אהוד ולטר, נובמבר 2011
 
 
הרעיון לקיום טעימה של תווית הספיישל רזרב לבית רקנאטי עלה לאוויר זמן קצר לאחר שאלדד, במאמרו מאוגוסט השנה, הצית חלק מהקוראים.
בסקירה מנומקת היטב באמצעות רשמי טעימה, הוצגו ארבעת ה-RSR  כפי שקרא להם לואיס פסקו (Recanati Special Reserve) האדומים האחרונים, משנת 2005 ועד לאחרון שהושק, 2008, עילת המאמר.
הקביעה הנחרצת – "האופי האלגנטי-עולם ישן של היין הלך לאיבוד", ואחריה  ההצהרה כי אליו אישית היין לא מדבר, הייתה מעבר לסף הסיבולת של חלק מהקוראים, אשר תבעו את עלבונו של היין.
"היתכן?" נשאלה השאלה "הרי טעמנו את היין, ולא כצעקתה".
בעבר דברים כאלה היו נפתרים עם חרב או אקדח. אותנו היא הביאה לארגון טעימת אורך ל-ספיישל ריזרב. נועם יעקובי, מנכ"ל רקנאטי ושוחר יין לא קטן בפני עצמו (כפי שחלקנו יכול להעיד) קפץ על ההזדמנות והציע שיתוף פעולה מלא – החל מאספקת היינות מספריית היקב (ואל ייקל הדבר בעיניכם, מדובר בזוג מכול שנתון, החל מ-2003) ועד להשתתפות הייננים גיל ועידו במפגש.
תודות לצוות. כזה דבר לא קורה כל יום והוא לא מובן מאליו.
 
התכנסנו לטעימה באחת ממסעדות ת"א. השם לא רלוונטי. היא נסגרה שבועיים אחרי הטעימה שלנו. "כנראה הם הבינו שהם הגיעו לשיא שאי אפשר לעבור", אמרנו. בין המשתתפים היו כאמור אנשי היקב, מצית התבערה אלדד, כותב שורות אלה ועוד מעל לתריסר חברים.
יתכן שדקדקנים היו באים בטענות כי במפגש היה אוכל, חלקו ארומטי ומשבש ניחוחות. דיברנו חופשי בינינו ואף התווכחנו פה ושם, הטעימה לא הייתה עיוורת ואפילו הרשינו לעצמנו, שומו שמיים, להאזין לדבריהם המאוד רלבנטים של גיל ועידו, יוצרי חלק מהיינות. לכול המצקצקים בלשונם שאלה אינם התנאים האידיאליים לטעימת יין אענה "נכון, אז מה? אלה התנאים בהם צורכים יין". נקרא לזה טעימת שטח ולא מחקר אקדמי ויצאנו בסדר.
 
הדברים שלהלן מובאים מתוך רשמי הטעימה שלי, ויתכן, ואף סביר, שלאחרים היו רשמים שונים.
בחרתי להוסיף גם את התרשמותי משניים מהיינות היותר בוגרים, שפתחתי מתוך המלאי הפרטי בשבועיים שאחרי כן, כדי לראות האם קיימת שונות בבקבוקים ו/או בתנאי אחסנתם.
 
ולהלן החדשות הטובות לגבי כלל היינות. הראשונה, אף יין לא "מת", חלקם בדרגת בגרות מתקדמת חלקם צעירים בעליל. השנייה, הסטטיסטיקה עובדת להפליא, ורק בקבוק אחד מתוך 21 הבקבוקים שנפתחו היה משועם (קורקי) למשעי והוחלף אחר כבוד.
 
ולאחר ההקדמה הגענו, למי שהתמיד בקריאה, לרשמי הטעימה, שאחלקם לשתי קבוצות – נשוא הטעימה, ה-RSR  האדומים, ויינות נוספים שראוי בהחלט להתייחס אליהם.


 

רקנאטי SR - מי אמר שלא כדאי להתווכח?
רקנטי, ספיישל ריזרב 2003 – אדום-בורדו מתכהה, גווני שרי מתקתקים באף עם שזיף בשל. תחושת הפרי הבשל ממשיכה גם בחך, אלכוהול בולט והפרי בנסיגה ונגיעה של "ירוק" בשוליים עם סיומת לכיוון זפת. היין חי יותר ממה שניתן היה לחשוש אבל חסר עתה מורכבות.

יין זהה, מהמלאי הפרטי, 2003 – כנראה בשל האחסון בטמפ' נמוכה היין היה קצת יותר רענן, אולם האופי הבשל/בוגר עם הפרופיל של שזיף ואלכוהול בלט גם כאן.

רקנטי, ספיישל ריזרב 2004 – אדום-סגול ושוליים חומים חיוורים, הארומה בשלה ונוטה למתיקות עם חימצון קל. טעמי פרי בשל ואלכוהול, החומציות נמוכה וברקע "ירקות מבושלים". מזכיר את בציר 2003, עם אופי מעט (דגש על מעט) צעיר יותר.

רקנטי, ספיישל ריזרב 2005 – במילה אחת – מאכזב. האם זו רק פאזה בהתפתחות היין, או שונות בקבוקים בהשוואה ליין מהאוסף שלי? אדום-סגול מרשים, פרי אדום ושחור בשל, שזיפי ועל החך פטל ודובדבן עם שוקולד בשוליים. האכזבה מגיעה בסיומת, מרירה ומתכתית, וכן בנסיגה המהירה בכוס.

יין זהה, מהמלאי הפרטי, 2005 – כמו ב-2003 היין היה הרבה יותר רענן, הארומות טריות יותר והטעמים מושכים יותר לפרי אדום משחור, מזכיר את היין מהכתבה של אלדד – משוחרר מטאנינים מעיקים, פרי מצויין, בשיאו. בהשוואה ליין מהמפגש הייתי מעריך שנתיים/שלוש אורך חיים יותר ליין מהמלאי שלי.

רקנטי, ספיישל ריזרב 2006 – אדום-בורדו עמוק ומרשים, האף מתחיל מאובק ומשתחרר, פרי אדום טרי ומתובלן, הפה בנוי היטב ומאוזן, חומצי, לינארי וארוך בסיומת. היין היה כמעט תוקפני בסגנון, ודווקא מורכב ומעניין, ואם בעבר עמד בצלו של בציר 2005, כאן נתן הופעה משכנעת יותר! צעיר, יישמר עוד מס' שנים.

רקנטי, ספיישל ריזרב 2007 – אהה, הנה הופעת הבכורה של פטיט סירה (5%) בבלנד, והיין צבעו צעיר ובוהק, מינרלי מעט על האף, טרי, דובדבן ושזיף כחול. הטעמים אף עולים על הארומות, גוף מלא, מאוזן, דובדבן ופטל, קליפת הדרים, לינארי ומושך יפה ומתפתח בכוס. גיל ועידו ציינו, על רקע אכות היין, שדווקא הבציר היה בעייתי, עם עצירה בהבשלה לכ-3 שבועות בחודש ספטמבר. לטעמי, האלגנטיות, לה טוען אלדד ובצדק, מובילה כאן על רקע האיפוק בעצמה ובמבנה היין.


רקנטי, ספיישל ריזרב 2008 – הגענו אל היין שהרעיש את הביצה. עד כמה יכול הפטיט סירה (20%) לשבש את המבנה הגנטי של יין הדגל? האף הדוניסטי, הארומות מתפוצצות בנחיריים, פרי אדום ושחור מורכב ומושך, והקו ממשיך גם לטעמים המענגים בפה, עשיר בפרי, מפולפל ומתובלן, ארוך ועסיסי. צודק מי שאמר שעם יין כזה קל לזכות בפרסים.
האם היין טוב? האם היין מהנה? האם היין לטעמי או לטעמם של האחרים? פצצת טעם על חשבון אלגנטיות? שאלה טובה, ואולי כול אחד התבצר בעמדתו ונתן תשובה אחרת. היה מי שהצטרף לעמדה שהציג אלדד, שעיקרה – "היין שונה מקודמיו, הוא טוב, הוא מרשים, הוא לא מדבר אלי". אני ראיתי, כמו עוד חברים, יין שאכן שונה באופיו מקודמיו, מוחצן יותר וסוחט את אפקט ה-WOW, ו...נהניתי! גם אם המוחצנות באה על חשבון האלגנטיות במידת מה (אחרים יגידן – במידה רבה) הרי שהאכות, העושר וההנאה עשו לי את זה.

הערת העורך: נתחיל מהחלק הכי חשוב - תודה לאנשי היקב על העשייה (!), על היוזמה ועל הנדיבות. שנית, אני מוכן להודות שאני מעט מפונק. לא אוהב את הסירה ביראון, ולא את הפטיט סירה ב-SR. לא טענתי לרגע שהיין רע, ואם טענתי אז דבריי הוצאו מהקשרם, כרגיל בנסיבות כאלה. יחד עם זאת, חלק מהטועמים הסכימו עם דעתי, חלק לא. שתי הרשימות שמורות במערכת.
סירה-ויונייה 2009:
הקסם מתחיל לעבוד.

אנשי היקב ניצלו את ההזדמנות למפגש עם החברים שהגיעו, והטעימו עוד מס' יינות מעניינים, עם הפתעה בסוף.
רקנטי, ספיישל ריזרב לבן 2009 – שנה שניה בסדרה העלית SR ללבנים, ויוניה/שרדונה/סוביניון בלאן בחלקים כמעט שווים. מבושם, טרופי, מתובלן ומושך בסיומת לשוקולד לבן. יין נינוח, רחב, רגוע ומעניין.

רקנטי, קריניאן פרא בעל, ריזרב 2009 – דובר בו לא מעט בעבר, מיבולים נמוכים במיוחד, כהה ואטום, אנימלי, פאי פקאן, עסיסי ומחוספס, מינרלי ואדמתי. סיפור מרתק, ביצוע טוב.

רקנטי, פטיט סירה זינפנדל, ריזרב 2010 – מבוקבק, טרם הושק. סגול מרשים בצבעו, פרי שחור ושזיפי, מתובלן מאוד, נדיב ועשיר. אני מציע לכרוך סטייק חרוך לצוואר הבקבוק, להתאמת טעמים. בגדי המלך החדשים - התווית מיישרת קו עם הקריניאן והיין הבא, יחד הם יוצרים סדרה מקורית ומלאת אופי.

רקנטי, סירה/ויוניה, ריזרב 2009 – וזו ההפתעה, יין כ"כ "עמק הרון" ועולם ישן שחלק קבעו נחרצות שזה היין של הטעימה! 3% הויוניה מדגישים צבע, טעמים וארומות פרחוניות, אנימלי, מתובלן, שוקולד ואבקת קקאו, מורכב ואלגנטי. ציטוט מבעל הבית (FG) – "אם ה-08 RSR הוא הבריון עם השרשר בחוץ, הסירה/ויוניה הזה מצליח לשמור את החולצה סגורה".

 
  
לייבסיטי - בניית אתרים