מרץ 2010

עונת ההשקות בעיצומה. הימים שלפני חג הפסח מהווים הזדמנות מצוינת להפגש עם אנשי היין המובילים בארץ, בוודאי אם מדברים על הובלה בפן הכמותי. איפה לא היינו? עד לפסח נכסה את המפגשים עם אנשי כרמל, רמה"ג וברקן, רובנו נפגשנו עם מנכ"ל בנימינה המתחדשת וזה סוגר 4 מחמשת הגדולים. רקנאטי, ויתקין, אפילו מרגלית במשחק, עמק האלה ועוד. והיה את דלתון, שהציג יין מסקרן, לפחות אם לשפוט לפי תג המחיר הלא מקובל. עליו מייד בהמשך.
.
כבר שנים מדברים כולם על המשבר המתקרב בתעשיית היין. אני לא אשכח ארוחת ערב עם שמואל בוקסר, אדם שמעורה בתעשייה עד הפיפס האחרון, שאמר לי שתוך 3 שנים רוב היקבים, בוודאי אילו הבוטיקיים, עומדים לפני שבר גדול. זה היה לפני שבע שנים.
.
מה שבוקסר לא הביא בחשבון הוא את השינוי בהעדפת הקהל. יינות ישראל, שהיו על גבול המוקצה (עזבו את רמת הגולן-מרגלית -קסטל), הפכו להיות הבון טון של העם היושב בציון. אישית, אני נדהם מכמות אוספי היין הישראלי שמחזיקים פה אנשים, ויכול רק לשער את עומק האכזבה שתהיה מנת חלקם של רוב אלה שיחלצו פקקים של יינות מקומיים בני עשור ויותר. היין הישראלי, טוב ככל שיהיה, עדיין לא יודע להתיישן היטב, ואולי גם לא יידע. אז מה. ממילא אין זה פרמטר עיקרי, אפילו לא מרכזי, בשפיטת איכות יין. שנה-שנתיים שלוש? לרוב זה צריך להספיק. מי שרוצה תעודת ביטוח על התיישנות יכול לחפש אותה בחלומות. אין כזה דבר, אבל קנדידטים סבירים יגיעו מאירופה. לא מישראל.
.
אבל מר בוקסר לא טעה בניתוח המגמה. האמת הבסיסית נותרה זהה: אנחנו לא שותים מספיק יין. אין מספיק ביקושים כדי לאזן את הר ההיצע המטורף המאיים להתמוטט על ראש התעשיה. מתי זה יקרה?
"בקרוב מאוד", טוען כורם ותיק. "היקבים הגדולים נטעו כמו מטורפים, מאות ואלפי דונמים וכולם עמוק באזורי האיכות. כשאלה יגיעו להבשלה ולבציר - הכורמים שהתרגלו לקבל סכומים גבוהים על ענבים טובים, יעמדו בפני שוקת שבורה. כדור השלג יתחיל להתגלגל מכאן".
מתי זה יקרה? שנה, שנתיים, שלוש גג, עת שתי המגמות תגענה לידי מיצוי: מעבר כרמים לאזורי איכות ושינוי הטעם המקומי לעבר כחול-לבן. אז מה יכול בכל זאת לטרוף שוב את הקלפים?
"רק עלייה בביקושים", טוען איש שיווק מאחד היקבים הגדולים. "על הביקוש המקומי איש לא בונה. זו הסיבה שכולנו רצים כמו משוגעים החוצה, לייצא. להגיד לך שהאור בקצה המנהרה? אולי, אבל גם אם כן אין לי ספק שזו הרכבת".





שמואל בוקסר, נביא זעם במיל'.

שני יקבים מובילים יש לנו בגליל. הצעיר ביניהם חוגג עשור. יום הולדת קצת עצוב ליקב הרי גליל, שנפרד השבוע משתי המנהיגות שלו, כרמית אהרנרייך מנהלת השיווק ורונית בדלר, המנכלי"ת. להבדיל מהאמא הגדולה שבגולן, שם השכילו הקברניטים לייצר מסורת ניהולית יציבה, שקטה וממוקדת, הרי גליל הפך להיות סוג של בן סורר, ולא מעט אנשים עזבו שם בטריקת דלת. פעם היה זה מנהל שיווק, אחריו יינן, ועכשיו 2 מתוך 3 דמויות המפתח של היקב נפרדות ממנו בבת אחת. הנסיבות פחות חשובות מהתוצאה הסופית, אבל ממה שהבנתי הסיטואציה הספציפית שהתפתחה לא הותירה לרונית בדלר שום אפשרות לשמור על משרתה ועל כבודה העצמי, ומבין הללו היא העדיפה להשאר עם הכבוד ולוותר על המישרה. לא החלטה טריוויאלית, ולא בטוח כמה קל יהיה למלא את השורות בהצלחה, בטח לא במהירות.
.
דורות של מטפלים ותרפיסטים משננים למטופליהם מוכי ההלם כי בסינית הסימן "משבר" מורכב מצירוף של הסימנים "סכנה" ו"הזדמנות". טוב, אולי הם צודקים ומשבר באמת מהווה הזדמנות לשינוי, אבל המקור לחשיבה הזו אינו סיני בהכרח. כנראה שהוא אינו סיני בכלל, אם להאמין למאמר המרתק הזה. בכל זאת, אם מותר להישאר אופטימיים, יש להרי גליל קו מוצרים מצוין ומוניטין לא רע בכלל, והצרכן הממוצע לא ממש מתעניין מי עומד מאחוריהם. אין ספק כי המכירות לא תיפגענה, בטח לא בשלב הראשון, לזה ידאג יקב האם מהגולן. אם נשמור על מחשבה חיובית ואופטימית, ה"הזדמנות" במשוואה שנוצרה היא האפשרות לנסות ולייצר אמירה שיווקית ממוקדת יותר ממה שהיתה ליקב עד היום: מנקודת המבט הצנועה שלי אמליץ על קצת סדר ובגרות בקו המוצרים ומתן המון דגש על הגנטיקה הגלילית של היקב, אולי בורגונדי של ישראל (לפחות מבחינת האיכות והשונות של הכרמים). תודה על השנים היפות לאלו שעזבו ובהצלחה לאלה שיגיעו. זמנים לא קלים לפנינו, כנראה.

Crisi-tunity.png
סינית אני מדברת אליך. משבר.

זה מוביל אותי אל היין שהשיק בשבוע שעבר היקב הגלילי הוותיק יותר, יקב דלתון, באחד הארועים היותר מרגשים בהם יצא לי להיות בשנה האחרונה. את מתי הרוני, היזם והמאמין שמאחורי החזון, פגשתי לראשונה והוא עוד לא בן 60. יש קו ברור שמתחיל בברון רוטשילד ומגיע עד מתי הרוני. עזבו את ההבדלים בגודל ובעומק הכיס, אבל שני האנשים הללו סיכנו ממיטב הונם כדי להקים תעשיית יין בארץ לא נודעת, כשהסיבה הראשונית איננה בהכרח רצון להשיג גמול כספי. הברון הגיע לזיכרון ורישון, מתי הרוני עלה לגליל כשעוד לא היו בו יותר מקומץ עיזים, כרם אחד ומשוגע מזוקן עם כובע קש שחיפש נטיעות חדשות. החזון שהתחיל עם כמה אלפי בקבוקים בבציר 1995, יגיע לכמיליון וחצי רק שני עשורים אחר כך.
.
יותר מעשור אחרי פגישתנו הראשונה, שבוודאי לא נרשמה כארוע היסטורי עבור היקב, ולרגל יום הולדתו ה-70 של מתי הרוני (ארוע חשוב הרבה יותר), השיק היקב את היין "מתתיה" מבציר 2006. היתה לי הזכות לטעום את היין כבר פעמיים בעבר - ייאמר מייד שזה היין הטוב ביותר שיצא תחת ידיה של נעמה, הייננית, ובוודאי טוב מכל מה שהיה קודם זמנה.

דלתון, מתתיה 2006, 380 ש"ח.
ממסך שמורכב מ-
80% קב"ס, 15% מרלו, 5% קברנה פרנק, עם 13.5% אלכוהול בלבד, ממש כמו בורדו של תחילת האלף. כאמור, זה יין מרגש ועם הרבה משמעות למשפחת הרוני, אבל אי אפשר לא להתייחס לעובדה שהוא עוקף את הקצרין בלי לאותת, לפחות מבחינת המחיר. אז קודם כל, איך היין?

היין מרשים. זה מתחיל באף, שמציע פרי אלגנטי עם עץ משולב ומעט מינרליות מהסוג שאוהבים למצוא בקברנה אירופאי גדול. עוד מוצאים שם ריחות של קופסת סיגר, ארז ומוסק, אפילו רמז לכמהין מצאתי שם.
לגימת היין לא מבאסת את הציפיות שמעורר האף. מתקפת הארומות המורכבות נמשכת על החך, ויחד עם טאנינים מוצקים ומשולבים הם בונים מסגרת נהדרת לפרי מדויק, הרמוני ואלגנטי. החמיצות הגבוהה למדי והטאנינים הטובים מנבאים יכולת יישון יפה. האמנם? כבר נידרש לזה. בכל מקרה, כרגע מדובר ביין מעולה, אלגנטיות ישראלית טהורת גזע.
ציון: 92 נקודות

ונעבור להערות.
מחירי-על ליינות על של יקבים ישראליים הולכים להיות חלק מהנוף המקומי. בין אם נאהב את העובדה בין אם לאו, כלבי השמירה של דמוקרטיית היין הנבולה שלנו ינבחו, והשיירה תעבור ותגרוף קופונים שמנמנים כל הדרך אל חשבון הבנק, שאם נאמין לתחזיות השחורות בכלל עומד לפני קריסה.
.
מאותו בציר, מצאתי השבוע תיבה של Pichon Lalande, אחד מיינות ה"סופר סקונד" של בורדו. שילמתי עליו 520 פאונד וירטואליים, כלומר קצת יותר מ-300 ש"ח לבקבוק. מציאה של ממש, לא? לא ממש. יש מהיין הזה ובמחיר הזה לכל דורש, אמנם בלונדון אבל למה להתקטנן.
.
ולמי שמתכנן ליישן את המתתיה עוד עשור או שניים, כדאי לזכור כי יינות דלתון לא הוכיחו עד כה יכולת התיישנות מבריקה, לשון המעטה. אני חותם בראשי שהקנדידט הבורדלזי יתחיל להתעורר הרבה אחרי שהיין הזה יהיה לא יותר מזיכרון עבר. כאמור, זה לא נורא בכלל, אם מביאים זאת בחשבון. הבעיה שבמחיר כזה הצרכן מביא בחשבון (גם) יכולת שימור מסוימת. מי יודע מה יקרה. במחיר הזה, בכל אופן, אני מתקשה להמליץ על היין הספציפי הזה, כמו גם על כל יין ישראלי אחר. מתנצל אם קלקלתי למישהו את החגיגה.
.


דלתון, מתתיה, יין מעולה.
 380 ש"ח? לא, תודה
לייבסיטי - בניית אתרים