דף הבית >> נקודות למחשבה
 






אבי שיטת ה-100
רוברט פרקר.
מאי 2008
מאת יעקב אור-יה

בנובמבר 2005 השתתפתי בסדנא הראשונה לטעימה ביקורתית שנערכה ב"איש הענבים". את הסדנא הנחו חיים גן, ראש פאנל הטועמים של "יין וגורמה", מירה איתן מנהלת הפאנל, ודניאל רוגוב. כחודשיים לאחר מכן, בוגרי הסדנא ערכו לעצמם "פאנל טעימות" ליינות צרפת וספרד. הפאנל היה עבורי חשיפה מרוכזת ומפליאה ליינות אחרים, שונים ומיוחדים מה"עולם הישן". אך הצורך לדרג יינות עם סגנונות כה שונים הייתה מטרידה. בסיום הפאנל, כתבתי לחיים גן את מחשבותיי ותחושותיי על דירוג יינות. לא חשבתי כי נכון יהיה להפנות זאת לירחון המדרג בעצמו יינות, ולכן הדבר נשכח. אך כעת, עם כל הבאזז סביב טעימת יינות ישראל שערך רוברט פרקר, מצאתי שיש מקום להביע גם דעה אחרת. לא התאפקתי ושלפתי מנבכי ההארד-דיסק את מכתבי ההוא, המובא בפניכם להלן. 



מונה ליזה.
כמה "פרקר"?




















נקודת של פרקר.
אנטוני פרקר.

נקודות למחשבה
 
כמה נקודות, מאחד עד מאה, תקבל המונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י ? וכמה נקודות יקבלו ציוריו של וינסנט ואן גוך ? וכמה יקבלו ציוריהם של קלוד מונה, פיקאסו או סלבדור דאלי ?
 
כאשר באים אנו לדרג יינות ולתת להם ציונים, מניחים אנו כי ישנן אמות מידה אובייקטיביות ליין, לפיהן ניתן לתת להם ציונים. האם אכן קיימות אמות מידה שכאלה ? ביקורת יין עומדת בפני אינספור דילמות :
-          האם יכול מבקר יחיד לטעום יינות, למרות האפשרות לטעות אנוש, או שמא נדרש פאנל טועמים כדי למנוע טעות שכזאת, למרות האפשרות שאישיותו החזקה של אחד הטועמים תטה את תוצאות הטעימה ?
-          האם נדרשת כוס טעימות סטנדרטית או שמא יש להשתמש בכוס כמו רידל המותאמת לסוג היין ?
-          מהי טמפרטורת ההגשה והאם עליה להיות קבועה או משתנה לפי סוג היין?
-          מהי הטמפרטורה המדויקת הנדרשת בחדר הטעימות ?
-          כמה זמן במדויק צריך לעבור מפתיחת הבקבוק ועד לטעימה ? 
-          כמה זמן יש לתת ליין בכוס ? ואם נשאיר את היין בכוס, באיזה מרווחי זמן קצובים יש לחזור אל היין בכדי לבחון את התפתחותו ?
 
אין תשובה אחידה לשאלות אלו וממילא, ביקורת היין תושפע מאוד מגישתו המקצועית של המבקר. אך מעבר לשאלות אלו, שהן טכניות בעיקרן, הרי ביקורת יין אינה אמורה להיות מושפעת מטעמו האישי של הטועם. אך האם ייתכן הדבר ? האם אין זו קביעה שרירותית כי השפעה בקטריאלית ביין נחשבת פגם ? האם אין זו קביעה שרירותית כי VA נחשב לפגם ? הן יינות מסורתיים מהעולם הישן יכילו גם השפעות בקטריאליות וגם VA ברמות נמוכות. ולמעט דעתו הסובייקטיבית של המבקר, הרי אין כל קריטריון אובייקטיבי הקובע כי אלו אכן ייחשבו כפגמים.
            וגם אם המבקר יחפש איזון והרמוניה ביין, האם הוא לא יושפע מטעמו האישי ? האם מבקר אירופאי לא ימצא הרמוניה דווקא ביינות בעלי חומציות גבוהה יחסית ? והאם מבקר אמריקאי לא ימצא הרמוניה ביין בעל עץ נוכח ? היכן בדיוק עובר קו האיזון ההרמוני ?
 
הכמות המדהימה של יקבים קטנים בכל אזורי היין בעולם, ואף כמות היקבים הבלתי מבוטלת בישראל, מעידה כי ייצור היין אינו תעשיה אלא אומנות ואמנות. אנשים רוצים לייצר את היין שלהם, למרות שיכולים הם לרכוש יינות מעולים ובמחירים סבירים. יש ביטוי אישי בעשייה זו, הרבה מעבר לפן המסחרי. ושוב, הדבר ניכר ביקבים החדשים המוקמים חדשות לבקרים, למרות שאין בהם כל הצדקה כלכלית ובוודאי שאין הם מעניקים לבעליהם כל בטחון כלכלי. ההיפך הוא הנכון.
            ואם ייצור היין הינו אמנות, אנו עושים לו עוול כאשר אנו נותנים לו נקודות. רק כאשר ישנו יעד מוגדר ומוסכם, יכולים אנו לחלק ציונים, ביחס לעמידה בסטנדרטים שקבענו וביחס להתקרבות אל היעד. אולם לא ניתן לדרג אמנות בדרך זו.
אין כזה דבר אמנות מושלמת. ציוריו של ואן גוך הינם שונים מאלו של דה וינצ'י, ושניהם שונים מאלו של פיקאסו. זו יומרנות והתנשאות לומר מי מהם טוב יותר. בוודאי יכולה להיות לנו העדפה לגביהם, אך תפקידו של מבקר האמנות אינו לתת נקודות לציורים אלו מאחד עד מאה, אלא ללמד אותנו על המיוחד שבהם, ההשפעות שנכנסו אליהם, ההבנה לרקע התרבותי שבתוכה הם צמחו וכו'. הביקורת יכולה לתת לנו כלים להבין ולהעריך נכון יותר את הציורים. וכזו אמורה להיות גם ביקורת היין.
 
יכולים המבקרים הנכבדים להטיף מבוקר עד ערב כי אין לרכוש יינות על פי הנקודות שהיין קיבל. יכולים הם לטעון כי זו אינה המטרה בנקודות, וכל הרוכש כך את יינותיו הינו שוטה. אך בין אם הם ירצו בכך ובין אם לאו, הרי האיש הפשוט, שאין לו הבנה עצמית ביינות, בהכרח יושפע מגובה הנקודות. ובהמשך ישיר, תעשיית הנקודות עלולה להרוס את תעשיית היין.
טרואר שונה, תרבות שונה ומרחקים גיאוגרפיים, גרמו להתפתחותם של סגנונות יין שונים באזורים שונים בעולם. וכל עוד אנשים חיו בתוך תרבותם, מסורות היין נשתמרו. אך כיום, כאשר העולם הופך לכפר גלובאלי אחד והמסחר ביין הוא כבר בינלאומי ונרחב, הרי שבעלי היקבים אשר צריכים להרוויח את לחמם, מתחילים להתאים את יינותיהם לחיכו של השוק.
לדוגמא, ההשפעה העצומה שיש לרוברט פרקר על שוק היין, גורמת ל"פרקריזציה" של השוק. ייתכן והדבר טוב ומתאים למר פרקר, אך לאמנות יצירת היין הדבר גובל באסון. במקום שיהיה לנו מגוון יינות בעלי אופי וייחוד משלהם, כולם מנסים ליישר קו לפי הנקודות העתידיות שרוברט פרקר ייתן להם. והשוק הופך למסחרי, אחיד ומשעמם.
ועם כך הדבר בכל העולם, על אחת כמה בנוגע לשוק הישראלי. טרם הספקנו להכיר את הטרואר שלנו. טרם בחנו את הזנים המתאימים לנו ביותר. טרם הספקנו לפתח את סגנון היין הייחודי לנו. בשלב זה עלינו להיות מרוכזים בלגלות את זהותנו וייחודינו כמעצמת יין. אך כאשר הנקודות מכוונות את כיוון השוק, בעלי היקבים נאלצים לוותר על חיפוש הזהות ולייצר יין שמוכר טוב יותר. וכך, במקום להתבדל בייחודי לנו, אנו מתיישרים לפי הקו המסחרי העולמי.
 




משמאל:
- "היין הזה דוחה".
- "הספקטייטור נתן לו 96!"
-"אני אקח ארגז!!!".


מתן נקודות ליין אינו מחנך אלא להיפך, הוא משחרר את ציבור הצרכנים מהצורך לחוות, לחשוב ולגבש לעצמו דעה אישית. הדבר גורם לו לנהות כמו עדר אחר דעתם של מעצבי דעת הקהל. אם מבקר היין רוצה לחנך כמו מבקר האמנות, יחדל נא מלתת ציונים ליין ויתחיל לתת לנו יותר אינפורמציה. לא מגיע ליקבים כמו אמפורה או פלם לקבל ציונים נמוכים כי יינותיהם נוטים להכיל VA. לא מגיע ליקב קסטל לקבל ניקוד נמוך רק כי ליינותיו בוקה עם נימות אנימליות בסגנון "עולם ישן". זו התנשאות להתייחס לכך כאל פגמים. הייננים שולטים היטב בתוצרתם והימצאות VA או השפעות בקטריאליות הינה בחירתם הסגנונית המושכלת. למה לקרוא לכך פגם, להוריד ניקוד ולהרחיק צרכנים מהיכרות עם יינות מסגנונות שכאלו ?
הרבה אינפורמציה חסרה בביקורת היינות. מדוע הביקורת יודעת לתת תיאור מפורט לפירות השונים באף ובפה, אך אינה מסבירה מדוע יין אחד יקבל 91 נקודות ואילו יין אחר, עם אותו סל פירות, יקבל רק 87 נקודות ? מדוע אין אינפורמציה גלויה יותר בביקורת ? מדוע במקום להסתתר מאחורי הנקודות, הביקורת אינה פשוט מנתחת את היין על פי גלגל הריחות, כמו גם מציינת את העובדות כי ליין זה גוף מלא/בינוני/קל, אלכוהוליות גבוהה/לא נוכחת, VA גבוה/נמוך, עץ חדש/ישן/חרוך/דומיננטי, ריחות בקטריאליים/מדיציניים/טחב וכ"ו ? ובמקום נקודות,  מדוע לא פשוט נשאיר לצרכן את הצורך לגבש את דעתו האישית על היינות השונים ?
 
גישה שכזו תמנע את אובדן הייחודיות בסגנונות שונים של יין ותמנע פגיעה בפרנסתם של אותם אמנים המבקשים לייצר יין אחר ושונה. הדבר אולי יחליש את מעמדם של המבקרים כמעצבי דעת הקהל, אך יהיה בכך לגרום לצרכנים להכיר, לטעום ולחוות בעצמם את היינות ולהתחיל לגבש לעצמם טעם ודעה. בוודאי יתרום הדבר רבות לחינוכו ולהתבגרותו של ציבור צרכני היין בישראל.
ומי יודע, אולי מתוך ביקורת יין המנתחת ומחנכת במקום לשפוט, הגישה האמנותית לייצור היין תפרח, ומתוך היינות הרבגוניים שאמנות שכזו תייצר, תצמח ותתפתח כאן אותה ייחודיות כה מיוחלת של יין ישראלי ?

יעקב אור-יה מייצר יין ואף כותב עליו.
 
לייבסיטי - בניית אתרים