מאי 2008
מאת "סתם יינם"

יחי המלך החדש?

יש משהו מהלך אימה במוות של דינוזאור, כמו במוות של הורה. זה מזכיר לך שכל אחד, בלי שום יוצאי דופן, עתיד למות, וגם, שבנקוף השנים תורך הולך ומתקרב.

יצא לי להכיר אותו בעבר ולשוחח איתו מספר פעמים, איתו ועם שני בניו טים ומייקל. רכשתי כבוד גדול לפועלו. עד כמה שאדם אחד בודד, יכול בשתי ידיו לדחוף קדימה תעשיה שלמה ועולם תרבותי שלם האופף אותה, זה היה האדם. אינני מתכוון לפעילות הקולוניאליסטית של השנים האחרונות לחייו, אלא שתועדו בסרט כמו מונדווינו. גם לא לתקופה שלפניה בה עטף את עשיית היין בפילוסופיה שלמה וחלולה של חיי מותרות ראויים, נינוחים ונוטי חסד, ""Gracious Living, כמין ארכי-פיאודל של אמריקה הכפרית. כשלעצמי אני רואה את הקשר בין אלה שמתחשק להם פתאום להנחית בואינג בתוך גורד שחקים לבין ההשלכות של הפיאודליזם הזה. זה היה מדהים, בתקופה מסוימת לא רק הוא, רעייתו מרגריט ושאר באי ביתו דיברו בשפה הזו, אלא אפילו המזכירות ואנשי המכירות, עד האחרון שבהם. ולא רק אלא שמכרו אופוס 1 במאות דולרים, אלא גם אלה שמכרו וודברידג' בדולרים בודדים.

אבל לפני זה? מה שבן-אדם אחד היה מסוגל לעשות... זה לא יאמן.
סיפור האגדה בקליפת אגוז: מונדאבי הצעיר פרש מיקב משפחתי לאחר מחלוקות והלך להקים יקב משלו. יש לו שכנוע פנימי עמוק שבאסם התבואה של אמריקה מסתתרת גם באר עמוקה של האציל במשקאות. תעשיית היין באמריקה דאז עוד נשאה את צלקות תקופת היובש שהותירה על כנה פחות או יותר רק את תעשיית היין הסקרמנטלי. הוא נוטע ועושה איכות ובמקביל מוליך מהלך ראשון גאוני הן של ייצור והן של שיווק. זוהי ההבנה שאיכות דורשת שיטה, אך תקשור שיטה להמוני אדם דורש שיטה פשוטה וקליטה, ובמילים אחרות, הרעיון של יין זני.

הוא לא נעצר כאן. הוא ניצל את העובדה שאמריקה לא חתומה על אמנת האג (או משהו כזה) המגנה על שמות מסחריים אזוריים באירופה. אך לא כדי לייצר יין נחות בצנצנות המתהדר בשם כגון "בורגונדי", כמנהג הימים ההם בקליפורניה, אלא דווקא כדי להמציא את ה"פומה בלאן". ערבוב לכסיקאלי של שם האזור פואי פומה עם שם הזן סוביניון בלאן. העסק לא היה עומד אם מאחורי השם לא היה מסתתר פיתוח אנולוגי; זה היה אמנם סוביניון בלאן, אך היה זה סוביניון שתסס ו/או התיישן בחביות בריק חדשות. אם ליין אמריקאי היה עד אז סימן מקומי ייחודי חסר תחרות אחד, זינפנדל אדום, הרי בן לילה נוסף עליו אחד נוסף. צריך לזכור שללבן היה אז מעמד אחר. אלה הימים שלפני פרסום הפרדוקס הצרפתי, ו"התנועה לבלעדיות האדום" שנולדה ממנו, והימים של תאוות הבהיר ונטול הצבע של מעמד היאפים באמריקה.

 





רוברט מונדאבי




מייקל מונדאבי

יינות זניים הולידו את אימפריית מונדאבי בנאפה, אבל מונדאבי לא עצר שם. מצד אחד הקים את וודברידג' בסנטרל וואלי, כדי לייצר יין המוני איכותי, ומצד שני הבין שליין איכותי לא די בסיפור של יין זני. דרוש סיפור המשך, למתקדמים. במילים אחרות, מן הרעיון העולם חדשי של זניות ואקלים, פנה מונדאבי לקדם את רעיון הטרואר. פתאום לא הייתה נאפה גולמית. היו אוקוויל, וסטגס ליפ, וקרנרוס, והיינות היו שונים וגם התבדלו זנית. החיפוש הזה לא הרפה ממנו גם כשבפועל היה עסוק בקולוניאליזם בינלאומי, ובעיני היה יותר מעלה תאנה.

אני לא חושב שמונדאבי היה מעורב בטעימה העיוורת ההיסטורית הראשונה והמפורסמת שעירבה יין קליפורני עם מיטב היינות הצרפתיים באותם פלייטים ובתוצאות מפתיעות ביותר. אבל לא היה איש שחזר על הטעימה הזו למוזמנים ובמימונו הפרטי בכל רחבי העולם (כולל בישראל, בדיקסי) יותר ממונדאבי. אני לא חושב, למשל, שהיה יוצא לי לטעום רומנה קונטי, אילולי החליט מונדאבי "להעמידו על שולחן אחד" (בלשונו) עם פינו נואר מקרנרוס, החוף התיכון ואורגון, ולהראות שלא רק לשולחן יש רגליים, אלא גם להעמדה המשותפת הזו עליו.

אבל לא למלחמה היו פניו של מונדאבי, אלא לשלום בין גיבורים שווים. השת"פ הראשון עם רוטשילד, "אופוס1", הוליד את רעיון השת"פים בין שושלות יין בכל רחבי העולם. כמו שבורדו ורוטשילד באו לנאפה מתוך הכרה, לא כהליכה לקאנוסה, כך הלכו קליפורניה ומונדבי לצ'ילה, ולדרום צרפת. כאן השורשים של המונדוויניות.


פומה בלאן

אבל יש לי הרושם שכדאי להגן עליו גם כאן. למונדאבי בראש לא היה המודל של פירמידה של מגה-יקב, שמייצר בטופ כמה יינות מופת כדי למכור את כל הזבל שמיוצר בבסיס, כמודל המשקף כל קפיטליזם גס ואת תרבות הצריכה האופפת אותו, שבהם מעטים (לאו דווקא הגאונים או הפרודוקטיביים) צריכים שרירותית להצליח ובראוותנות, כדי שכל שאר העכברים יתרוצצו כל חייהם במבוך מתוך תיקווה סומא להפוך יום אחד גם הם לאוליגרכים. בעיני עצמו היה הפרויקט הבינלאומי המשך של התפנית הטרואריסטית בנאפה (למרות שבמציאות כמובן היווה בדיוק מהלך בכיוון ההפוך), וכמות השת"פים, כמו גם הרעיונות להקים לוודברידג' את מרתף הבריקים הגדול בעולם ולהתסיס יין ביקב המוני דווקא במיכלי תסיסה מעץ, מעידה כי מונדאבי רצה להציף את העולם ביין מן המעלה הראשונה.

ציר הפעילות של מונדאבי שימש השראה לאנשים רבים. מהחייאה וריענון של קלסיקה באמצעות חביות בריק, עבור ביצירת "יקב איכות המוני", וגמור בשת"פים של שושלות יין. אין לי למשל ספק שלהסתופפות של אנג'לו גאיה בחצר המונדאבים הייתה השפעה מוחשית על התנהלותו. גם אם יש משהו מעורר מרי במושג "שושלות יין" הרי יש לזכור שזו לא נחלת אמריקה והמונדבים. המושג קיים ואולי אף נולד באירופה. אך בעוד השושלות האירופאיות עסוקות בשת"ף קידום השטות החרופה הקרויה ביו-דינמיקה (שהיא הזרוע החקלאית של כת האנטרופוסופיה) עסק מונדאבי בקידום ערכי יין של ממש.

כמות המו"פ, הקלונאלי, העיצובי, האנולוגי באימפריית מונדאבי היו תמיד מעוררי השתאות. בתחילת שנות התשעים מחצית כרמי היקב נשאו ניסיון כזה או אחר. אגרונומים בארץ היום מתגאים במיפוי
ספקטרופוטומטרי של כרמים. מונדאבי גידל ככה כרמים באמצע שנות התשעים.

רוברט מונדבי היה דינוזאור אמיתי במובן שהוא היה אב מיסד של עולם. למרות שהיסטוריוגראפיה מודרנית ממליצה להתרחק מהפסגות והשפיצים ולהתרכז בתיעוד היומיומי שמגשר ביניהן, אני מעיז לומר שבלי השפיץ הפרטיקולארי הזה, מונדאבי, לא היו יינות העולם החדש מה שהם היום.


מונדאבי קברנה סוביניון רזרב
לייבסיטי - בניית אתרים