המסר מבריסל:
רוצים קנגורו אירופאי. ועוד אחד.
או אולי פינגווין?

יולי 2007

נבצר בטוסקנה, נסחט בשוויץ, בוקבק בלונדון ונמכר כקיאנטי.
עד לסוף השבוע שעבר למוצר כזה אסור היה להיקרא "יין", לא באירופה על כל פנים, ובוודאי שלא לשאת עליו את השם המחייב "קיאנטי". אבל לא עוד.

"בריסל", שם גנאי אירופי לבירוקרטיה המחסלת כל חלקה טובה של מסורת לטובת מודרניזציה סטרילית, הכתה שנית. להבדיל ממקרים אחרים, נראה כי הפעם רוב חקלאי היבשת יהיו מאושרים. "אגם היין" האירופאי, כינוי ליין בסיסי, לרוב נחות ותמיד משעמם, עומד להתייבש. מאות הקטוליטרים של יין לא יישפכו עוד וגם לא יהפכו לאלכוהול שישמש לדלק כפי שקורה לא מעט בשנים האחרונות באירופה.

אירופה חווה תהליך מוזר: יינות העולם החדש, ובעיקר היינות האוסטרליים כובשים עוד ועוד חלקות בשוק היין. לעומת זאת, נותרת רוב תעשיית הכרמים בארצות היין הקלאסיות מפגרת, מייצרת יינות גרועים וכושלת בשיווק מול הענקים מן העולם החדש. החקלאים הצרפתים מפגינים מדי פעם, אבל לשותפים מן השוק האירופאי נמאס לממן תעשייה כושלת שמוכרת בזול אלכוהול כדי לייצר דלק יקר.
את המגדלים של שמפיין, בורדו, בורגון או אלזס – הצרות של רוב הכורמים פחות מעניינות, הם ממילא מוכרים טוב. זוהי כמובן הסיבה לכך שהם עכשיו מראשי הצועקים על השינויים המהפכניים שכופה האיגוד האירופאי.

האמצעים המוצעים לחיזוק התעשיה האירופית הם מגוונים: מקור הענבים יהיה הפרמטר היחידי שיכתיב את הכיתוב על התווית, שלא כמו היום – בו גם עיבוד הענבים והביקבוק חייבים להיעשות בגבולות האזור הנתון. ניתן יהיה לערבב יין איטלקי עם יין הונגרי, כדי לפתח פרופילי טעם מפתים ומגוונים יותר. וזה לא הכל: זוכרים את שאטו ג'יסקור מבורדו, שספג עונש כבד על שימוש בשבבים? הטכניקה הזו עומדת להפוך לחוקית, גם אם לא בכל האפלסיונים – ודאי ברובם.
והמהפכה לא נעצרת: כל האפלסיונים יוכלו, אם תתקבל ההצעה, לציין את שמות הזנים על גבי התוויות. לפני 200 שנה, מהפכה כזו היתה מתיזה כמה ראשים בצרפת. היום, למעט התנגדות זועמת של קברניטי האזורים היוקרתיים והקלאסיים – נראה כי כל בעל גפן מברך על השינויים. עולם יין חדש? נחכה עד 2010 לערך כדי להבין את המגמות החדשות. אבל דבר אחד ברור: מהפיכה כזאת היא בגדר אירוע הסטורי.

לקריאה נוספת:

כאן

וכאן

    

לייבסיטי - בניית אתרים