מרץ 2007

נטעם, נלגם ונכתב ע"י אהוד ולטר.

טעימת יינות אמרונה עשויה להיות אחת הטעימות היותר מהנות שיש, ומצד שני –היא אחת מהיותר קשות.
האמנם יש דבר כזה, טעימה קשה ביין? יש, ועוד איך. ביינות אמרונה אחוזי האלכוהול מרקיעי שחקים (16% אלכוהול אינם נדירים כלל וכלל), גווני טעם מרירים מאתגרים את החיך, ספקטרום הריחות והטעמים
שהוא מציע – רחב ומורכב, וזו בהחלט טעימה מאתגרת לחובב היין. לא נדיר היה לראות הפעם חברים לטעימה שחרכו את לשונותיהם לאחר 2-3 יינות ואיבדו את תחושת הטעם.

טוב, אחרי שפתחתי בסיום, אשוב להתחלה – קבוצת צרפת-ישראל, יבואני "מאסי", אירחו כ-15 איש במסעדת "רביבה וסיליה", לערב שכולו יינות אמרונה של החברה האיטלקית, כאשר את משב הייחוד לטעימה ספציפית זו סיפק מר דניאל בלוק. דניאל הוא אמריקאי מסיאטל, שנדד לפני שנים לאיטליה וקבע מעונו החדש ב-ורונה, ומשמש במערך השיווק של "מאסי" (כותבים באנגלית MASI, מבטאים "מאזי"). הוא שוהה בימים אלה במחוזותינו, ונודב (תוך שיתוף פעולה מקסים מצדו) ע"י אנשי צרפת ישראל להנחות את הערב. שמחתי להשתתף (*).

אני משוכנע ש-99% מהקוראים יודעים מהו יין אמרונה, מכירים כרמים יחידניים, והתנסו בשלל יינות אמרונה לאורך ולרוחב. ובכל זאת הנה מספר מילות רקע:
אמרונה (אמרו – מר, נה – גדול, כאשר ני – קטן), המר הגדול, הוא פיתוח של הריצ'וטו (אוזני האשכול, אותן שתי כתפי הענבים היותר מתוקות בחלקו העליון של האשכול), יין קינוח עתיר היסטוריה ומוניטין.
רק שלושה סוגי ענבים משמשים ביצור האמרונה, כבלנד – קורבינה, רונדינלה ומולינרה, ברמת בשלות מירבית ולעתים עם נגיעות של בוטריטיס, פטריית הקסם המוכרת לנו מיינות קינוח.
התהליך בקצרה – האשכולות מונחים על מגשי במבוק מאווררים באזורים קרירים למשך כשלושה חודשים, במהלכם מאבדים הענבים 40%-30% ממשקלם ומצטמקים (שם השיטה למדקדקים: Appassimento).
אין משמעות לסחיטת האשכול לאחר שאיבד כול כך הרבה מים, ולכן מפרידים הענבים מהגבעולים, מרסקים (בזהירות) את הענבים והעיסה תוססת פעמיים – בשמרים טבעיים עד 13% אלכוהול, ומבער אחורי
של שמרים "אלימים" ממשיך את התסיסה בחביות עד כ-16%-14%. כן, היין יבש לחלוטין! אחר כך מגיע יישון בחביות שונות ומשונות משנה ועד 6 שנים (!), ולבקבוק. זהו.
פרט אחרון – כרם יחידני, ובשפת הגויים Single Vineyard. חלקה, שהוכיחה עצמה עם תנובת יינות איכותיים מדי שנה, מטופלת עד הבקבוק באופן "אישי", ומזוהה בהתאם. אתם חושבים שבמקרה שכזה היין יהיה טוב יותר מעירוב מקרי של ענבים מחלקות שונות? צדקתם. נו, ואתם בטח חושבים שזה עולה לצרכן יותר מהאמרונה הרגיל? שוב צדקתם. עניין של בחירה אישית בטעמים, ומוכנות לשלם.

אם הגעתם עד הלום, מן הראוי שתקראו גם על היינות שהוגשו. אני מפרט את רשמיי מהיינות, והם אישיים לחלוטין, כשיש לזכור שהטעימה לא הייתה עיוורת.

GRANDARELLA APPASSIMENTO 2000 
מתחזה! אמנם בשיטת האפסימנטו, אבל עם מגוון זנים מעט שונה מהמסורתי; בנוסף לקורבינה ההכרחית, יש גם קרמנרה (קרוב משפחה של המרלו) ועוד ענב מקומי, רפוסקו. איכותו הגבוהה של היין הביאה לכינויו כ-"סופר ונציאני", על משקל "סופר טוסקן", והוא די מודרני באופיו,
ובקצרה – המון פרי מחניף לחיך בחזית. היין טוב, שלא יהיה ספק, אפילו טוב מאוד, צבעו אדום ארגמני וכהה, ארומות רחבות של צימוקים, חרובים, פרות יבשים ושמץ של אדמתיות. גוף מלא, מאוזן ומלטף את החיך,
דובדבן שחור, צימוקים וברקע שוקולד מריר. די מורכב, עם סיומת בינונית, אבל אני הייתי עוד יותר מרוצה עם מעט יותר חומציות לתמוך ב-14.5% האלכוהול. 90.

COSTASERA AMARONE CLASSICO 2001 
"הגבעות המביטות מערבה", ובאיטלקית – Costasera. אדום גרנט כהה וצלול, אף מתקתק (גליצריני) וניחוחי, דובדבנים בשלים וצימוקים, פריחת יער ומעט טחב ברקע (דווקא נעים). כמו כול אמרונה גם יין זה מפגין גוף מלא, תחושת יובש, כמעט צחיחות (ניגוד מרתק לאף המתקתק), ועדיין הרמוני. האלכוהול די בולט (15%) והטאנינים נוכחים, אך היין עגול ונגיש, עם פרי טוב בטעמי דובדבן שחור ופטל בשלים