ספטמבר 2010

הארוחה התחילה ממפגש עם קולגה ידידותי במיוחד שרצה לקנות כמה בקבוקים מהאוסף הפרטי שלי. עסקה לא יצאה מזה, אבל החלטנו להפגש ולפתוח את אחד הבקבוקים הנדונים. "אני לא בא לבד", הודיע החבר. "יצטרף אלינו כמובן האב הטרי, לארוחת צהריים במסעדת מסה".
מסה היא סוג של באנקר. אי אפשר ליפול שם. לא כל אחד יאהב הכל, אבל רמת האוכל גבוהה, השירות על פי רוב מאוד מקצועי וידידותי, ואם אתה נופל על איציק המל, הבעלים, או על אלה הסומליירית, העונג מתגבר שבעתיים. למזלנו היינו חלק גדול מהזמן עם שניהם. התחלנו בצהריים, סיימנו בחושך, רק בגלל שהרזה שבינינו היה חייב לצאת לארוחת ערב.
אוכל וחברה טובה - יש. נשאר רק לבדוק מה עם היין. הפעם הוא לא אכזב.
.

Ramonet Batard Montrachet 1999
ישנה תיאוריה שאומרת שאלוהים המציא את השרדונה בשביל לעשות ממנו שמפניה, השאר שטויות. אם לא היינו חזירים גדולים אולי היינו יכולים להפריך את אותה תיאוריה. הבקבוק הגיע קר וישב בשמפניירה עוד כחצי שעה. מייד עם חליצת הפקק נהיה ברור דבר אחד: זה באמת קר מדי וגם ללא בעיית טמפרטורה  זה ממש לא מענג כרגע, ואם יש מצב שזה ישתנה צריך לתת לזה זמן. אז התרווחנו, שתינו כוס מים, ואחרי שנתנו זמן (חמש דקות) התנפלנו על מה שהיה הכוסות.
Big Mistake, כמו שגיליתי אחרי שעה בערך, כשבכוס נשארה רק רבע מהכמות ההתחלתית. היין היה בהתחלה מוזר, אולי אפילו לא נעים, בטח לא גדול. אבל אחרי חצי שעה הוא התחיל להראות את מה שהוא יודע, ותאמינו לי שהוא יודע.
האף היה בסדר מההתחלה. חמאה מינרלית, אם אתם יודעים למה אני מתכוון, נוכחות של עץ ואפילו מעט עשן, והמון פרי מדויק והרמוני עם כל השאר. רק הפה.... כאילו מישהו פרם חבילת חוטי משי רכה רק כדי לקשור אותה שוב למשהו בלתי ברור ובלתי אפשרי. עזבתי אותו וחזרתי למנה הראשונה - שווארמה טלה.

איך מתחבר היין עם שווארמה טלה? תשובה: הוא לא. ויתרתי על הנסיון מלכתחילה. הרמתי ידיים והתמסרתי לטעם הדומיננטי של הכבש, ואת היין שמרתי לאחר כך. הוא, בתורו, התקשה להתאושש מהמפגש עם התיבול הדעתני והבוטה מעט של המנה, אבל בשביל זה יש בועות.
בועות במים. שינקו את החך.

Well, Clarice, have the lambs stopped screaming?i
את השאלה הזו שאל, אם תזכרו, חניבעל לקטר ב"שתיקת הכבשים". חניבעל היה פודי אמיתי. מי שעלתה על הנקודה הזו לא התקשתה לעלות על עקבותיו: די היה לעקוב אחרי מכירות פומביות של באטאר מונרשה מתיישן, ולמצוא אותו שם. "אסור למהר עם יין משובח", הוא הרצה לקלריס. הוא צדק, בוודאי לגבי הבאטאר שלנו. שעה אחרי - האף מוצף בריחות קשיו. אחרי כמה דקות הגיעו פרחים, המון, ממש שדה פורח. ושוב זה חוזר ללימון ולמינרליות. זה מסתובב והולך ובא, והפה מתרכך והולך, נפתח ומראה מה שיש, ויש. הטבעתי את יגוני בשלולית שנשארה בכוס, חיסלתי בשלוק אחד, ורגע לפני היין הבא הבזיקה מחשבה בראשי: "הנה, יש שרדונה שמרגיש כמו שמפניה גדולה בלי בועות"....

ציון: 94, אבל לך תשיג.
Chateau Montrose 1995
אני אחסוך למי שקורא עד הנה את החיפוש. 93, לעומת 91 בציר 1996, אליבא דפרקר. 1995 הוא בציר שאני לא ממש אוהב בבורדו, ומונרוז הוא יקב שצריך טונות של סבלנות כדי להיפגש עם תוצרתו בזמן הנכון. לא בטוח שהגענו אליו בזמן, בהחלט ייתכן שעוד חצי עשור היה מיטיב עימו, אבל הסבלנות השתלמה. שעה עם כתפיים נמוכות פתחה את היין, עיגלה אותו ועידנה את האף. זה התאפיין בהתחלה בעשן, המון עשן. אחר כך מגיע כל השאר: פרי שחור ובשל, וניל ואלון. הטאנינים כבר די רכים, אבל משהו בפה מהודק, לוקח זמן עד שהוא משתחרר. בסך הכל - מאוד בורדו, מה שלא קל למצוא בבצירים שופעי השמש של היום, מאוד אלגנטי ומאוד מהנה, בייחוד עם שיפוד של נתח קצבים בעשייה מדויקת להפליא. בורדו בטעם של פעם. 
ציון: 91
Vega Sicilia Unico 1995
טוב, אין הרבה יקבים בעולם ששומרים על כזו עקביות. אתם יודעים מה? אין בכלל דבר כזה. גם היין הזה מצטרף לשרשרת ארוכה של הצלחות פנומנליות. הבחור שהביא אותו שתה השנה 3 או 4 בצירים ממנו, לי זה היה "רק" השני השנה, אבל עוד יש זמן. יין ענק. עוצמתי אבל לא מופרך, עם איזון מרשים ואף מפורט, מורכב והרמוני. נראה כי הוא עצור מעט, ואין מה לעשות עם זה, חוץ מלחכות עם הבקבוק עוד כמה שנים. כמה? מי שיודע את התשובה מוזמן לדווח. אם יש לכם קשרים עם הכרם, המשווקת, זה הזמן להפעיל אותם. מורכבות, עוצמה ואלגנטיות. חסר משהו?
ציון: 95


 
   
לייבסיטי - בניית אתרים