דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> יקבים וביקורים בארץ ובעולם >> יינות יקב הר אודם ב"קזנקי"
 

 

 

 

דצמבר 2006

ליינות של "הר אודם" נחשפתי פה ושם, ולא בצורה מסודרת. זכור לי השרדונה וולקני 2004,  כמו גם המרלו הר אודם 2004. יחסי הציבור הנמרצים של היקב הצעיר הצליחו לקבץ חבורה של עיתונאים ל"חגיגת סיום הבציר" שנערכה במסעדת "קזנקי", סניף הרצליה. גם קרוב לבית, גם הזדמנות להכיר ולהחשף למגוון יינות היקב, וגם לנשנש קלמארי חביבים בקזנקי. מה רע.

לא רע, האמת, לא רע. יקב הר אודם הוקם בשנת 2003, והוא מוגדר בקומוניקטים שונים כ"יקב משפחתי" וגם כיקב "הגבוה ביותר בארץ". ואולם, אחרי שמקלפים את כל הסיפורים מגרעין המציאות, מגלים שמדובר ביוזמה מסחרית מעניינת ולא מחלטרת, לא פחות - ולא יותר. העסק אכן משפחתי - ראש המשפחה, מיכאל אלפסי, מבין דבר או שניים בעסקים, ובעיקר - בעובדה שאין קיצורי דרך. פותחים ביזנס? יפה. משקיעים בציוד, משקיעים ביחסי ציבור, ביועץ, בקיצור - קונים כל מה שאין מהבית. את היין עושה ד"ר ארקדי פפיקיאן, לצידו עושים במלאכה אדם וישי אלפסי, הבנים. בינתיים, יש לציין, היינות נושאים חותם ברור וחד משמעי של היועץ, פפיקיאן. אולי את הבציר האחרון עשו כבר הם, אבל את מה שטעמתי... 100% ארקדי.
גם בחינת מקור הכרמים מעמעמת במשהו את הטענה ל"יקב הגבוה ביותר בארץ". אני מצטט מהקומוניקט: " יקב הר אודם שוכן....ברום של 1184 מטר מעל פני הים. הגובה הרב והלחות הנמוכה מקנים לאזור אקלים ייחודי, הקרקע הבזלתית מעשירה את הגפן במינרלים...." מרשים, לא?
מרשים, אבל לא רלוונטי ואפילו מקומם. מבנה היקב שוכן במקום גבוה, אין חולק, אבל הכרמים....חלקם ממוקמים בגליל, חלקם במושב שעל (800 ומשהו מטר). גבוה? בהחלט. הכי גבוה? לא. זה מעמיד באור שונה במקצת את הסיפורים על כמה קר ביקב. קר, אבל מה הקשר למעלה צביה שבגליל, משם מגיעים חלק מהענבים?
ורק הערת אגב - הכרמים אינם בבעלות היקב, וכרגע גם אין תכניות אופרטיביות לנטיעות חדשות וייעודיות..

טוב, אז סידרנו את זה. מה נשאר? יין, ולא מעט, ולא רע. היקב מציע 3 סדרות: וולקני - סדרה צעירה ונגישה, נמרוד - סדרת ה"מסה" של היקב, והר אודם - סדרת הרזרב המיוחסת והיוקרתית. חלוקת הסדרות אינה שונה מהמקובל בישראל, אבל אני תמה לא אחת כיצד יכול יקב שמייצר 30,000 בקבוקים, לתמוך שיווקית בשלוש סדרות שונות, שכל אחת בעצם אמורה להיות מותג בפני עצמו. לא ברור, והתמונה, אגב, לא שונה בהרבה גם אם תוסיפו 0 אחד למספר הבקבוקים המיוצרים. אבל ככה זה, ואין לי ספק שרוב צרכני היין, גם צרכני הפרמיום, לא יידעו לציין שעה אחרי קריאת מאמר זה את הסדרות וההיררכיה ביניהן.
טוב, שוב נסחפתי.
התחלנו.

שרדונה וולקני 2005, 65 ש"ח (55 ביקב).
מכרם שעל, שנמוך אמנם מכרם "אודם" של רמה"ג, אבל עדיין - תוצאה יפה. אף צעיר, פרי לבן ורענן, עם מינרליות וירקרקות עשבונית סוביניונית נעימה. גוף בינוני, יין חד, החבית משולבת ומעניקה נפח טוב ללא נוכחות מעיקה. 1,300 בקבוקים בלבד, אזל ביקב, לחפש בחנויות או לחכות לשנה הבאה - לא אמור להיות הבדל גדול מדי בסגנון. להגיש קר - כשהחום עולה, עולים ריחות יותר בשלים וטרופיים, וכייף להחשף לשינוי. אהבתי.
ציון: 86

היין הוגש לצד סלט שומר ואשכוליות קר, עם טבעות קלמרי צרובות (חמימות). שילוב מעניין של מרקמים וטמפרטורות, שהתגלה במהרה כמנה המוצלחת של אחר הצהריים החביב.

מרלו נמרוד 2004, 78 ש"ח (62 ביקב).
אף פירותי, קצת עצי מדי, צעיר וישיר, לא מתוחכם. מעט ירוק. גוף בינוני, פירותי, נעים, עשוי היטב, הכל בסדר - לא פחות ולא יותר. לא מספיק רך בשביל מרלו, לטעמי.
ציון: 84.

היין הוגש לצד וון טון סרטנים. יותר נכון - סורימי, עם רוטב מעט כבד שכיסה את טעמי היין. מנה שאפשר לקבל לבד, לא כתוספת ליין.

קברנה סוביניון נמרוד 2004, 78 ש"ח (72 ביקב).
גם כאן הרושם הראשוני הוא של יין צעיר ורענן. פרי אדום שולט, פטל, לצד שזיף חם ובשל. תיבול עדין שמקורו בעץ המשולב ביד קלה. גוף בינוני, בשל, מעט שרף, חסרה מעט אחיזה ונפח. סיום מריר. שוב, יין סביר - לא יותר.
ציון: 84

גלילת הסלמון עם תרד ואגוזי מלך היתה אמורה לייצג אלמנטים שונים ביין ולהתאימם למנה. מחשבה יפה, אם כי התוצאה מתחכמת מדי - ואני אהבתי את קזנקי בפעמיים הקודמות שהייתי בה בזכות הישירות והפשטות.  המשכנו הלאה.

 

 
הר אודם - 3 סדרות, לא יותר מדי עבור יקב בוטיק צעיר?



תואם פורט של הר אודם,
התווית מהווה עבירה בוטה על החוק.

 קברנה סוביניון וולקני 2005, 65 ש"ח (55 ביקב).
חתן השמחה, שמגיע מכרם אורגני במעלה צביה. הוא "ארוז" בבקבוק בורגונדי, ולא כמקובל בבקבוק הכתפיים הבורדלזי. ההסבר, לפי אנשי היקב, הוא בסדרה, אבל בכנות שלא הבנתי את המסר. מצד שני, עולם חדש אנחנו - כל אחד יעשה מה שהוא מבין. רק את הצרכן, זה עלול לבלבל.
פרי שחור, בשל, חומצי, רענן, טאנינים נוקשים שמתרככים אחרי חצי שעה. שוב, מדובר ביין בסיסי ונעים, פירותי, בנוי היטב וללא נפילות.
ציון: 85

אחרון חביב - פינוק מסקרן, מרלו הר אודם 2003, כנראה היין הטוב ביותר שהוציא היקב, עם רשימת פרסים וכיבודים ארוכה ומרשימה (את מי שזה מרשים, כמובן). מחווה נאה מצד אנשי היקב, היין אזל לחלוטין בשוק
.
מרלו הר אודם 2003:
מאוד "עולם חדש" באף: פרי שחור, מוחצן, מרוכז, וניל וקסיס - המון וניל. תיבול קל מתגנב. עשוי היטב - מיצוי פרי גבוה, אבל לא בומבסטי מדי. ליניארי בפה, עם רמז לשוקולד. יין מרשים, יין תצוגה קלאסי, מלוטש והדוניסטי, בקיצור - לא הטעם שלי, ועדיין - יין טוב.
ציון: 89

אהבתי, כרגיל, את יין הקינוח בסגנון פורט, פחות אהבתי את התווית שמהווה הפרה של כל חוקי היין הבינלאומיים. מילא. עדיין לא נפגשתי ביין קינוח אדום ישראלי טוב ממנו. שיהיה בהצלחה.


לייבסיטי - בניית אתרים