שמפניה סאלון, גם ב"סלון"

נובמבר 2009

כיצד משתנות הכלכלות?

ההיסטוריה של הכלכלה ניתנת לתימצות באמצעות מעקב אחרי ארבעת שלבי התפתחות עוגת יום ההולדת. כשריד של הכלכלה החקלאית היתה אם המשפחה מערבבת מוצרי יסוד מהמזווה (חמאה, קמח, סוכר וביצים) ובעלויות זניחות מכינה את העוגה שהיתה מרכז חגיגת יום ההולדת. כשהתחילה להתבסס כלכלת המוצרים והזמן הפנוי התמעט שילמו האימהות כעשרה שקלים על תערובת מוכנה ונוחה לעבודה (זוכרים את "עוגת עלית - את אפית"? בעולם זה תפס יותר).

האוטומציה הגוברת ופריחה כלכלית הגדילו את הזמן הפנוי שלנו. במקום לנצל אותו ולחזור לייצר עוגה בבית, הוחלפה כלכלת המוצרים בכלכלה מבוססת שירותים. ההורים העסוקים הזמינו את עוגת יום ההולדת של ילדיהם בקונדיטוריה הקרובה, ושלמו עבורה כבר כ-100 ש"ח, הרבה יותר מעלויות חומרי הגלם המרכיבים אותה. אגב, פריחת ענף המסעדנות החלה בדיוק ברגע הזה.
כיום, ההורים לא קונים עוגה ובוודאי שאינם מארגנים את המסיבה. הם שוכרים מפעיל שמארגן ארוע בלתי נשכח לילד ולחבריו. העוגה? לרוב היא ניתנת חינם כחלק מהעיסקה.

ברוכים הבאים לכלכלת החוויות.

כך, פחות או יותר, פותחים Pine ו-Gilmore את ספרם המרתק ( 1999) "מבוא לכלכלת החוויות". הרעיון בבסיסו פשוט: כיום החוויה היא הצעה כלכלית נפרדת ומובילה, והצרכן מוכן לשלם יותר עבור חוויה טובה יותר.

נזכרתי ברעיון בעת ביקור ב"סאלון" של אייל שני ושחר סגל. סגל הוא איש פירסום ובמאי מבריק, שני הוא דירקטור ואיש חומרי גלם מחונן. יחד עם צוות מאושר וחייכני ועוד מאה אורחים הם ביימו עבורנו חוויה מהמדרגה הראשונה.

אז איך האוכל? באמת צריך לשאול?
אם נשתמש במילים של פיין וגילמור, הסלון מגיש הצעה כלכלית שמהווה חוויה שלמה וחסרת תחליף, עם שרות מצויין וקשוב שבנוי על חומרי גלם משובחים - והטעם גן עדן, כמו בבית של פעם. עדיין לא ברור?
אפשר לקרוא את הכל מהתחלה. 

 

 

לייבסיטי - בניית אתרים