אוגוסט 2011

2008 היא שנה חשובה בתולדות יקב רקנאטי. היינן המייסד לואיס פסקו עזב, גיל שצברג נכנס. אם נזכרים בקו שהוביל שצברג ביקב אמפורה - אז לכאורה כלום לא קרה. אסכולה קליפורנית רווית פרי, עץ ואלכוהול הוחלפה באסכולה קליפורנית רווית אלכוהול, עץ ופרי. No Big Differance.
אבל בכל זאת, משהו קרה ושיווי משקל חדש נוצר ביקב. עידו לוינסון, שמהרגע הראשון משך לייננות מאופקת ואלגנטית יותר, פגש בשצברג מבוגר יותר, מפוכח ובשל יותר, אולי אפילו קשוב ובשל למהפך מחשבתי. יחד עם מנכ"ל (נועם יעקובי) שהוא בכלל "עולם ישנ-ניק" מובהק, יצא היקב לדרך חדשה. על אמת. הכיוון - בציר מוקדם, פחות בשלות, פחות עץ.
התוצאות? לעיתים יותר מוצלחות, לעיתים פחות, אבל תמיד מעניינות. אופי חדש כבר יש, זה ברור. נשארת רק השאלה האם היינות טעימים. ופה התשובה איננה חד משמעית. לוקח זמן להתחבר לסגנון המאופק-נזירי של היקב, ואני חושב שגם לייננים ייקח כמה זמן כדי להעביר את החלום המדויק לתוך הבקבוק. דווקא בגלל זה היה מעניין לבדוק את ה-SR החדש של היקב, תוצר שנה ראשונה של ש"ל ייננות. ייאמר מייד - התוצאה הפתיעה אותי מאוד, ביוד אחרי טעימת האורך המרתקת של כמה SR-ים קודמים.
.
רקנאטי SR 2005
84% קברנה סובניון מכרם קדיתא ו 16% ענבי מרלו מכרם מנרה.
תמיד מרשים, תמיד מורכב ואפילו אלגנטי - משהו מאוד לא אופייני ליינן פסקו. טעמתי אותו לפני שנה פלוס - ונראה כי הוא השתחרר מעט, ואולי אפילו הגיע לשיא. אפשר לחכות איתו, אבל הטאנינים כבר התרככו, הפרי התעגל והשתייף מעט - יין מצויין לטעמי.
.
רקנאטי SR 2006
88% קב"ס מקדיתא, 12% מרלו ממנרה.
שנת המלחמה, למי ששכח. הכרמים לא ממש מטופלים לפני הבציר, טנקים ותותחים שרמסו ענבים ועוד הרבה בעיות. אבל בכל זאת הצליח לצאת מזה יין טוב, גם אם לא ממש מעולה. בטעימה הקודמת הוא היה נראה טיפה פחות מה-2005, הפעם הפער כבר התרחב.
הוא טוב, אבל בבירור פחות מה-2005. לשתות.
.
רקנאטי SR 2007
85% קב"ס מקדיתא, 10% מרלו ממנרה, 5% פטיט סירה.
מתחיל להיות מעניין. פסקו בצר ובנה את הבלנד, הצוות הנוכחי חתם את העשייה. הפטיט סירה שייך לפסקו. בשנה שעברה, מייד אחרי הביקבוק, היין היה אניגמטי ומהודק. מתישהוא הוא השתחרר מעט, אבל הפעם, שוב, הוא היה די מהודק וקמצני בניחוחות, אם כי המבנה שלו טוב, והוא מחזיק יפה על החך, קצת בניגוד ל-06 שנופל די מהר. לתחושתי הוא נמצא בין השניים הקודמים - בריכוז, באופי, בטאנינים. יין שאני מציע לשמור ליד המזוזה - צריך קצת סיוע מהשמיים כדי לפתוח אותו בזמן הראוי.
.
רקנאטי SR 2008
מלא מדליות, עמוס במחמאות, היין יוצא לשוק מוקדם למדי כיוון שה-07 אזל לגמרי.  הסיפור הוא הבלנד: חמישה זנים, קברנה ומרלו ה"רגילים", קברנה פרנק וסירה, ופטיט סירה. הרבה פטיט סירה.
הרבה הרבה מדי פטיט סירה.
אפשר היה לאהוב יותר או פחות את ה-SR-ים הקודמים, אבל היה בהם חוט מקשר. "עשינו את היין הטוב ביותר מחומר הגלם שעמד לרשותנו", מצהירים אנשי היקב על ה-2008. אני מאמין להם, אבל אני מתקשה להאמין שמי שאהב את ה-05 יאהב את ה-08 במידה שווה. בכלל, היין הזה יכול להוות פתח לדיון מרתק בשאלה האם "טוב לי" הוא תמיד "טעים לי". ההפתעה היא כי ה-08 הוא בעיני הכי לואיס פסקו, הכי Fruit oriented שאפשר. נכון, הוא לא רק פצצת פרי, והעץ משולב בצורה מצויינת ובוגרת, אבל האופי האלגנטי-עולם ישן של הין הלך לאיבוד, לטעמי בגלל השתלטות עויינת של הפטיט סירה. אז נכון, קל לקבל ציונים ומדליות עם יין כזה, אבל הוא הכי רחוק מהקלאסיקות האלגנטיות שהוציא יקב רקנאטי עד היום תחת התווית הזו.
הקונים יאהבו? אני מניח שכן. אפילו בצדק, כי היין טוב, טוב מאוד, אבל אלי הוא לא ממש מדבר.








 




לייבסיטי - בניית אתרים