דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> ארכיון >> רשמים מטעימת יינות אמרונה של Masi
 








מאזי אמרונה

מרץ 2007

נטעם, נלגם ונכתב ע"י אהוד ולטר.

טעימת יינות אמרונה עשויה להיות אחת הטעימות היותר מהנות שיש, ומצד שני –היא אחת מהיותר קשות.
האמנם יש דבר כזה, טעימה קשה ביין? יש, ועוד איך. ביינות אמרונה אחוזי האלכוהול מרקיעי שחקים (16% אלכוהול אינם נדירים כלל וכלל), גווני טעם מרירים מאתגרים את החיך, ספקטרום הריחות והטעמים
שהוא מציע – רחב ומורכב, וזו בהחלט טעימה מאתגרת לחובב היין. לא נדיר היה לראות הפעם חברים לטעימה שחרכו את לשונותיהם לאחר 2-3 יינות ואיבדו את תחושת הטעם.

טוב, אחרי שפתחתי בסיום, אשוב להתחלה – קבוצת צרפת-ישראל, יבואני "מאסי", אירחו כ-15 איש במסעדת "רביבה וסיליה", לערב שכולו יינות אמרונה של החברה האיטלקית, כאשר את משב הייחוד לטעימה ספציפית זו סיפק מר דניאל בלוק. דניאל הוא אמריקאי מסיאטל, שנדד לפני שנים לאיטליה וקבע מעונו החדש ב-ורונה, ומשמש במערך השיווק של "מאסי" (כותבים באנגלית MASI, מבטאים "מאזי"). הוא שוהה בימים אלה במחוזותינו, ונודב (תוך שיתוף פעולה מקסים מצדו) ע"י אנשי צרפת ישראל להנחות את הערב. שמחתי להשתתף (*).

אני משוכנע ש-99% מהקוראים יודעים מהו יין אמרונה, מכירים כרמים יחידניים, והתנסו בשלל יינות אמרונה לאורך ולרוחב. ובכל זאת הנה מספר מילות רקע:
אמרונה (אמרו – מר, נה – גדול, כאשר ני – קטן), המר הגדול, הוא פיתוח של הריצ'וטו (אוזני האשכול, אותן שתי כתפי הענבים היותר מתוקות בחלקו העליון של האשכול), יין קינוח עתיר היסטוריה ומוניטין.
רק שלושה סוגי ענבים משמשים ביצור האמרונה, כבלנד – קורבינה, רונדינלה ומולינרה, ברמת בשלות מירבית ולעתים עם נגיעות של בוטריטיס, פטריית הקסם המוכרת לנו מיינות קינוח.
התהליך בקצרה – האשכולות מונחים על מגשי במבוק מאווררים באזורים קרירים למשך כשלושה חודשים, במהלכם מאבדים הענבים 40%-30% ממשקלם ומצטמקים (שם השיטה למדקדקים: Appassimento).
אין משמעות לסחיטת האשכול לאחר שאיבד כול כך הרבה מים, ולכן מפרידים הענבים מהגבעולים, מרסקים (בזהירות) את הענבים והעיסה תוססת פעמיים – בשמרים טבעיים עד 13% אלכוהול, ומבער אחורי
של שמרים "אלימים" ממשיך את התסיסה בחביות עד כ-16%-14%. כן, היין יבש לחלוטין! אחר כך מגיע יישון בחביות שונות ומשונות משנה ועד 6 שנים (!), ולבקבוק. זהו.
פרט אחרון – כרם יחידני, ובשפת הגויים Single Vineyard. חלקה, שהוכיחה עצמה עם תנובת יינות איכותיים מדי שנה, מטופלת עד הבקבוק באופן "אישי", ומזוהה בהתאם. אתם חושבים שבמקרה שכזה היין יהיה טוב יותר מעירוב מקרי של ענבים מחלקות שונות? צדקתם. נו, ואתם בטח חושבים שזה עולה לצרכן יותר מהאמרונה הרגיל? שוב צדקתם. עניין של בחירה אישית בטעמים, ומוכנות לשלם.

אם הגעתם עד הלום, מן הראוי שתקראו גם על היינות שהוגשו. אני מפרט את רשמיי מהיינות, והם אישיים לחלוטין, כשיש לזכור שהטעימה לא הייתה עיוורת.



גראנדרלה - מתחזה, אבל מוצלח

GRANDARELLA APPASSIMENTO 2000 
מתחזה! אמנם בשיטת האפסימנטו, אבל עם מגוון זנים מעט שונה מהמסורתי; בנוסף לקורבינה ההכרחית, יש גם קרמנרה (קרוב משפחה של המרלו) ועוד ענב מקומי, רפוסקו. איכותו הגבוהה של היין הביאה לכינויו כ-"סופר ונציאני", על משקל "סופר טוסקן", והוא די מודרני באופיו,
ובקצרה – המון פרי מחניף לחיך בחזית. היין טוב, שלא יהיה ספק, אפילו טוב מאוד, צבעו אדום ארגמני וכהה, ארומות רחבות של צימוקים, חרובים, פרות יבשים ושמץ של אדמתיות. גוף מלא, מאוזן ומלטף את החיך,
דובדבן שחור, צימוקים וברקע שוקולד מריר. די מורכב, עם סיומת בינונית, אבל אני הייתי עוד יותר מרוצה עם מעט יותר חומציות לתמוך ב-14.5% האלכוהול. 90.

COSTASERA AMARONE CLASSICO 2001 
"הגבעות המביטות מערבה", ובאיטלקית – Costasera. אדום גרנט כהה וצלול, אף מתקתק (גליצריני) וניחוחי, דובדבנים בשלים וצימוקים, פריחת יער ומעט טחב ברקע (דווקא נעים). כמו כול אמרונה גם יין זה מפגין גוף מלא, תחושת יובש, כמעט צחיחות (ניגוד מרתק לאף המתקתק), ועדיין הרמוני. האלכוהול די בולט (15%) והטאנינים נוכחים, אך היין עגול ונגיש, עם פרי טוב בטעמי דובדבן שחור ופטל בשלים, תבלינים, מרווה ושאר
צמחי תבלין וסיומת ארוכה עם מליחות מה על הקצה. 91, עם פוטנציאל לשיפור עם הזמן.

VAIO ARMARON AMARONE CLASSICO SEREGO ALIGHIER1997 
מטפסים במעלה האלכוהול ל-15.5% (חכו ליינות הבאים), לאמרונה המגיע מהכרם המתועד כוותיק ביותר באירופה (מאז 1353 בבעלות משפחה מיוחסת, זו של המשורר דנטה), ויש הטוענים ששם היין, אמרונה, נגזר משיבוש ההגייה של שם הכרם, ארמרון. אדום גרנט כהה, כמעט אטום, ארומות של פרי שזיפי בשל, דובדבן שחור ופטל בר, קאסיס ומנטול, עם גווני צמחי תבלין ברקע. פה נדיב ומורכב, טאנינים מודגשים, מבנה מרשים ואחיזה טובה בפה. גרגרי יער שחורים, דובדבן בשל, גווני בוטריטיס קלים ברקע, כשהיין בכוס ממשיך ומתפתח, ומגלה עם הזמן שוקולד מריר ועלה טבק. יין מצויין, 92.


מצאנו.
שימו לב לתווית הייחודית

MAZZANO AMARONE CLASSICO 1997 
אהבתי, אהבתי ועוד פעם – אהבתי. האמת, יין זה הוא שמשך את תשומת לבי לטעימה, כי אם כבר אמרונה, אז מצזאנו (כך מבטאים את ה-ZZ) של מאסי! כרם יחידני ועוד משנה מצויינת, כפי שהייתה 1997 באיטליה, מה עוד צריך? יין למדיטציה, הרשתי לעצמי כאן מנה נדיבה, והמשכתי אתה עד לסוף הטעימה, אפילו מעבר ליין הקינוח, איזה יין! צבע אדום גרנט, אטום לאור ומרשים, ניחוחות מורכבים עולים באף, שכבה אחר שכבה של צימוקים, תאנים יבשות, דובדבן בשל, מנטה ואניס ונגיעת בוטריטיס. על החיך אלגנטי, טאני אך מאוזן,
עולם ישן במיטבו, עם חגיגת טעמים עשירה, ההולכת ומשתפרת עם הזמן בכוס, של גרגרי יער שחורים, דובדבן שחור, צימוקים, חרובים, עלי תה, עלה טבק, ציפורן ושוקולד – מרשים ביותר ומענג לא פחות, כש-16% האלכוהול משתלבים היטב במכלול היין. הסיומת מאוד ארוכה, עם מרירות מרתקת, המתפשטת על שולי הלשון. 94-93, עם פוטנציאל להשבחה.

COMPOLONGO DI TORBE AMARONE CLASSICO 1997 
אח למצזאנו, כרם יחידני גם הוא, יותר מאופק באופיו אבל מחזיק לא פחות אלכוהול (בספירת המלאי נמצאו 16%). לצד המצזאנו מאותה השנה, הצבע כהה ואטום כמותו, האף יותר דחוס ועדיין עשיר מאוד, עם פחות עוצמה אבל עם אלגנטיות ואיזון דומים. מאפייני הצימוקים, הדובדבנים, הפרות היבשים והקאסיס חוזרים בקומפולונגו, עם דגשים
מעניינים על עושר סוכרייתי (ויבש כמו הנגב!), קפה שחור/אספרסו ומרירות בולטת עוד יותר.
92, וגם כאן יש ציפייה להשבחה.

RECIOTO-CASAL DI RONCHI SEREGO ALIGHIRI 2001 
יין קינוח משובח, מענבים התואמים את הבלנד המסורתי, הנאספים כשבועיים לאחר הפרי של האמרונה, ומיובשים על מגשי הבמבוק מס' שבועות אקסטרה. צבע היין אדום כהה, עם שוליים חומים. אף מעט סוכרי, פטל בשל וצימוקים ומעט אבקת קקאו. פה מלא ועשיר, 14% אלכוהול, חסרה לי קצת חומציות נוספת לתמיכה טובה יותר במתיקות הבולטת, אבל אל תטעו – היין טוב מאוד! מזכיר מעט קונפיטורה בטעמי דובדבן ופטל בשלים, שזיף, קירש, ליקוריץ ושוקולד חלב. אוזני ההמן המשובחות, שהוגשו לקינוח, השתלבו נהדר בתוכן האגוזי/דבשי שלהם עם יין הקינוח. 89.


לצדי ישב גם מבקר היין דניאל רוגוב (ולמען ההגינות אציין שאני מכירו באופן אישי), שטרח לאתגר את המארח, דניאל בלוק, בכול מיני נושאים רלבנטיים לטעימה, ובין דניאל לדניאל הפכה הטעימה גם למעניינת במיוחד.

קל להתייחס בביטול לאמרונה – יותר מדי אלכוהול, פחות מדי אלגנטיות, יותר מדי ריבתי, פחות מדי מאוזן. אישית, אני סבור שזה יין מרתק, וברמה הגבוהה יותר הוא גם חווייתי ומותיר רישום לאורך זמן, כמו שיינות גדולים באמת יכולים. אני ממליץ לכול אחד ואחת לפחות להתנסות ולהכיר את האמרונה, כחלק הכרחי מהרחבת עולם המושגים האישי בתרבות היין. 


(*) – למען הסר ספק, הח"מ השתתף בטעימה על חשבונו, כמרבית המשתתפים.



לייבסיטי - בניית אתרים