אפריל 2009

התווית שעל הבקבוק אמורה לשמש מעין "תעודת זהות" מקוצרת של היין שבתוכו. האם יש קשר בין מה שרשום על תווית היין, בין החוק או התקן המקומי ובין תכולת הבקבוק?
תלוי את מי ובעיקר היכן שואלים. נגיע לישראל, אבל לשם העניין נתחיל באוסטרליה. הבחירה באוסטרליה אינה מיקרית, כיוון שלצד יצירתיות רבה, מחקר בלתי פוסק והתמקצעות קיצונית, מייצרת אוסטרליה גם רגולציית יין מעניינת.
אוסטרליה היא מדינת "נס כלכלי", לפחות ככל שאמורים הדברים בענף היין שלה. מכמעט שום מקום הגיעו יינות היבשת החמישית וכבשו את עולם היין - אוסטרליה היא יצרנית היין השישית בעולם, ויצואנית היין הרביעית בגודלה במונחים של ליטרים לשנה. נכון שתעשיית היין שלנו לא תהיה לעולם אוסטרליה (בעייה של גודל, אתם יודעים), אבל זה לא אומר שאין מה ללמוד ולאמץ מהמודל המוצג שם.

אינספור מחקרים כבר טחנו את ההצלחה הפנומנלית מכל זווית. ההצלחה הפנומנלית הזו נשענת על איכות ללא פשרות, הבנה שיווקית של צרכי הצרכנים, שיווק בגובה העיניים ותמחור אגרסיבי והוגן. אבל יש עוד משהו, שאולי נסתר מעט מין העין, אבל הוא מהווה נדבך חשוב בהצלחת התעשייה: יושר, שקיפות ואמינות.
חלק ניכר מהמאמץ בכיוון הזה הושקע באוסטרליה בתוכנית שנקראת LIP:
 Label Integrity Program.
התוכנית נבנתה ע"י שלטונות המדינה בעיקר בגלל דרישת היקבים עצמם: הללו הבינו כי שקיפות והגינות הם תנאי הכרחי לשימור ההצלחה, ומכיוון שהאופי האנושי אינו שש להטיל על עצמו מגבלות, התעורר הצורך בפיקוח רשמי ומוגדר היטב.

תוכנית LIP, שהוצגה מעשית רק בבציר 1990, מהווה כיום את הכלי העיקרי לפיקוח על שקיפות והגינות תוויות תעשיית היין האוסטרלית, במונחים של זנים, אזורי גידול ושנות בציר. יצרני היין אינם חייבים לציין על תוויות היין את הפרטים הללו. ואולם, אם הם מחליטים לציינם, הם מחוייבים לתעד "נתיב ביקורת" (audit  trail) שמוביל כל הדרך מהכרם דרך היקב ואל תוך הבקבוק.
מה הכוונה?

כל טענה שנטענת מעל גבי תווית היין או בפירסומים רשמיים לגבי יין ספציפי, חייבת להיות מתועדת בפירוט, החל משלב הבציר, עבור דרך העבודה ביקב, היישון בחביות והביקבוק. אם יקב מסויים טוען שהוא הוציא 10,000 בקבוקים של 85% קברנה מכרם X ועוד 150,000 בקבוקים שהכילו 10% קברנה מאותו כרם, הוא חייב להיות מסוגל להציג קבלות על רכישת כמות מספקת של ענבים כאלו, להציג רישומי שקילה מדוייקים של המשאיות שהובילו אותם ליקב, לתעד את הליך הסחיטה (כמה מיץ הופק), להציג יומן ארועים שמתעד את הליך הייצור, העירבוב והיישון ביקב (כן, דומה ליומן הקשר הצהל"י המפורסם) וכו'. מסובך? לא ממש, אולי בירוקרטי משהו אבל לא ממש מורכב. צריך להיות מעט מסודר ומאוד הגון.
הערה - רוב היקבים הרציניים ממילא מתעדים את כל התהליכים הללו. השאלה היא האם רישומיהם פתוחים לביקורת חיצונית. באוסטרליה - כן. בישראל - אפילו לא בערך.
אגב, מעבר לדרישות התיאורטיות, ישנם מפקחים שמבקרים את ההליך ובודקים את ההתאמה בין הכמויות הנרכשות לבין הכמויות המיוצרות. כל חריגה מלווה בקנס מינהלי של עד 15,000 דולר אוסטרלי לרישום לא תקין. בנוסף לנזק הכספי, מהווה תפיסה שכזו פגיעה ממשית במוניטין של היקב הנענש. בקיצור, לא נעים. LIP הוא בעצם תו תקן מורחב ומפורט, ואנשי היין באוסטרליה הבינו כי ללא פיקוח ואכיפה - הוא חסר כל משמעות.
לדף הדרישות המלאות של LIP.





אה, שואל את עצמו הקורא הסקרן בנקודה זו. אז איך ניראים הדברים אצלנו?
שאלה מרתקת.

מכיוון שאני טוען בלהט כי המדיה האינטרנטית אינה בנויה לטקסטים שאורכם כאורך הגלות, נחכה לפרק הבא, שבמרכזו יעמדו שני גיבורים: רשם סימני המסחר של משרד המשפטים, ותווית לדוגמא של אחד היקבים המצליחים (והאהובים עלי) בישראל. אם מאוד תתעקשו, נדבר גם על דוגמא נוספת שהועלתה כאן בפורום.


שטר של 2$. אמיתי או מזויף?

 
לייבסיטי - בניית אתרים