דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> אנשי היין >> Jayer וחלקת Cros Parantoux
 

אוקטובר 2006

50 שנים היו כרוכים זה בזה Henri Jayer, הכורם והיינן, ו-Cros Parantoux, חלקת כרם בבורגונדי. Cros Parantoux היא חלקת פרמייר קרו, צמודה לרישבורג, מעט יותר מ-10 דונם גודלה. אין חולק על כך כי היא ניצבת בראש רשימה מצומצמת של חלקות פרמייר שראויות לתואר הגבוה ביותר - גרנד קרו. הכרם נמצא בבעלות של Meo Camuzet (כ-3 דונם) ושל Henri Jayer, שעד למותו החכיר את חלקו לדודנו, עמנואל רוז'ה (Rouget).
הדרוג של 1855 מוכר לכולנו, בורדו, אבל באותה שנה התפרסם דרוג לא פחות מקיף עבור אזור יין אחר - בורגונדי. היתה זו עבודת חיים של אחד, ד"ר לאוול (Lavalle). למעשה, הדרוג הרשמי של 1930, שתקף כיום, התבסס רבות על עבודתו, אם כי יש שינויים לא מעטים בין הדרוגים, חלקם אפילו משמעותיים. בעבודתו זו, היה Cros parantoux מדורג בקבוצה הרביעית מתוך חמש. (אפילו Romanee St Vivant היה מדורג בקבוצת האיכות השנייה).
אולי יש בכך להסביר את העובדה כי במהלך מלחמת העולם השניה שתל אחד מעובדי meo camuzet ארטישוק ירושלמי ברוב שטחי החלקה, בנסיון להעשיר במשהו את התפריט הדל של המשפחה. 'יין גדול ממילא לא ייצא משם', אני יכול לשמוע את הירהורי ליבם דאז.
שנת 1951 היא השנה בה רכש Jayer חלק ראשון מחלקת Parantoux. הוא נתקל בשני קשיים עצומים – הארטישוק בעל השורשים העקשניים, שהמשיך להיות בעייה גם שנים אחר כך, וסלעי ענק – הוא נזקק לכ-400 פיצוצים מבוקרים כדי לרכך את הקרקע ולסלק ממנה סלעים. הגפנים הראשונות נשתלו רק בשנת 1953, ובאותה שנה הוא הצליח לשדרג את Cros Parantoux למעמד של 1er cru, במהירות מפתיעה ולא אופיינית, יש לומר.. הוא המשיך לקנות כל מה שיכול היה לקנות מהחלקה הזו, עד 1970, שם רכש נתח אחרון מאחותו של Robert Arnoux, מה שהעמיד את גודל הכרם שלו על כ-7 דונם, שנותרו שלו עד ליום מותו. Jayer מכר את רוב היין שייצר לסוחרי יין שונים, אם כי הוא ביקבק חלק ממנו בעצמו. היין הישן ביותר שנשמר ברשותו מאותה תקופה היה רישבורג 1959. Alexis Lichine היה אחד הקונים העיקריים שלו מאותה תקופה, והא ביקבק את היין עם שמו של Henri Jayer על התווית. אבל היה זה הבציר של 1976 בה לקח Jayer את הצעד הגדול קדימה, וביקבק תחת שמו חלק מהיין. לא הכל היה תחת שמו, מה שקרה סופית רק בשנת 1978.
ראשית שנות ה-70 היתה תקופה בה האופנה היתה לייצר יינות "סטריליים". Henri Jayer, מספרת Martine Saunier, מי שייבאה את יינותיו לארה"ב, דגל במשהו אחר לגמרי. הוא האמין שהיין הוא מוצר חי ונושם, וביקר בחריפות את הקו הסטרילי והנקי. אבל גדולתו העיקרית היתה בעבודת הכרם. למעשה, לא היתה לו עדיפות כלשהי לייננות או לכורמות, שתי המלאכות היו בעיניו שתי פנים של אותו תהליך – עשיית יין גדול. Cros Parantoux הראשון יצא בשנת 1976. לא ממש,  כיוון שכרבע ממנו הגיע מכרמים בדרגת Village. היין של 1978 היה כבר 100% בדרגת פרמייר קרו, והשאר היסטוריה. “I told Aubert that we should have made wine like this.”, הציטוט הזה שייך לגב' לרואה, שהיתה באותה תקופה הבעלים והמנהלת של DRC האגדתי. 3500 הבקבוקים, התוצרת השנתית שלו, הפכוו בין לילה ליינות קאלט – והמרדף המטורף הזה עוד לא הסתיים.
מה שייחד את Jayer, בתקופה חשוכה של עשיית יינות בורגונדי, היתה החתירה הבלתי מתפשרת לאיכות. כיום זו נשמעת כקלישאה, כיוון שהמחירים וההערכה חובקת העולם ליינות האזור מאפשרים, כלכלית, לעשות זאת. אצלו, זו היתה בראש ובראשונה דרך חיים, שהתבטאה, ייננית, בשלושה פרמטרים: יבולים, יבולים ויבולים. ורצוי שיהיו נמוכים. גם רמת ההבשלה אליה דחף Jayer לא היתה מקובלת אז, וגם טכניקת עשיית היין, שהניבה יינות מרוכזים, מלאים, עם 100% עץ חדש - גם היא היתה חידוש יחסי. אבל הצורה הברורה ביותר לשפוט את הישגיו בראי תקופתו, היא לבחון את השושלת הבלתי יאומנת באורכה של הצלחות יינניות מבית ייצורו. יינותיו מדברים בעד עצמם, בקול צלול וברור.

לייבסיטי - בניית אתרים