולי זה החשש מהבלתי ברור, אולי אלו הן הדמעות והבכי שלהן, ואולי זו הידיעה שהיום יצאנו לדרך חדשה, שבכל קטע ממנה יופקע מאיתנו עוד משהו מחזקתנו הבלעדית עליהן.

חזרנו הביתה. פעם ראשונה לבד. הבית כל כך גדול לפתע, וכל כך שקט. במקרר כבר חיכתה לנו Cava מבית Codorniu. קאווה היא התשובה הספרדית לשמפניה, עם תהליך ייצור זהה לחלוטין . כבודה של השמפניה במקומה מונח, אך יתרון הקאווה ברור: זה עולה בערך שישית. ואם בוחרים טוב, הקאווה נותנת "פייט" לא רע לאחותה האצילה מצרפת. הקלאסיקו של קודורניו מגיעה עכשיו גם בבקבוקים אישיים של 187 מ"ל (כ-23 ₪), מה שמאפשר לחגוג בניחותא גם בסולו, גם בזוג, בלי לדאוג מה לעשות עם השאריות. השמרים פחות דומיננטיים, והדגש הכללי הוא על הפרי – בשל, נעים וברור.

"אתה משוגע, יין על הבוקר?". צודקת.
הוספתי כמות זהה של מיץ תפוזים. קוראים לזה מימוזה.
שתינו, והתחלו לחייך.