מרץ 2011

נכון, אנחנו רגע לפני פסח. המדפים כורעים תחת הנטל
4 במאה, 3 במאה, 7 במאה (!). מצד שני, המבול המטורף של מסיבות עיתונאים פסק, ופתאום נהיה קצת עצוב ומשעמם. אחרי שבוע שכלל חמש השקות הלכנו לחגוג טרום יומולדת אחד ופוסט יומולדת אחד, לצלף ה-veteran שלנו. ובעיקר - לשתות משהו שאנחנו בחרנו.
היתה שמפניה מצוינת, בורגון מינרלי בריח מלחמה, לאפיט 1989 מצויין, אבל הלב הלך אחרי ארטאדי. גם כי הצלף הביא אותו, וזה היומולדת שלו, וגם כי יש משהו ביקב הזה שפשוט לא מפספס, פעם אחר פעם. הוא מייצג מעולה של ריוחה המודרנית, זאת שבנויה על טמפרניו אבל על מיצוי פרי "ישראלי", על חביות באריק חדשות מבורדו ועל ציונים מושלמים מפרקר ידידנו. אגב, המחיר של היין שולש בזמן האחרון, ולא בגלל חמדנות היבואנים. בכל העולם זה ככה,  ולא קל למצוא את היין (24 דונם של כרם מאוד בוגרת, אז כמה יין כבר יש?)
אז כאמור, שני ביקבוקי העל שלו, ה-Grandes anadas ובעיקר ה-El Pison המיתולוגי, הם יינות שפשוט לא יורדים מה"מעולה". כל פעם שיש כזה בקבוק בסביבה זו סוג של חגיגה, והפעם, כאמור, החגיגה היתה כפולה, מכופלת ומשולשת. אפילו יותר.
הזירה שנבחרה - בטח תקראו על זה בקרוב - היתה פושקין, המסעדה הלא ברורה עד לפני כמה חודשים. היום הכל ברור: יש שם צוות שמכוון לצמרת הכי גבוהה של ישראל. הארוחה שאכלנו היתה יכולה להכנס לפנתאיון של הארוחות הגדולות בישראל, אם דבר כזה היה קיים. פושקין היא אחת משלוש-חמש המסעדות הטובות בישראל, והיום, מקרי לגמרי, מתפרסם קופון שלהם באתר גרופון.
לכו על זה. גם בלי הארטאדי יהיה ערב מאוד מוצלח. אגב, מישהו יודע מה מקור השם?
.
Artadi El pison 1996:
הבטחתי למישהו שלושה משפטים, בלי קקאו, וניל, שוקולד ופרי שחור. קשה, אבל הנה.
1) היין מצוי בשלב ביניים מלא קסם, בו הפרי עדיין חי מאוד אבל ריחות היישון מתחילים להתגנב פנימה.
2) גוף בינוני אבל עם נפח מדהים, סוג של בורגון גרנד קרו עם אורך בלתי נגמר.
3) אלגנטיות כובשת, יין שלא תרצה שייגמר. שלוק אחרון אחרי הלאפיט הרגיש מעט מתקתק על הפה. מוזר, ועדיין גדול. פתאום אני עצוב שיש לי רק 10 ארטאדי ו-200 בורגון פרמייר קרו. זה עלה פעם אותו דבר.



 

לייבסיטי - בניית אתרים