דף הבית >> ארכיון >> יום הולדת ב-ויולט, אודים.
 





אוקטובר 2007
מאת רן שפירא


בערב לח יחסית, נפגשו 12 ידידים לחגוג יום הולדת על אוכל טוב ויין. הערב תוכנן כארוחת טעימות, אשר מוגשות למרכז השולחן, ומלווות ביינות משלל אזורים (יין אחד מכל מכל אזור קלאסי).
 
מסעדת ויולט במושב אודים כבר אוזכרה בעבר, והתאפקתי עם הבעת דעה, עד שאחזור שוב ושוב למקום, ואגבש דעה סופית.
The wait is over. אז לפני היין, שבעבורו בעצם הגענו הנה, מספר מילים על המסעדה, החוויה והמנות.
 
המבנה עצמו אינה פלא ארכיטקטוני, העיצוב אינו יוצא דופן, אך ה- settings פשוט מקסים ושונה מהאורבניות הרגילה של הכרך. השילוב של החצץ בחוץ, העצים והירק בכל פינה, הקיסוס על המבנה, הפטיו, מייצרים "לוק" שמזכיר ביסטרו כפרי, בואכה דרום צרפת. המיקום של המסעדה לתושבי השרון - נפלא עד סנסציוני.
ויחד עם זאת, אנו חיים בישראל החמה והלחה ולא בצרפת, ומזגן סלוני יחיד פשוט אינו יכול לצנן את שטח המסעדה, בטח כאשר הדלתות פתוחות דרך קבע. חם, חם מידי. גם לאנשים וגם ליין. אני מצהיר בזאת שעד שלא אקבל מידע מהמן על שינוי בנושא, כף רגלי לא תדרוך במקום בימים בהם טמפרטורת הסביבה אינה חורפית טבעית. אלמלא יינות הארוע לא היו מובאים ונשארים, בציידנית מקוררת (עקב ניסיון העבר במקום ...), הכשלון היה מובטח.


                  ויולט. כפר צרפתי. (צילום - יחסי ציבור)

השף יוסי שטרית - חביב, לבבי ומוכשר בעליל. הוא מוציא ממטבחו יצירות אומנות ויזואליות, אשר חלקן מקבלות תמיכה בבלוטות הטעם, חלקן פחות. היו כמה מנות מוצלחות במיוחד, מנות שנכנסות ללא מאמץ להיכל התהילה תוך הפקת סט של גניחות הנאה. הראשונה שבהן היתה מנה שבמרכזה פרוסות סלק עם בשר סרטנים (לא תמיד יש), אחריה אהבנו את פילה הלברק (מנה מבריקה בפשטותה היחסית, העומדת ביחס הפוך למושלמותה הקולינרית). ניוקי פורצ'יני הפתיע באיכותו ובטעמיו (שימו לב - דורש יין עוצמתי במיוחד עקב הציר המרוכז במנה), ואת הרשימה המכובדת סוגרת מנת צלע טלה מהחומר שחלומות עשויים ממנו (בין 2-3 מנות הטלה הטובות בארץ, אם לא הטובה שבהן !).

מנות מומלצות נוספות (אך ללא רישום ב- hall of fame) היו הקוקי סן ז'ק, פירות ים ברוטב חמאה, טורטליני לחי עגל (פעם היה טוב, פעם קצת פחות – דורש הקפדה במטבח על זמני עשייה), והאנטריקוט (פשוט מצויין – ולא תמיד מופיע בתפריט).
פחות הרשימו הסביצ'ה, נתח של סינטה מבשר עגל (הבשר לא הרשים, והרוטב מעט מתקתק מידי לטעמי). מנת הריזוטו, ומנת עלי באקצ'וי במילוי בשר טלה. אלה כולן היו מנות חביבות אך מופחתות השראה מהאחרות, בוא נאמר בעדינות. ומילה לגבי קינוחים: המומחים הטועמים טענו כי הללו אינם ברמת המנות הרגילות. בכל מקרה זה אינו הצד החזק שלי.
 
כל המנות כמעט ללא יוצא מין הכלל מעוצבות ברמה הגבוהה ביותר.
רוב המנות הראשונות קטנות בכל קנה מידה (גם מהצרפתי הקלאסי). מנות בסגנון של "ביס וסיימנו". די מרגיז לאור המחירים, ובמקרה של מנות משותפות – זו של הטלה, למשל, זו עובדה לא ממש משעשעת. בעיקריות המצב בהחלט טוב יותר. יש חריגים משני הצדדים. מנת צלע הטלה (צלע אחת בלבד, וכולם יודעים כמה קצת בשר יש עליה ...) וטובה ככל שתהיה (מעולה כבר אמרנו ?), בעלות של 150 ₪ תציג בעיית תמורה רצינית לכסף. מצד שלישי תקבל עודף מ- 80 ₪ ממנת הפורצ'יני המצויינת (שהיא אמנם מנה נטולת בשר).
ערב הכולל (גם לחם וחמאה) מנה ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר ממוצע  יפרידו מארנקכם כ-200 עד 225 ₪. אחרי קפה ומים, ולפני טיפ וחליצות, מתקבלת שורה תחתונה לא זולה. חוסר הניסיון בניהול עסק בענף - מורגש, בכל מיני התנהלויות שגרמו להרמת גבה אצלנו, ולא רק בנושאים הקרובים לליבם אצל חובבי היין הפוקדים מסעדות באופן קבוע. זה יכול לפגוע בהנאה, לעיתים אף להרגיז, אבל אני מקווה שעם הניסיו, הגישה תשתנה. ואם לא, אז מבחן השרידות יהיה זה שיקבע.
 
בקיצור, מומלץ, בעי