אפריל 2010

"מתאים לך להגיע מחר"?

ואם לא, שאלתי, אז תדחה את העניין?
מהצד השני של הקו אפילו לא היתה תגובה.
שיניתי את התוכניות ועליתי ביום שישי שמשי ונעים לרמת הגולן, לצפון רמת הגולן, ליקב פלטר. לא הצטערתי לרגע.
טל, נאמן להבטחתו, הודיע לי שמשעה שש בבוקר הוא מתחיל לעשות טיראז' למבעבע של 2009.
חיכה לנו יום עמוס ומלא אקשן.
טעמנו המון יין, אך בראש ובראשונה ליוויתי את התהליך כולו, או כמעט את כולו.

השלב השני ביצירת המתוד שמפניה הוא הטיראז', השלב בו יין הבסיס הופך ליין מבעבע.
אחרי שיין הבסיס מוכן, מערבב היינן השמפנואזי את הבלנד לקראת ביקבוק ותסיסה שנייה (אם לא סופרים את המלולקטית).
הבלנד הקלאסי כולל שלושה מעגלים שונים של עירבוב:
מספר זנים, מספר שנות בציר וכמובן פרי ממספר גדול של כפרים וחלקות.
אצל פלטר (עד היום) העניינים פשוטים בהרבה. יש Batch אחד של יין בסיס, שרדונה בלבד (ולרוב מכרם אחד) ומבציר אחד בלבד, גם אם הוא לא מוצהר.
בבציר 2009, אותו מבקבקים היום, כבר יש שינוי. יין הבסיס מורכב רובו מפינו נואר (כ-80%), שמעניק גוון נחושת מהפנט ליין, וריחות של פטל, תות וסוכרייה.

מוקדם יותר בבוקר ערבב טל לתוך המיכל של הפינו-שרדונה את תערובת הטיראז' - בלנד של סוכר ושמרים שטופחו כשבוע בסביבה אלכוהולית כדי לייצר דור שלא יתפגר מהכוהל (פחות מ-11% כרגע).

הביקבוק מתבצע ישירות מהמיכל, כשמידי פעם מקפידים לערבב את התכולה, כדי ליצור הומוגניות בתכולתו. "עד היום עוד לא התפוצץ לי בקבוק אחד", אומר טל, "ולא מצאתי בקבוקים עם תסיסה לקויה" (פתיחת הבקבוקים תקרה בשלב הבא, עוד שנתיים-שלוש).
"התהליך הוא היי-טקי לגמרי", מחייך טל. שלפתי מצלמה. וואלה. חמישה אנשים עובדים על הפס, טל מפקח ועוד עוזר יינן עם מלגזה. לא זול.
הנה התהליך משמאל לימין:

 

שתי תחנות בצילום אחד - פקק "בירה"
מונח ידנית ונסגר ע"י המכשיר

מכת פטיש מקבעת פקקון פלסטי שיעזור עוד שלוש לשנים באיסוף השמרים המתים.

מילוי הבקבוקים ממיכל יין הבסיס והשמרים.
 
הקו כולו - 5 אנשים - במבט אחד

הופ - לסל,

ואי אפשר בלי קצת טעימות:

פלטר בלאן דה בלאן 2005, חצי בקבוק.
פרופיל הטעם מאוד מחומצן, שמרי, כמעט ללא פרי. מאוד בוגר, זה קורה אולי קצת מוקדם מדי. הביעבוע נעים.
יש כאלה שיאהבו מאוד, אני קצת פחות.

פלטר בלאן דה בלאן 2007:
עליית מדרגה לעומת כל מה שיוצר עד היום. חד וחומצי, כן, אבל עם פרי ברור ונעים לכל אורך הטעימה. אם היה אפשר להוסיף קצת סוכר, שייתן נפח - היה עוד יותר טוב. טכנית, זה קשה כרגע, וכל המבעבעים של פלטר הם "ברוט נאטור" - בלי סוכר. היקב שוקל להציג את היין הזה כ"וינטייג' ", בהתחשב ברמה אולי בצדק. לא לחלום על יישון - לקנות ולהנות.

פלטר סוביניון לבן 2009:
הכרמים - קל"ב לגמרי, מעט בן זמרה והמון מרום גולן (1100 מטר גובה, טל מנהל הכרמים שלהם).
טרופי, אננס, מעט עשבוני.
חד, רענן, פרי טוב, מעט מתכתי. חומציות נפלאה.
ציון: 86

פלטר שרדונה 2009:
בלי עץ, זוכרים? המון פרי לבן, אשכולית, אף מהודק שמשתחרר אט אט.
מאוזן, נפח טוב, כייפי ומרענן.
פרט פיקנטי: הצהבון, מי שיודע, הורג כל חלקת שרדונה טובה בישראל.
פה מדובר בחלקה חדשה, מוקפת גדר בגובה 3.2 מטרים, כדי למנוע את מעבר הציקדות, נשאיות הטפיל.
אולי זה יסביר משהו מהמחיר.
ציון: 87

פלטר פינו נואר 2008:
מהטובים שטעמתי בישראל, אם הזמן שהוא עוד ינום בבקבוק יבנה לו קצת יותר נפח וכתפיים.
טל מכוון היטב במקרה הזה, לא לעוצמות של הליין האדום שלו אלא לאלגנטיות. האף מהמם אותי. תות ופטל, פרחים, מעט סוכריה, גובה של 1150 מטר יוצר פרי נהדר. סיום מעט מריר, מאמין שיתאזן ויתעדן
ציון: 86-88

פלטר טריו 2008, 78 ש"ח:
סוס עבודה אמין ומהנה. 75% קב"ס ועוד מרלו וקב' פרנק. 14 חודש בחביות ישנות.
פירותי, רך, נקי ומעט סוכרייתי באף.
גוף בינוני, מאוזן ונעים, לא מתוק ובועט, לא מורכב מדי אבל מלא כייף, מחיר הגון ליין ברמה ובמיתוג כזה.
ציון: 87

 פלטר קברנה-שירז 2007, 100 ש"ח:
"האח הגדול של הטריו", קורא לו טל. יש משהו בדבריו. 18 חודשי חבית, עץ משולב, כמעט ואין מתיקות. 5% עץ אמריקאי מקרינים וניל על כל הבקבוק. בשל ומרוכז אבל לא מעיק. רך, נגיש וידידותי, לא ממש מורכב, אבל ממש לא בומבסטי, כמו כל הקו של היקב.
ציון: 88

פלטר "T" סלקשן קברנה פרנק 2008, 160 ש"ח:
את ה-2007 פחות אהבתי, אבל זה - סבבה. פרחוני, מתובל, אלגנטי.
הפה מעט מתקתק, אבל המבנה טוב, הטאנינים רכים, לא בטוח שהייתי מחכה - להנות וזהו.
ציון: 89

פלטר "T" סלקשן קברנה סוביניון 2008, 160 ש"ח:
"החומוס-פלאפל של הישראלים והאמריקאים", אומר טל. "כשמגיעים אליו בטעימה - העיניים נדלקות. הגענו הביתה".
תווית יחסית חדשה, כנראה שקשה בלי.
ה-2007 מציג יין סגור, מהודק, מננטה וקסיס אבל לא הרבה יותר. להשאיר לנוח.
גירסת 2008 מהממת בחמיצות הטבעית (!), אולי ככה זה ב-1150 מטר.
היין רענן, עשבוני, מינרלי, הזכיר לי יותר מכל בורדו מודרני. נפח, מבנה טוב, עניין - שווה לחכות ולבדוק.
ציון: 89-91

פלטר "סופר T"י 2008, אין מחיר
את השם אני המצאתי. בלנד בורדו קלאסי, רבע מכל זן (קב"ס, מרלו, קב' פרנק ופטיט ורדו).
אמור להיות יין על, כמיטב האופנה המתפתחת במחוזותינו. מרשים בנפח, באיזון ובטעמים. צריך סבלנות. אניגמטי.

פלטר גוורצטרמינר 2009, 100 ש"ח:
הטרייד אוף ביין הזה מאוד ברור: או סוכר או אלכוהול גבוה, כי הוא נבצר מאוחר מאוד.
במקרה הזה האלכוהול יחסית גבוה (13%), אבל הסוכר הכי נמוך לתווית זו אי פעם - 10 גרם לליטר.
היין אכן מרגיש חצי יבש ולא חצי מתוק. כל מה שמצופה - ליצ'י, מי ורדים, משמש.
רענן, נעים, חנפן למדי, מתיקות כמעט ולא מורגשת. יין לאוכל - גם מתובל.

אגב, חכו להפתעה - עינבר פלטר, זוגתו שתחיה, החלה לייצר גבינות. משהו דמוי וולנסי שלה הוציא מאיתנו קריאות התפעלות. הקורא רן בוק מוזמן ליצור קשר.
הפתעה נוספת - ניר פלטר עוזב את היקב ועולה על מדי ב'. הבחור חוזה לצבא לתפקיד חשוב ומאתגר.
מלח הארץ.

את מקומו בשיווק ובניהול יתפוס אלעד חן, אדם שופע חביבות וידע, מי שמנהל כרגע את כתית.

בהצלחה לכולם!

לייבסיטי - בניית אתרים