פברואר 2011
מאת אהוד ולטר

פטיט סירה.
מאיפה צמח הסיפור של הזן הזה?
כולנו יודעים לדקלם שחוץ מהיותו מרכיב בבלנדים, בעל תרומה דווקא בסעיף הצבע, אין לזן הזה שום דבר "אמיתי" שיאפשר לו חיים כיין זני. נכון, באמריקה של "העולם החדש" מפיקים מפטיט סירה (דוריף במקור) יין זני. שם היינות מלאי גוף ושרירניים, חורכי חך ומאוד מרוכזים. בקיצור – יינות למשוגעים לדבר. כאן, הפטיט הוא מאוד פטיט, פחות סירה. יבולים מוגזמים והשקייה מרובה, עקירת גפנים וטיפול מזלזל הותירו את הפטיט סירה המקומי כענב לא מרשים.
 
בנקודה זו בחר זאב להתחבר לפטיט סירה, בחירה ממוזלת ולאו דווקא מכוונת, בתחילת מסעו של ה-"מונק" מהגפן אל הבקבוק.
הלוקיישן: גבעת ישעיהו, כרם בעל (ללא השקייה), יבולים היסטריים לכיוון הנמוך, הרבה פחות מ-500 ק"ג לדונם. זאב מספר על איתור מקרי של האוצר, ב-2002, עת סייר באזור בחיפושיו אחר כרמים מהזנים האצילים יותר, וכמו שאול בזמנו – חיפש אתונות ומצא מלוכה; טוב, אולי רק נסיכות אבל מאוד "גדולות". הבציר הבא הניב כבר את ה-"מונק" הראשון, שמשך תשומת לב מיידית, בעיקר בסעיף התעוזה בהפקת כזה יין, אך לא פחות גם בשל איכותו המפתיעה.

ראוי לציין כי יש עוד מס' קטן של יקבים מקומיים, המתמודדים עם הפטיט סירה כיין זני, ובד"כ מגיעים לתוצאות מרשימות.
 
ועכשיו, משיש כבר יין עם היסטוריה, אפשר להתרשם ממנו בטעימת אורך.
הבציר הראשון שהושק היה ב-2003, ולא נותר ממנו יין לטעימה (טוב, אצלי יש נציג במרתף), וב-2004 לא היה יין, אז הטעימה כללה את כול הבצירים מ-2005 עד 2009.
עזבו אתכם מציונים (לנוקדנים שבינינו אספר שהיינות ראויים לטווח 87-90); משעקבתי אחר התפתחות היינות לפי הבצירים בחרתי להתרכז יותר בחוויה "הלימודית".





מונק, 2009 – עדיין בחבית, ואכן מרגיש צעיר מאוד, פראי ובועט. צבעו סגול מלכותי ובאף נוכחות ירקרקה עם תחושת מסטיקיות לעיסה ותירוש.
בפה מורגש יין מלא גוף, טאני מאוד עם מיצוי פרי רב, דובדבן חמוץ ודומדמניות, אדמתי, עסיסי ומאוד פירותי. זמן בכוס וחמצן מהאוויר סייעו לצעירצ'יק הזה להרשים עוד יותר.
 
מונק 2008 – בציר מצויין לאדומים באזור, ולטעמי האישי גם היין המוצלח והמרשים בחבורה, נכון לעת הטעימה. אדום כהה מאוד למראה, כמעט שחור ואטום, ארומות פרי יער אדום ולצדן בשר ציד, בייקון, תבלינים וקליפת הדרים. על החך גוף מלא, בשרני וכמעט נשיך, מאוזן עם חומציות עסיסית, טעמי פרי יער אדום גרוס, חבית, רוזמרין ומרווה. הסיומת ארוכה, עם נגיעות של טפנאד זיתים ואספרסו מריר אך נעים ומושך. היין צריך זמן בקבוק כדי להשלים את תהליך החיבור בין המרכיבים, אבל כבר עתה ניתן להתרשם מאיכותו.
מחיר: 150 ש"ח, 133 בקניית שישייה.
 
מונק 2007 – פאזת ההתבגרות (נו, כבר עברו כ-4 שנים מהבציר) חושפת בשלות פרי, לכיוון השזיף, על האף והפה, לצד בשר ציד וצמחי תבלין, טאנינים מתוקים כמעט, גומי חרוך בשולי הריח ולעומתו שוקולד חלב בשולי הטעם. האמת, הופתעתי כשהיין "התקצר" בכוס יחסית ליינות האחרים, אולי בגלל השלב הזה בחייו, אולי הבציר? אני נוטה להאמין שזה שלב חיים, וכמו סינוס נראה עוד גל עולה בקרוב.
מחיר: 160 ש"ח.
 
מונק 2006 – איזה צבע! כמעט שחור זפת, עם שוליים סגולים, והאף נפלא, סיגליות, חידודי עופרת, פרי אדום בשל ומעט קאסיס. בקדמת הטעמים דווקא ירקרקות פלפלית ואח"כ פרי שחור, התחושה בפה בשרנית וכמעט מצפה את הלשון בטאנינים מודגשים ובולטים, ועדיין המון חומציות לאיזון, חבית לא שתלטנית ומרווה מרירה בשוליים. שיכחו מסטיבן הוקינג, זה שוורצנגר!
מחיר: 170 ש"ח
שלישייה מבציר 2006-7-8: 450 ש"ח
 
מונק 2005 – אדום כהה, אטום למראה, ובאף מגלים סימנים קלים לגיל (עור אוכף, קופסת סיגר), ועדיין המון פרי בשל בארומות, שזיף וקאסיס. לעומת זאת הפה טאני מאוד ואפילו סגור מעט, פרי שחור ובשר צלי, צמחי תבלין וסיומת ארוכה. החומציות הנהדרת ותחושת הטאנינים מרמזים על אורך חיים של עוד כמה שנים.
 
סיכום ביניים ל-"מונק", טרם נעבור ליין ההפתעה, היין האחרון בטעימה.
"מונק", יין עם אופי. שרירני, כהה בצבע, מפגין המון טאנינים שבדרך כלל מודגשים אך לא מרתיעים. הפרי נע בין שזיף אדום לשחור, והשפעת הטרואר המקומי עבורי היא הזיהוי העקבי של צמחי התבלין הא"י (מרווה, רוזמרין). הזמן מוסיף ליין גווני קאסיס, אדמתיות, בשר ציד, והבגרות מובחנת עת מצטרפות נגיעות של עור, טבק וקופסת סיגר. קלאסי, לא?
 

 בקבוק "מונק" - מדריך למשתמש:

זמן המתנה עד לפתיחה: כמה שנים.
חידרור אחרי הפתיחה: כמה שעות.
זמן התפתחות בכוס: כמה שלוקח 
מה עושים בזמן ההמתנה: סטייק; רצוי אנטריקוט חרוך ועסיסי.

  
סוסון ים מונק פטיט סירה 2005 צילום: יחצ
לסיום טעמנו יין בלנד של היקב, מסדרה שתהיה של מופעים חד פעמיים, ותורכב מיינות מפתיעים ומיוחדים. זאת, מבלי להתחייב לצאת בכל שנה, ובטח ללא התחייבות על הרכבי הזנים ביינות. שמה יהיה Underground.
בלנד על? שיהיה, לי לא נוח עם המונח הזה.
.
קהלת 2008 – כן, עדיין הקו השולט הוא של פטיט סירה, וחלקו בבלנד 66%, כשהיתר מתחלק שווה בין סירה וקברנה סוביניון. חישוב מהיר – 4 חלקים פט"ס על כול חלק של סירה וקב"ס. נכון, לפטיט סירה יש בד"כ איזו חד ממדיות מובנית, משהו שלומדים לחבב ואולי גם לאהוב, אבל כאן הסיפור אחר, ולפנינו יין מורכב ורב רבדים, בהחלט שדרוג לרמת הבסיס של הפט"ס. האף ארומטי ומוחצן, פרי יער אדום טרי, מתובלן ומפולפל, מתקתקות וירטואלית וניחוחיות מרתקת. הפה רחב ומרשים, מאוזן בין הטאנינים המוצקים לבין החומציות העסיסית, החבית המשובחת ומיצוי הפרי הטוב, פרי אדום טרי, פלפל לבן, צמחי תבלין א"י אופייניים וסיומת ארוכה מאוד. להגיד שהיין צריך עוד (הרבה) זמן בקבוק? אז אמרתי.
מחיר? יקר משאר יינות היקב, דברו עם זאב דונייה בעניין זה.


סוסון ים "קוהלת" 2008, הופעת בכורה עולמית.

 

 
לייבסיטי - בניית אתרים