דף הבית >> עולם היין - אוסטריה! >> חדשות ויינות >> אנשי היין >> הרצאת פרס ירדן - חלק שני
 

 
ג'ים קליין, כיום יינן יקב navarro


















































































































סגל לא מסונן. העיקר שחזרו לייצר.

בלב ההרצאה, בחרתי לסקור יקבים, אנשים ויינות שעשו היסטוריה בתעשיית היין המודרנית של ישראל (1976 ואילך). כמו בהרבה מיקרים, אין דרך מהנה, מרתקת ונכונה יותר להכרת ההווה של התעשיה מאשר הבנת עברה, ויחד נערוך מסע כרונוגרפי (על ציר הזמן) עם כ-20 תחנות עצירה.
למען הדיוק ההיסטורי, חובה לציין את הברון רוטשילד – הבעלים דאז של שאטו לאפיט, שהיה הראשון ששאף לייסד תעשיית יין ארץ-ישראלית, בעיקר כדי לספק יינות כשרים לתפוצות. הוא עודד נטיעות של זנים "דרומיים" (בצרפת)– גראנש, אליקנט, קריניאן, מוסקט וסמיון. גם הקופרטיבים נוסדו במימונו – כרמי זיכרון וכרמי ראשון לציון. כך התנהלה התעשייה על מי מנוחות, רוב התוצרת היתה יינות קידוש, מיעוטה יינות שולחניים, ואיכות....מי הכיר את המילה הזו בתעשיה? ואז הגיע הבציר של 1976.

א) כרמל מזרחי קב"ס 79, 76 וגם 83. יינן – פרדי שטילר
הקברנה סוביניון ספיישל רזרב 1976 היה הראשון מסדרת היינות "רוטשילד" שהוציא יקב "כרמל מזרחי" לשוק. חלק נכבד מ-45,000 הבקבוקים שיוצרו הופנה ליצוא. צריך לזכור את תמונת מדפי היין המקומי באותה העת: הפרמטר היחידי שנחשב בעיני המגדלים היה הטונאז' לדונם. מספרים כמו 5 טון\דונם (בענבי קריניאן) היו מקור לגאוות המגדל. היה זה בעצם הניסיון הראשון לייצר יין עילי ישראלי, על ידי הפניית מיטב ענבי היקב לסדרת על אחת, תוך הזנחת (כמעט) כל שיקול אחר. אגב, לצד הקברנה הנ"ל כללה הסדרה גם סוביניון לבן ואמרלד ריזלינג בלבד. עירוב הזנים היה ייחודי ליינות "כחול-לבן", והוא היה בורדלזי למהדרין. 50% מהענבים הגיעו מכרם "ראשון לציון" ז"ל: קברנה (70%), מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו (10% כל אחד). ה"בלנד", אגב, נעשה כבר בכרם, כשכל הזנים גדלים יחדיו. שאר הענבים היו קברנה "נטו" והגיעו מאזור שמשון. יישון של 36 חודשים בחביות אלון השלים את התמונה ונתן יין שהיה חריג לחלוטין בנוף הבינוני של אותן שנים. היין של 1979 המשיך את הקו, ואולם החידוש שבו היה מקור הענבים שהחליפו את ענבי "ראשון": מחצית מכמות הענבים הגיעו מהגליל, המחצית השנייה עדיין משמשון (שעלבים). היין ממודל 1983 כבר הציע ענבים מרמת הגולן, אולם באותה שנה הוקם יקב אחר, שתוך שנים מועטות עתיד לשחרר יין שיקח את התעשיה המקומית צעד ענק קדימה.
איפה הם היום: סדרת רוטשילד לא קיימת, כרמל מזרחי הפכו להיות יקבי כרמל, פרדי שטילר פרש, ואת מקומו כיינן הראשי של היקב הגדול במדינה ממלא כיום ליאור לקסר, בעברו זוכה פרס ירדן.


ב) קורנליוס או ושמשון ולנר חולמים בהקיץ.
אם רוצים לדייק, אזי 1972 היא השנה בה הוקם ענף היין הישראלי המודרני. בשנה זו ביקר בישראל הפרופסור או, מבכירי אוניברסיטת דייוויס, וקבע כי רמת הגולן היא המקום המתאים ביותר לגידול ענבי יין בישראל. קצת לפניו, הגיע ולנר לרמה"ג, בשנת 1969, הקים בשנת 1976 את בית האריזה הגדול לפירות הגולן, וכמה שנים אח"f הפך להיות למנכ"ל הראשון של יקבי הרמה. המאמץ הראשון הופנה לייצוא – המחירים אותם היו מוכנים לשלם בארץ היו מגוחכים בכל קנה מידה. הקברנה זכה להכרה בינלאומית בתחרויות בלונדון ובבורדו, ואז נסללה הדרך לשיווק בארץ. צמד יינות קברנה הם אלו שעשו את ההיסטוריה ופרצו את הדרך.
איפה הם היום: שמשון ולנר פרש מהתעשיה, ואת מקומו ביקבי רמת הגולן ממלא כיום שלום בלייר.

ג) ירדן קברנה סוביניון 1984, יינן - אנדרו סטאר.
בדרך כלל אנו אוהבים לדייק. אבל במדינה שסוגדת ליינות אדומים, הדיוק במקרה זה הוא מעט אבסורדי. הבחירה הנכונה עבור היין שיצר את "המהפכה" מרמת הגולן, והחל לגלגל את כדור השלג האדיר, היתה צריכה להיות הסוביניון בלאן. כן. יין לבן. איכות הענבים שנבצרו, והיין שהופק מהם יצרו גל תגובות נרגשות. לראשונה אומתה התאוריה לגבי הפוטנציאל אדיר הטמון בענבי הרמה. כמותג, הירדן קברנה סוביניון מסמל איכות. לא נוצר עדיין יין ישראלי מייצור מסחרי שמהווה לו תחרות. במובן הזה, הקברנה ירדן הוא מהות המהפכה שחוללו יקבי רמת הגולן באמצע שנות השמונים, ובציר 84 בראשה. קברנה סוביניון באיכות שטרם נראתה בישראל, בסגנון ייצור עכשווי ומודרני, ובעיקר נגיש לכל פלוני, שהיה רגיל לשתות עד אז יינות ברמה... נו טוב, למה ללכלך. עד מהרה, ההצלחה קיבלה גם תיגבור בינלאומי. לראשונה זכה יין ישראלי במדליית זהב וגביע ויניארסקי לקברנה סוביניון הטוב ביותר בתחרות וינאקספו. בצירי ירדן הבאים זכו אף הם בשלל מדליות וגביעים. אך תמיד נזכור את בציר 84, שאומנם לא היה הטוב מכולם, אך הוא בטח היה הראשון שהעלה את יקבי רמת הגולן על דרך המלך. היום: היין מת. דווקא מודל 1985 מצליח להבליח פה ושם. אבל יין טוב צריך גם איש שיווק טוב. וליינות ירדן היה את איש השיווק הטוב מכולם.
איפה הם היום: קברנה ירדן עדיין אחד מיינות הקברנה הטובים בישראל, וללא ספק בעל יכולת ההתיישנות המוכחת הטובה ביותר.

ד) 1984 אורי שקד - איש השיווק המודרני הראשון.
"בקרת איכות הדוקה, הורדת רמת המחירים לאורך זמן ובעיקר שילוב כוחות בין הגורמים בענף". אלו, על פי אורי שקד, הם שלושת המפתחות להעלאת צריכת היין בישראל. אורי הוא האדם שאחראי יותר מכל על תרגום מהפכת האיכות של שנות השמונים למושגים יום-יומיים ברי קיימא, והגשתם לציבור הצרכנים, "שהיה ספקן וחשדן באותם ימים" כהגדרתו. "אנו עוסקים בענף רומנטי, מהנה ומרגש" הוא אומר, "והקהל אוהב ורוצה לשתות יין. מבחינה זו, אנו ניצבים בעמדת זינוק נוחה. כל שעלינו לעשות הוא להעניק איכות וזמינות". אורי היה המפיץ הראשון של יקבי רמת הגולן. וההתחלה, הוא מספר, לא היתה קלה בכלל. היקב, בראשית ימיו, התקשה לקבל סיוע מהמרכז להשקעות. הם מצידם רצו לראות פוטנציאל ייצוא. אך ייצוא דורש איכות, וברמות שטרם נראו בארץ. את ההחלטה האסטרטגית קיבל שמשון ולנר, המנכ"ל המיתולוגי. "החתירה לאיכות הכתיבה רמות מחיר גבוהות בהרבה משהיה נהוג עד אז בישראל, וזה יצר עבורנו קושי מסוים. ולא רק. בהרבה מקרים, הקהל גם לא הבין את היין". אז מה עושים ? "פשוט הבאנו את המהפכה לפיתחו. העברנו המון הרצאות וסדנאות לאנשים, בהן שאפנו ללמד אותם מהו יין איכותי, ושלא חשובה האריזה אלא מה שבתוכה". במקביל, התחילו לזהות בשקד כי מתהווה פער לא קטן בין איכות היין המשתפרת לבין רמת החנויות המוכרות אותו. על בסיס זה קמה בשנת 93 חנות 'דרך היין' הראשונה ברחוב החשמונאים. "רצינו לזעזע את הענף, ולהראות לכולם איך חנות יין באמת צריכה להראות – עם השגחה, מקצועיות ומרתף יין כמו שצריך". 'דרך היין' הפכה למושא חיקוי עבור כל העוסקים בענף עד היום, כשהיא מציעה, פרט למבחר יינות יוצא דופן, ביה"ס ליין ושלל הדרכות וטעימות. שיווק יין חשוב לא פחות מהייצור עצמו. ובכל הקשור לתחום זה,אורי שקד הוא אוטוריטה. ספק אם שמות כמו 'מרלו' , 'קברנה סוביניון' ו 'שרדונה' היו נפוצים כיום כמעט בכל בית ישראלי, אלמלא פועלו הרב והמגוון בתחום היין בישראל, שמעניק לו מקום של כבוד בין מובילי מהפכת האיכות הישראלית.
איפה הוא היום: הפרידה מיקבי רמת הגולן היתה יכולה להיות מכת מוות אנושה לחברת השיווק "שקד", אבל היערכות נכונה וחכמה מיתנה את המשבר. אורי נמצא באותו מקום, ויחד עם אחיו וחלק מבני הדור השני מנהל את חברת שקד, ששותפה ביקב רקנאטי, מפיצה את בנימינה, ומרחיבה כל העת את רשת חנויות "דרך היין".

ה) סגל קברנה סוביניון UnFiltered 1988 יינן רוני פוגלמן.
"לא עבר סינון" נחשבת כיום לטכניקה שכיחה בייצור יין, המתקבלת בשיוויון נפש. אך בסוף שנות השמונים דברים התנהלו קצת אחרת. אבי פלדשטיין עבד בתקופה זו כמנהל פיתוח ביקבי סגל. "לא לסנן הפך ל Item חם בסצינת היין העולמית, ובקליפורניה בפרט" הוא אומר. יקב סגל שחווה זמנים קשים, נזקק בדחיפות לרענון תדמיתי, שיעזור לעצור את הסחף. ה UnFiltered, יצירה משותפת של אבי ומנהל השיווק דאז – אריק סגל, היה ניצן ראשון לתופעה שעתידה להתרחב ולהתעצם – יינות קונספט ייחודיים, המהווים נישה מזערית (ויוקרתית) בתוך הפורטפוליו הרחב של היקבים המסחריים.
איפה הם היום: מסיבות לא ברורות, הופסק ייצורו של היין בשנת 1993, וחודש רק לקראת שנות ה-2000. העיקר שחודש. רוני פוגלמן חי בדרום צרפת. סגל נרכש על ידי יקבי ברקן, שבתורם נרכשו על ידי חברת המשקאות הקלים "טמפו". אבי פלדשטיין, שגם לו מיוחד פרק בסדרה, משמש כיום כיינן יקבי סגל.

ו) מרלו ירדן 1988. יינן: ג'ים קליין, היום היינן האגדתי של יקב Navarro, והאיש שהחל את השושלת המפוארת של מתוד שמפנואז ביקב.
חייבים לזכור את המעמד של המרלו כיום, ולבחון מה היה אז. זה לא שלא היה מרלו באותן שנים. כזכור, היו כמה אחוזי מרלו גם בקב"ס רוטשילד 1976 של כרמל. אבל נטיעות מסחריות של מרלו? לא, תודה. מהפכת היין המודרני של ארצנו התמקדה רובה ככולה בקברנה סוביניון. אי אפשר לטעון כי מישהו בישראל חשב לחקות את בורדו, אבל בכל זאת: אזור היין האריסטוקרטי ביותר בעולם ידוע בעיקר בזכות הקברנה, אבל הזן שמחזיק את מירב השטחים הנטועים גם בבירת היין הצרפתי – הוא המרלו. ואצלנו? יוק. נכון שבשנת 1986 שיחרר היקב מהרמה מרלו, אבל הכמות לא היתה מסחרית, וכנראה שגם האיכות לא היתה מי יודע מה. אבל היין של 1988 היה כבר סיפור אחר. מגובה ביחסי ציבור טובים שהכתירו אותו כיין "רך ונשי, נגיש ונעים", ועם שם ידידותי וקל להגייה בהרבה מהקברנט סאוביגנון, תפש המרלו את מקומו די בקלות על שולחנו של הישראלי החדש, חובב היין שזה מקרוב נולד. באותה שנה, איש לא שיער את מימדי ההצלחה. כיום, כשני עשורים אחרי, הכמויות הנבצרות בישראל משני זני העל, הקברנה והמרלו, שוות, וגם הצרכן מוכן לשלם מחיר זהה עבור שני הזנים. כוכב נולד.
איפה הוא היום: הצלחה מטאורית בקליפורניה, כאמור, ולדעת רבים מייצר את היינות הלבנים הטובים ביותר במדינה.

ז) ירדן קצרין 1990. ייננים: ג'ים קליין, ויקטור שונפלד.
ה"קצרין" 1990 הושק לכבוד חגיגיות העשור של יקבי רמה"ג, אבל תהיה זו טעות לחשוב שהיין הוכן לכבוד חגיגות אלו. פיטר שטרן, שהיה יועץ היקב באותה העת, היה הראשון להציע את הכיוון החדש. ג'ים קליין, שהיה היינן, התחיל את המלאכה, ו-ויקטור שונפלד שהחליפו בשנת 1992, עשה את הערבוב הסופי. שילוב של גפנים שכבר התבגרו ושל שנה מוצלחת במיוחד נתן פרי שהיה יותר עשיר, מרוכז, דחוס ומורכב. אז וגם היום, הפילוסופיה של ייצור יין איכותי ביקבי הגולן מעמידה את הפרי במרכז: המוצר הסופי נגזר מאיכות חומר הגלם, והטיפול ה"קצריני" העשיר והכבד, עם היישון הארוך בחבית, יינתן רק לענבים עם חוט שדרה מספיק רחב, וגב מספיק חזק שיוכל לסחוב את המעמסה הזו. אז, וגם היום, האתגר שביצירת יין כל כך דומיננטי היא לא לפגוע באיכות של הקברנה מסדרת "ירדן", שמבחינת היקב, זהו יין קָדוש. אגב, ארבעת יינות ה"קצרין" לא היו כולם אותו "בלנד", ואף לא הוכנו מאותם כרמים, אם כי בשני הביקבוקים האחרונים (1996, 2000) התבסס היין על אלרום ואורטל, שני הכרמים שהניבו יינות "סינגל" בשנת 2001. על כל פנים, השקת היין, עם כל ה"שטיקים" שהמפיץ דאז ("שקד") יודע כל כך טוב לעשות, עשתה מהומה לא קטנה בשוק הפרמיום הישראלי. דבר אחד היה ברור: מבחינה תדמיתית ותמחירית, נולד מלך חדש לעולם היין המקומי. האם הקצרין 1990 והקצרין בכלל הוא היין הישראלי הטוב ביותר, אבסולוטית? ייתן כל איש את תשובתו האישית, בהתאם לטעמו. אין ויכוח שהיין זכאי להיכלל ברשימת עשרת היינות החשובים של ההיסטוריה המשותפת.
איפה הוא היום: היין - אולי חי, לרוב לא. הקצרינים החדשים עדיין זוכים לביקושי-על ברגע בו הם משוחררים לשוק, והם נימנים על היינות הישראליים הבודדים שמחירם עולה  בשוק המישני. לצד הקצרין, התמקמו, אם בכלל, מעט מאוד יינות על ישראליים, נקרא להם "cult wines": כרמל לימיטד, קסטל גרנד וין, מרגלית ספיישל רזרב, יין העשור של דלתון (!), וזהו.

הכתבה מובאת כאן באדיבות "על השולחן", והיא פורסמה לראשונה במגזין בגליון מרץ 2005.


לייבסיטי - בניית אתרים